אדיפוס

לא מזמן פרסמתי כאן את סיפורה של אלקטרה http://bit.ly/2z42BRc וכבר אז התחייבתי לספר גם את סיפורו של אדיפוס המלך.

כזכור, התיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד בנויה מחמישה שלבי התפתחות שתחילתם בלידה וסיומם בתום ההתבגרות. אחד המאפיינים של השלב השלישי - הפאלי הוא התעוררות של משיכה מינית כלפי ההורה מהמין האחר: אצל בנים כלפי האם, ואצל בנות כלפי האב. המשיכה המינית אל ההורה מן המין האחר מעוררת חרדה. אצל הבנים היא יוצרת 'חרדת סירוס', ואצל הבנות את 'קנאת הפין'. כאשר הסביבה קשה מדי כלפי הילד/ה או אינה פתוחה, יש חשש שייווצר הטיפוס האדיפאלי. הוא נקרא כך על שם אדיפוס המלך מן הטרגדיה היוונית, אשר הרג את אביו והתחתן עם אמו. האם באמת אדיפוס חווה התעוררות מינית כלפי אמו?

אדיפוס המלך.

הסיפור שלנו מתחיל בלאיוס, אביו של אדיפוס, ששהה בצעירותו בחצר המלך פלופס, נכדו של זאוס, מלך האלים היוונים ומאהבו של פוסידון. פלופס כבש את חצי פלופונסוס הנקרא על שמו ושם התאהב לאיוס בכריסיפוס, בנו של פלופס. לאיוס חטף את כריסיפוס וברח עמו אל ההרים. כריסיפוס ניסה לברוח מחוטפו אך במהלך בריחתו נפל לתהום ומת. הדבר עורר את זעמו של אפולו והוא מטיל קללה על לאיוס שבנו ירצח אותו ויישא את אמו לאישה. לאיוס תפס את שלטון תבאי מידי אמפיון בעזרתם של אפולו וארטמיס (דיאנה אלת הצייד), שחיסלו את השליט הקודם וילדיו בחיציהם. והוא נשא את יוקסטה לאישה.

לידת אדיפוס והנטישה

לאיוס, שהיה מודע לכוחו הרב של אפולו ועוצמת קללתו, ניסה שלא לבוא במגע עם אשתו יוקסטה כדי שלא תיכנס להריון. באחד הימים חזר לאיוס שיכור לביתו ושכב עם אשתו. יוקסטה הרתה ונולד להם בן - הוא אדיפוס - גיבור הסיפור שלנו.

לאחר שנולד אדיפוס הבין לאיוס כי הוא בסכנה גדולה ושוב ניסה למנוע את הנבואה. הוא תקע יתד ברגלו של אדיפוס הילד ושלח אותו אל ההר בקיתירון, שם קשר אותו אל אחד הסלעים על מנת שחיות השדה יאכלו אותו או שיגווע ברעב וימות. רועה צאן מצא את הילד והביא אותו אל ארמון המלך פוליבוס בקורינתוס. אשת המלך אימצה את הילד כבנה שלה והעניקה לו את השם אדיפוס (נפוח הרגליים), והילד גדל כנסיך לכל דבר. אדיפוס חי באמונה כי הוריו המאמצים הם אביו ואמו הביולוגיים.

הרצח, החידה והמלוכה

באחד הימים רכב אדיפוס מחוץ לעיר, לכיוון תבאי. כאשר הגיע לצומת שלוש הדרכים הופיעו מולו שישה רוכבים וביניהם זקן אחד. אדיפוס, כיאה לנסיך, ביקש מהן שיפנו לו את הדרך, וכשאלו סרבו הוא הרג חמישה מהם, כולל הזקן. הרוכב היחיד שניצל ברח וחזר לעיר תבאי וסיפר את מה שקרה. בין הנרצחים היה לאיוס מלך תבאי. מספר שנים לאחר האירוע מישהו גילה לאדיפוס שהוא מאומץ. אדיפוס כעס מאוד והלך למקדש אפולו לברר מי הוא. השאלה ששאל אדיפוס את אפולו הייתה "מי אני?", אדיפוס לא קיבל תשובה ישירה מאפולו אלא התבשר שהוא עומד להרוג את אבא שלו ולהתחתן עם אמא שלו. אדיפוס שלא הבין את הנבואה פחד שמדובר בהוריו המאמצים לכן ברח צפונה מקורינתוס לכיוון ממלכת תבאי. אל תבאי,

עוד לפני שאדיפוס ברח אליה, הגיעה מפלצת הספינקס הבנויה מגוף כלב, כנפי ציפור וראש אישה. מפלצת הספינקס הכריזה שאם תוך פרק זמן מסוים איש לא יפתור את חידתה היא תאכל את בתולות העיר והנערים הצעירים. בכניסה לעיר פגש אדיפוס את המפלצת, וזו נאותה לאפשר לו לעבור בתנאי שיענה נכון על החידה: "מה הולך בבוקר על ארבע, בצהריים על שתיים ובערב על שלוש?" (עצרו כאן ונסו לענות)...

אדיפוס ענה כי זהו האדם - "בשחר ימיו זוחל על ארבע, בשיא חייו הוא מתנהל על שתיים, ובערוב ימיו - נשען על מקל". מאחר ופתר את החידה המפלצת שאיימה על העיר נעלמה. אדיפוס ששחרר את העיר מאימת המפלצת נתקבל בכבוד רב על ידי אנשי העיר, ולאות תודה נתנו בידו את שרביט המלוכה. הם סיפרו לו שזמן קצר קודם לכן נרצח מלכם לאיוס, ואדיפוס נשא לאישה את המלכה האלמנה יוקסטה ונולדו להם שני בנים ושתי בנות.

לשם אדיפוס יש שתי משמעויות: האחת 'יודע הרגל' - על שם החידה שפתר, והשנייה 'נפוח הרגל' - על שם היתד שתקע אביו ברגלו וקשר את רגליו אל אחד הסלעים על מנת שלא יברח.

מגפת תבאי וחשיפת האמת

לאחר שתים עשרה שנות מלכות החלה מגפת הדבר תוקפת את העיר תבאי ומפילה מדי יום חללים רבים. השווקים והרחובות נדמו והעם פונה אל מלכם כדי שיסייע להם להיחלץ מן הצרה האיומה. כאשר מגיע הרץ לארמונו של אדיפוס ומודיע כי אחד מתושביה הוא זה שרצח את המלך, נשמעות קריאות זעם מכל עבר: "רוצח המלך לאיוס מתגורר בתבאי! אבוי לחיינו. ומקור המגיפה בנקמת האלים! שקר הסיפור שהמלך נרצח על ידי שודדים עוברי אורח! קראו לטירסיאס, רואה העתידות ויגלה לנו מיהו הרוצח!

עלינו לטהר את העיר מנוכחות הפושע!" אדיפוס המלך נרעש אף הוא מן הבשורה. מעולם לא שמע על הרצח המתועב של מלך תבאי. הוא מבקש מבני עמו להתפזר ונשבע להם שהוא יעשה הכל כדי למצוא את הרוצח, להענישו ולהרגיע את האלים הזועמים. בני העיר נשמעים למלכם האהוב. איש איש פונים לביתם כשעננת צער וחרדה על פניהם.

הטרגדיה "אדיפוס המלך" נכתבה בסביבות שנת 425 לפנה"ס באתונה ע"י המחזאי סופוקלס, זו טרגדיה ראשונה בטרילוגיה של שלוש טרגדיות: "אדיפוס המלך", "אדיפוס בקולונוס" ו"אנטיגונה". הטרגדיה הוצגה בתיאטרון באתונה כחלק מן התחרויות שנערכו בחג הפולחן של דיוניסוס, אל היין והתיאטרון. סופוקלס היה בן 28 כאשר זכה בפרס הראשון בתחרות המחזות בטרגדיה שהציג. הוא חיבר 123 מחזות, מהם נותרו בידינו טקסטים של שבע בלבד. המחזה מבוסס על מיתוס שהוזכר אצל הומרוס על הנסיך אדיפוס.

ונחזור למחזה. אדיפוס החכם מחפש דרך לגלות את הרוצח המתועב ולשם כך הוא מחליט לקרוא לרואה העתידות והאוראקל טירסיאס שיבוא ויגלה לו מיהו הרוצח. אך האוראקל מסרב להשיב לשאלותיו של המלך. "לטובת שנינו" אומר לו האוראקל שבע הימים, "אל לך להאיץ בי לגלות את האמת".

אך טובת העיר תבאי עומדת מול עיניו של אדיפוס והוא מצווה על האוראקל לגלות לו את האמת. "בשם האלים אשביעך. גלה את אשר עם לבבך ויהי הדבר אשר יהי, כי כאין וכאפס עניין הפרט כשמדובר בטובת הכלל. אני מצווה עליך אמור מיהו הרוצח... אנא, אני מתחנן בפניך."

האוראקל עיקש בדעתו שלא לגלות למלכו האהוב את האמת, דבר הגורם למלך להאשים אותו כשותף לרצח וכבוגד, כיוון שהוא עומד מנגד ורואה מדי יום את קורבנות השווא הנופלים במגפת הדבר. ואז, בשיאו של המחזה, אומר האוראקל למלך את המלים הבאות: "שתקתי המלך, אך אם את העיר תבקש ממגפת הדבר להציל אזי את העיר עזוב כי אתה עצמך הוא הרוצח." המילים מכות בראשו של המלך אדיפוס כרעם והוא מקלל את טירסיאס מגיד העתידות. אך עתה, משפתח טירסיאס את פיו, שוב אין הוא חדל והוא מגלה את האמת כולה למלך המבועת שאינו מאמין למשמע אוזניו: "עמדת על כך שאגלה את אשר עם לבי, המלך, לכן אעשה זאת בשלמות: ובכן הרוצח אותו הנך מחפש הוא אתה עצמך ואילו המלך הנרצח היה אביך, ודע כי האלמנה אותה לאשה לקחת אמך היא."

המלך אדיפוס נרעש מן הדברים ששמע. המלכה מיהרה אל בעלה בניסיון להרגיעו. היא סיפרה לו כי שנים רבות לפני שילדה את בנה לבעלה המנוח, ניבא לה מגיד העתידות כי הבן ירצח את אביו ויישא את אמו לאישה. בעלה לקח את בנו והשליכו על הר גבוה, כדי להפר גורל אכזר זה. בסופו של דבר, אמרה יוקסטה, נרצח בעלה לפני עשר שנים בידי שודד עובר אורח בצומת שלוש הדרכים ולא בידי בנו, כפי שצפה האוראקל. אדיפוס מבקש מאשתו המלכה שתתאר לו את בעלה הנרצח, ואז מתחוור לו כי לשניהם מראה דומה. בנקודה זו מתחיל אדיפוס להאמין לדברי מגיד העתידות טירסיאס שאכן הוא הוא הרוצח אשר נשא מאוחר יותר לאישה את אמו. אדיפוס נזכר באותו מפגש שאירע עשר שנים קודם לכן, כאשר נתקל בדרך בעגלה שנוסעיה דרשו ממנו, בצורה משפילה ביותר, לסור מן הדרך. עצביו בגדו בו והוא רצח את הזקן שהיה אומר הוד והדר.

טירוף ושגעון אוחזים באדיפוס והוא זועק זעקה גדולה ונוראה: "הכל אמת! ארור אני. עתה יהיה אורי לאפלה".

אחרי שנתחוור לאדיפוס כי הרג את אביו והתחתן עם אמו, הוא מגלה כי יוקסטה רעייתו תלתה עצמה למוות כאשר נודעה לה האמת המרה. אז אוחז בו צער גדול והוא מנקר לעצמו את שתי עיניו עם סיכות משמלתה של אמו-רעייתו, כדי למצוא מקלט בעולם העיוורון האפל. מוטב להימצא בעולם זה מאשר להישיר מבט בפני העולם שלפנים היה כה בהיר. לבסוף מובילה בתו היפה אנטיגונה את אביה העיוור אל מחוץ לעיר. המגפה הנוראה שהפילה ריבוא חללים בעיר אכן נעלמת.

במחזה משמשים הראייה והעיוורון לאפיין את אדיפוס וטירסיאס, כאשר לכל אחד מהם יש פירוש אחר למושגים אלו. טירסיאס הנביא, מתחיל ומסיים כעיוור מבחינה פיזית אך לאורך כל הסיפור "רואה בעיניי רוחו". מובן הראייה עבור טירסיאס הוא הבנת מסרי האלים וידיעת הגורל ומה עתיד לבוא.

לעומתו, אדיפוס מתחיל את המחזה כרואה הן מבחינה פיזית והן מבחינה שכלית. באמצע המחזה הוא מאבד את התבונה שלו ולכן נהפך לעיוור מבחינה מטאפורית מפני שהוא לא רואה את האמת. בסוף המחזה הוא מעוור את עצמו מבחינה גופנית מפני שהוא לא רוצה יותר לראות את האמת ואת גורלו.

ושוב, לא נותר לנו אלא לתהות האם השם 'תסביך אדיפוס' אכן עונה על ההגדרה? האם באמת אדיפוס חווה התעוררות מינית כלפי אמו פי שמגדירים זאת הפסיכואנליטיקנים? הרי הוא לא ידע כלל שהיא אמו, לגביו הייתה יוקסטה אלמנת מלך נאה ההולמת את מעמדו כנסיך...