אליעזר שרון סודיט (‘קבצן’)

הכינוי 'קבצן' והבריחה ממגרש הרוסים

שוד בנקים היה אחת הדרכים למלא את קופת האצ"ל שהתרוקנה. באחד המבצעים התעכב השודד אליעזר סודיט שרון בבנק מאחר שרכן לאסוף את המטבעות שנפלו על הרצפה וזאת למרות שהבריטים דלקו אחריו - מאז הודבק לו הכינוי 'קבצן'. אליעזר הסביר כי המפקד מנחם בגין אמר "כל פני חשוב".

ב-13 בספטמבר 1946 השתתף אליעזר סודיט בניסיון לפרוץ לבנק עת'מאן ביפו. הפעולה התארכה מעבר למתוכנן וכשיצאו החוצה נתקלו השודדים בהמון ערבי שהתנפל עליהם. אחד מהשודדים נדקר ומת זמן קצר לאחר מכן ושלושה נתפסו, ביניהם אליעזר סודיט שנידון ל-15 שנות מאסר. עם הגיעו לכלא במגרש הרוסים התבקש למסור את בגדיו וללבוש מדי אסיר, אך אליעזר הצליח לבלבל את המחסנאי ושמר אצלו את בגדי החאקי. באחד מימי שישי, לאחר שהשיג כובע שוטר, הכין אליעזר מפיסת פח דקה מספר שוטר, לבש את בגדי החאקי שאיתם הגיע וב-21.06.1947 ברח מהכלא כשהוא מחופש לשוטר. מאחר שאליעזר התל אביבי לא הכיר את ירושלים הכין לו חיים רזניק מפה ומקום מסתור ואמר לו לשאול את השאלה "יורם בבית? (יורם היה כינויו של חיים רזניק באצ"ל), אז יוכל להיכנס לבית. כשהגיע לביתם של יצחק ולאה ברנדווין, פתחה לאה את הדלת והשוטר שעמד בפתח שאל אותה "יורם בבית?" והיא ענתה: 'אין פה שום יורם'. השוטר הלך וכמה דקות לאחר מכן הגיע מפקד המחוז, מרדכי רענן. כשלאה תיארה בפניו את האירוע, תפס רענן את ראשו בידיו ואמר: "אוי ואי, הרי זהו 'קבצן' שזה עתה ברח מבית-הסוהר!" מסתבר כי בכל התכנון המורכב של הבריחה, שכח רענן לספר לגב' ברנדויין על הביקור המתוכנן של 'קבצן'.

בינתיים המשיך אליעזר סודיט לכתובת השנייה שניתנה לו - ביתה של משפחת גרינוולד - ושם התחבא. ביוני 1948 הגיע אליעזר סודיט שוב לבית הזוג ברנדווין וביקש מהם לשמש כשושביניו כאשר נשא לאישה את חברתו דרור גוריון. דרור הייתה חברת אצ"ל ושדרנית ברדיו המחתרתי, בתם של ציפורה ויצחק גוריון, מוותיקי התנועה הרוויזיוניסטית. את חתונתם על גג בית בירושלים ערך הרב אריה לוין שהיה מקורב לאנשי המחתרות.

ספיח של אותה פרשה היה 'ליל ההלקאות'. עם אליעזר נתפס גם בנימין קמחי בן ה-17, שגם הוא הואשם ביריות על מנהל הבנק, ונידון ל-18 שנות מאסר ול-18 מלקות. עונש המלקות נחשב משפיל והאצ"ל כי יגיב בחריפות: "אנו מזהירים את ממשלת הדיכוי מפני הוצאה לפועל של עונש משפיל זה. אם הוא יוצא אל הפועל, יוטל אותו עונש על קציני הצבא הבריטי. כל אחד מהם יהיה עלול ללקות 18 מלקות". ביום שבת 28 בדצמבר הולקה בנימין קמחי וכבר במוצאי שבת מימש האצ"ל את איומיו. בנתניה הולקה סרן מן הדיוויזיה השישית המוטסת, בתל-אביב הולקו שני סמלים בריטיים ובראשון לציון הולקה סמל נוסף. עבור הבריטים היה זה עלבון קשה והנציב העליון ביטל את עונש המלקות.

מהעלייה לארץ אל האצ״ל

אליעזר שרון סודיט נולד בשנת 1925 בבסרביה (היום במולדובה). הם עברו לאודסה ובשנת 1936 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בנתניה. בגיל 14 הצטרף אליעזר לאצ"ל והתבלט בעוז רוחו, בחשיבה מקורית, יכולת שרידות ואומץ נדיר. אליעזר, כמומחה בחבלה, השתתף ופיקד על מבצעים רבים. אליעזר סודיט ולוחם הלח"י אליעזר בן עמי הרכיבו את מטען התפוז שבאמצעותו שמו קץ לחייהם עולי הגרדום לוחמי הלח"י משה ברזני ומאיר פיינשטיין בכלא הבריטי. לימים, ביקש סודיט להיקבר לידם בהר הזיתים.

האצ"ל היה זקוק לנשק וב-6 באפריל 1948 אליעזר ותשעה בחורים נוספים מחופשים לאנשי צבא בריטיים, רוקנו בהתקפה נועזת את מחסן הנשק של גדוד תותחנים בריטי ובין השלל שלקחו היה גם זחל"ם. "זה היה הזחל"ם הראשון והיחידי שעמד לרשותנו" סיפר 'קבצן'. את הזחל"ם היו צריכים להעביר לאזור פתח תקוה: "... בדרכנו נתקלנו בשיירות צבא שנעו לכיוון חיפה, ביניהם בזחל"מים, וצוותיהם אותתו לנו לשלום... השבנו בנפנוף יד והתברכנו בלבנו על שהחלפנו את המספרים מעל נושא הגייסות" סיפר אליעזר.

יכולת החשיבה מחוץ לקופסה של אליעזר התגלתה בכיבוש יפו. לאחר יומיים של קרבות קשים פקד מנחם בגין מפקד האצ"ל להפסיק את הקרבות. "אולם בלילה ההוא קרה דבר משונה", כתב בגין בספרו 'המרד', "בפעם הראשונה התמרדו בי חיילי הארגון ופשוט מיאנו למלא את פקודת הנסיגה". לאליעזר היה רעיון להתקדם בתוך הבניינים על ידי הריסת קירותיהם ואבטחת האגפים על ידי בניית קירות שקי חול. בגין סיפר שהראשון שהתמרד היה 'קבצן'. וכך כתב אליעזר: "לי הייתה ההרגשה לאחר שני ימי לחימה כי ניתן לפרוץ קדימה מבית לבית, דיברתי עם שאר המפקדים והם הסכימו לדעתי. רצתי למטה, תפסתי את גידי ואמרתי לו: 'אנחנו לא עוזבים!' צל של חיוך ריחף על פניו היגעים של גידי."

בספר 'גידי והמערכה לפינוי הבריטים מארץ ישראל' (מאת יוסף עברון) נכתב: "אמרו זאת למפקד, טפח קלות על שכמו של 'קבצן'. 'בחדר המפות החלו להופיע משלחות', סיפר בגין, 'הן דיברו בקול אחיד: לא נעזוב את המערכה..." ובגין סיכם: "מרידת החיילים ניצחה... הוחלט לבטל את החלטת הנסיגה..."

פרשת השילומים והניסיון נגד אדנאואר

אין ספק כי אחד המנהיגים המרשימים של גרמניה היה קונראד אדנאואר (אדנאואר נבחר בשנת 2003 על ידי הגרמנים לגרמני הגדול ביותר של כל הזמנים). כשנבחר לקנצלר הראשון של מערב גרמניה (1963-1949) התנער מהמשטר הנאצי שרדף אותו. אדנאואר היה זה שהשיג הסכם הפיוס ההיסטורי בין גרמניה לצרפת, מה שהוביל לשוק האירופאי המשותף. הישגו המרשים ביותר היה הסכם השילומים בין גרמניה לישראל. באפריל 1951 ערכו מנכ"ל משרד האוצר דאז דוד הורוביץ והקנצלר קונראד אדנאואר פגישה חשאית. בפגישה זו הביע הקנצלר את רצונו לפצות את העם היהודי ולצאת בהכרזה שגרמניה נוטלת על עצמה את האחריות לפשעי הנאצים כלפי העם היהודי. ב-27 בספטמבר 1951 ניתנה ההצהרה על ידי אדנאואר מעל במת הבונדסטאג ואמר: "העם הגרמני ברובו המכריע סלד מן הפשעים שנעשו ביהודים ולא השתתף בהם... אולם בשמו של העם הגרמני בוצעו פשעים שלא יתוארו המחייבים תקנה מוסרית וחומרית".

ב-6/1/1952 הובא ההסכם לאישור הכנסת השנייה והתקבלה החלטה לייפות את כוחה של הממשלה לנהל את המשא ומתן. מרגע זה סערו הרוחות בארץ. היה זה אחד מהוויכוחים הנוקבים ביותר שידעה המדינה, ויכוחים שנמשכים עד היום. שיאה של ההתנגדות הגיעה ב-7/1/1952. מחוץ לכנסת נערכה הפגנה נגד ההסכם. יו"ר מפלגת 'חרות', חבר הכנסת מנחם בגין, נאם בהפגנה ודיבר בחריפות רבה נגד הממשלה: "ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון..."

כשלושה חודשים לאחר מכן, ב-27 במרץ 1952, נהרג חבלן משטרה גרמני בעת שניסה לנטרל חבילת נפץ שנשלחה בדואר לקנצלר אדנאואר. החשד נפל על חמישה ישראלים אנשי אצ"ל לשעבר. אליעזר סודיט נעצר בצרפת כשברשותו אמצעי לחימה שונים. הוא נשפט ל-4 חודשי מאסר וגורש לישראל.

ביוני 2006 כתב אליעזר סודיט ביומנו שמנחם בגין היה מעורב באופן אישי בניסיון לרצוח את אדנאואר. הוא עצמו הציע לבגין את הפעולה במטרה למנוע את הסכם השילומים עם גרמניה ובגין הביע את הסכמתו - "לכל תגובה שתיעשה ובלבד שיימנע הסכם השילומים."

בשירות המוסד ופרשת צוקורס

לאחר פרשת אלטלנה קיבל אליעזר את הפיקוד על הגדוד הירושלמי של האצ"ל והשתתף בכיבוש הכפר הערבי מלחה. עם פירוק האצ"ל הצטרף לחטיבת גבעתי וב-3/6/1948 עמד בראש כוח של 11 חיילים שהסתננו לריכוז צבא מצרי באשדוד, חיבלו במספר רכבים, פוצצו מחסן תחמושת וחיסלו חיילים מצריים. שבועיים לאחר מכן השתתף ב'מבצע קדם' שהיה הניסיון האחרון במלחמת העצמאות לכבוש את העיר העתיקה בירושלים. לטובת המבצע רוכזו 800 לוחמים משלושת הארגונים: ההגנה, אצ"ל ולח"י. באותה פעולה פיקד אליעזר סודיט על עתודה שחנתה במנזר רוטרדם. הפעולה הסתיימה בכישלון.

ב-1959 גויס סודיט למוסד על ידי יצחק שמיר, לימים ראש הממשלה. אליעזר השתתף במספר פעולות שהשתיקה יפה להם באירופה, בדרום אמריקה ובלבנון. אחת הפעולות שכן ידועות יכולה בקלות להוות בסיס לסרט מתח: הפולקסווגן חיפושית השחורה עזבה את תחנת הדלק והמשיכה בדרכה ברחובות מונטווידאו בירת אורוגוואי. נוסעי המכונית נראו כחברים ותיקים, דיברו בהתלהבות על העסקים שהם יעשו יחד וכמה הם ירוויחו מההזדמנות שנפלה לידיהם.

ב-23/02/1965 חיכו בווילה באחד מפרברי העיר חמישה גברים לבושים בתחתונים בלבד. הם היו מתוחים כי ידעו שהם שותפים למבצע שאסור היה שיסתבך.

הפולקסווגן השחורה נעצרה מול הווילה, וממנה יצאו נוסעי הרכב. כשנכנסו לבית התנפלו חמשת הגברים על אחד מהם והחלו להכות אותו. הוא הצליח לנשוך את ידו של אחד מהם ולרוץ אל הדלת. בשלב זה ניסה לשלוף את האקדח שנשא עליו אך אחד התוקפים התעשת והיכה אותו בראשו באמצעות פטיש. בעודו מעורפל קרא אל המכים "תנו לי לדבר!". אחד התוקפים ניגש אליו וירה בראשו. הגופה הוכנסה לארגז גדול, הגברים ניקו מעצמם את שרידי הדם, התלבשו, ויצאו בשקט מהדירה. הם נסעו אל שדה התעופה ומשם המריאו לארץ ישראל. שבועיים לאחר מכן, ב-7 במרס 1965, התפרסמו בעיתונים השונים כי גופתו של הפושע הנאצי הרברט צוקורס, שאחראי לרצח 30 אלף יהודים בשואה, נמצאה בתוך ארגז באורוגוואי. ליד הגופה נמצא פתק עליו נכתב כי הוא הוצא להורג על ידי אלו "שלעולם לא יוכלו לשכוח."

הרברט צוקורס נולד בשנת 1900 והיה בין גיבורי לטביה. את תהילתו קנה בטיסה מליטא לגמביה שבאפריקה במטוס שבנה והטיס בעצמו. עם עליית השלטון הנאצי הפך הרברט צוקורס לעוזרו של מנהיג המפלגה הנאצית בלטביה. צוקורס היה ידוע באכזריותו ונהג להתעלל בקורבנותיו. בין היתר ירה בילדים בעודו דוחף אותם מהגג. אחד הניצולים סיפר כי ב-10/11/1949 ראה במו עיניו את הרברט צוקורס יורה ב-500 יהודים. במקרה אחר נעל עשרות יהודים בתוך בית הכנסת והעלה אותו באש על יושביו. צוקורס נודע בכינוייו 'הקצב מריגה' ו'התליין מריגה'. בתום המלחמה ברח לברזיל ולמוסד היה ברור כי בשטח ברזיל לא ניתן לחסל אותו. סוכן המוסד יעקב מידד פיתה אותו להגיע לאורוגוואי כדי לעשות עסקים ושם חוסל. חוליית החיסול כללה את יוסף יריב, זאב עמית (סלוצקי), יעקב מידד, משה לוין ואליעזר סודיט.

אליעזר שרון סודיט פרש מהמוסד ב-1980. לאחר שנים כתב את הספר 'בשליחות מצפונית' על פרשת השילומים. ב-5 בפברואר 2011 הלך לעולמו בגיל 86 ועל מצבתו נכתב 'קבצן'. בנו זאב שרון חזר בתשובה ומשמש כיום כראש המכינה הקדם צבאית 'ארזי הלבנון' בשילה.