אריך הרטמן

הילדות והחיבור לטיסה

אקדים ואומר שלמרות ששמות המשפחה שלנו זהים ואף האות הראשונה של השם הפרטי זהה, ולמרות שתחום הטיסה אף הוא משותף לנו, אין לנו כל קירבה משפחתית, שכן הוא היה שייך לכוחות הנאצים ואני, למזלי, נצר לענף בודד שעלה ארצה עם עלייתו של היטלר לשלטון, וכל יתר ענפי העץ, כולל הגזע, הושמד על ידי הנאצים ועוזריהם. אריך הרטמן נולד באפריל 1922 במחוז וירטמברג שבגרמניה, לאב רופא ולאם שהייתה מחלוצות הטיסה בדאונים, אליזבת וילהלמינה. את אהבתו לטיסה ינק מאמו. היא הייתה המדריכה שלו לדאונים, ממנה למד על רוחות וטרמיקות וכיצד הן משפיעות על הדאון, ממנה למד על פרופיל כנף ועל נוסחת העילוי וכיצד זה מתבטא בטיסה. וכשהצליח אלפרד להשתלט על הדאון היה זה אך טבעי להמשיך למטוס.

קרבות האוויר בחזית המזרחית

בשנת 1936 היתה אמו ממייסדי בית הספר לטיסה, והרטמן, נער בן 14 עבד שם כמדריך טייס. בינואר 1942 התגייס לחיל האוויר הגרמני - הלופטוואפה. כעבור שלושה חודשים קיבל את דרגת הלוטננט (סגן משנה), ועד 20 באוגוסט הוכשר כטייס מסרשמיט BF 109, מטוס הקרב העיקרי של החיל.

באוקטובר 1942 הוצב הרטמן בטייסת קרב גרמנית שהייתה מוצבת בחזית המזרחית.

מפקד הטייסת, מאיור (רס"ן) הוברטוס פון בונין הציב אותו בימיו הראשונים בטייסת תחת פיקוחו של אוברפלדבל (סמ"ר) אלפרד גריסלווסקי. לאחר מספר ימי אימון והדמיית קרבות אוויר, גריסלווסקי אמר שלמרות שלהרטמן יש הרבה מה ללמוד בנושא טקטיקת קרבות אוויר, הוא מראה כישורים טובים כטייס.

משימתו הראשונה היתה ב-14 באוקטובר 1942. וכך הוא מתאר אותה בריאיון האחרון שנתן בשנת 1993: "ובכן, רוסמן ואני היינו בטיסה שלנו, ורוסמן שידר שהוא זיהה עשרה מטוסי אויב מתחתינו. היינו בגובה של 12,000 מטרים והאויב היה הרבה מתחתינו. לא יכולתי לראות דבר, אבל עקבתי אחרי רוסמן, ואז הגענו אליהם..., פתחתי מצערת מלאה והשארתי את רוסמן לירות על מטוס. היריות שלי החטיאו וכמעט התנגשתי במטוס. פתאום הייתי מוקף בסובייטים. פניתי להסתתר בענן נמוך כדי להימלט. בנוסף נדלקה נורית אזהרת דלק נמוכה. ידעתי שאני בצרות. הפרתי כל פקודה של חייל האוויר וציפיתי שיזרקו אותי. בסופו של דבר נידונתי לשלושה ימי עבודה עם צוותי הקרקע. זה נתן לי זמן לחשוב על מה שעשיתי".

הרטמן רשם את ההפלה הראשונה שלו של מטוס סובייטי בחמישה בנובמבר 1942, ועד סוף השנה רשם הפלה נוספת ברקורד שלו.

ביולי 1943 הפיל הרטמן שבעה מטוסים סובייטים בקרב קורסק. עד אוגוסט 1943 הוא הגיע ל-50 הפלות ובאותו החודש הוא הוסיף עוד 48 הפלות לרקורד שלו. הוא קודם לדרגת האופטמן (סרן) ובאוגוסט 1943 הוא נפל בשבי הסובייטי לאחר שמטוסו הופל, אך הצליח לברוח משוביו ולחזור לקווים הגרמנים. וכך הוא מתאר את האירוע: "הרגשתי שמשהו פגע במטוס שלי. ביצעתי נחיתת חירום בשטח ומיד נלכדתי על ידי חיילים סובייטים. זייפתי שאני פצוע קשה. הם האמינו לי והשכיבו אותי על אלונקה שאותה העמיסו על משאית. באחת ההתקפות השומר ירד להגן על עצמו, ניצלתי את ההזדמנות וקפצתי מהמשאית. מצאתי את עצמי בשדה גדול של חמניות גבוהות, שם ניסיתי להסתתר תוך כדי ריצה. הבריחה שלי התגלתה והחלו לרדוף אחריי ולירות לעברי. מצאתי כפר קטן שנכבש על ידי הרוסים והסתתרתי בו עד הלילה. התעוררתי בלילה והתחלתי לעקוב אחרי הפטרול הרוסי. הפטרול נעלם אחרי הגבעה ואז שמעתי יריות. זה היה האות שאני בקרבת הגבול הגרמני. חיכיתי שהפטרול הרוסי יחזור וניסיתי לעבור את הקווים לאזור הגרמני. תוך כדי ניסיון ירה עלי אחד הזקיפים הגרמנים וקרע לי את הרגל ". לאחר החלמה קצרה חזר הרטמן לטוס ובאוקטובר 1943 הפיל עוד 33 מטוסים סובייטים וקיבל את צלב האבירים מידיו של היטלר, לאחר שצבר 148 הפלות בסה"כ. עד סוף השנה מניין ההפלות שלו כבר יעמוד על 159.

במרץ 1944 מניין ההפלות של הרטמן הגיע ל-202. הפיקוד הסובייטי שם פרס של 10,000 רובל על ראשו והטייסים הסובייטים הכירו את הכינוי שלו במערכת הקשר "קרייה אחד". על מטוסו היה מצויר צבעוני שחור והטייסים הסובייטים, שהכירו את סמל המטוס, החלו לברוח מקרבות האוויר כשראו אותו. מסיבה זו המטוס הוקצה לטיסה לטייסים צעירים, שעצם הטיסה במטוס הרתיעה את טייסי האויב להיכנס לקרב איתם.

הרטמן השיג את ההפלה ה-300 שלו ב-24 באוגוסט 1944, לאחר שבאותו היום הוא הפיל 11 מטוסים. אחרי ההישג הזה הוא קורקע על ידי הרמן גרינג, מפקד הלופטוואפה, שפחד מהאפקט השלילי על מורל הטייסים אם הרטמן יופל במהלך קרב אווירי. אולם עקב מחאותיו של הרטמן הוא הצליח לחזור לשרת כטייס קרבי.

בתחילת 1945 אדולף גאלאנד (היה אלוף הפלות גרמני (103 הפלות) וגנרל בלופטוואפה בזמן מלחמת העולם השנייה) הציע להרטמן להצטרף לטייסת הסילון הגרמנית הראשונה אך זה סירב והתעקש להישאר ביחידתו הנוכחית. בסוף המלחמה הרטמן ויחידתו נכנעו לצבא ארצות הברית. עד סוף המלחמה זכה אלפרד הרטמן לתואר אלוף ההפלות המצליח ביותר בהיסטוריה עם 352 הפלות. במהלך המלחמה ביצע 1,404 גיחות מבצעיות, לחם ב-825 קרבות אוויר, ביצע 14 נחיתות חירום, נשבה פעם אחת והצליח להימלט. באוגוסט 1944 עוטר בצלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים - מהעיטורים הגבוהים ביותר בגרמניה הנאצית, שהוענק ל-27 לוחמים בלבד. בסוף המלחמה ארון המדליות שלו הכיל את צלב האבירים, צלב הברזל דרגה ראשונה, צלב הברזל דרגה שנייה והצלב הגרמני בזהב.

352 מטוסים – זהו מספר בלתי נתפס. זה בערך סדר גודל של כמחצית מכלל מטוסי חיל האוויר כיום וכ 100% מכלל מטוסי הקרב של חיל האוויר הצרפתי. היו מספר סיבות שאפשרו להרטמן להגיע למספר מדהים זה: עד שלהי שנת 1941 נהנו הגרמנים מיתרון משמעותי על המדינות שאותן תקפו. הטקטיקה שפיתח "ראה - החלט - תקוף - הפסק", טקטיקה שלדבריו רוב הטייסים שהפיל לא ידעו מה תקף אותם ומהיכן, עבדה היטב חיל האוויר הגרמני וכך היה לו יתרון מוחלט, הן בכמות הן באיכות.

בתחילת שנת 1942 החל חיל האוויר המלכותי הבריטי להפציץ את שטח גרמניה. המטסים הגיעו במבני מטוסים ענקיים שהכילו לעתים מעל אלף מטוסים. עבור טייסי הקרב הגרמניים הייתה זו "חגיגה". התופעה התגברה לאחר שהאמריקנים הצטרפו למלחמה. טייסי הלופטוואפה לא התקשו ליירט מטוסי אויב, בעיקר מפציצים גדולים וכבדים שהיו עמוסים לעייפה בדלק ופצצות. טייסי הקרב של בעלות הברית היו צריכים להרחיק טוס על מנת להיתקל, אולי, במטוסי אויב, אך טייסי הלופטוואפה מצאו את קרבות האוויר כל העת בפתח ביתם ובכמויות עצומות.

סיבה נוספת, מהותית גם היא, הייתה שנוצר מחסור גדול בטייסים גרמנים, מחסור שהלך והחמיר ככל שהתארכה המלחמה, ולכן לכל טייס יצא לבצע מספר גיחות עצום ביחס לכל טייס אחר באותה עת. כל זה אינו בא בכדי להמעיט מיכולותיהם של טייסי הלופטוואפה וממיומנותם, אך יש בכך משום הסבר להיקפי ההפלות שהצליחו לזקוף לזכותם.

השבי והזיכוי המאוחר

לאחר נפילתו בשבי, נמסר הרטמן לסובייטים על ידי האמריקאים. הוא הואשם ונשפט על ביצוע פשעי מלחמה וסבל בשבי מיחס קשה. למרות זאת הוא סירב להודות באשמתו. ניסיונות השלטונות הסובייטים להעבירו למחנה הקומוניסטי נכשלו. במהלך הזמן שהעביר בשבי, נפטר בנו בן השלוש, בן שהוא מעולם לא פגש...

בשנת 1955, לאחר עשר וחצי שנים בשבי הסובייטי, שוחרר הרטמן וחזר למערב גרמניה. הוא הצטרף לחיל האוויר המערב גרמני שהוקם מחדש, ושירת בטייסת הגרמנית הראשונה שכללה רק מטוסי סילון. כדי לרענן את כישוריו ולהתאמן במטוסים האמריקאים החדשים של חיל האוויר הגרמני, הוא נשלח לתקופת אימונים בארצות הברית.

בשנת 1996, שלוש שנים לאחר פטירתו, זוכה הרטמן על ידי רוסיה מאשמות של פשעי המלחמה וצוין שהרשעתו לא הייתה חוקית.