דוד (דודו) צ'רקסקי

מצודת נבי יושע והקרבות הראשונים

"אנשים רבים שואלים אותי מדוע היה חשוב כל כך לכבוש את מצודת נבי יושע ולדפוק את הראש בקיר. התשובה פשוטה: מי שיושב במצודת נבי יושע הוא בעל הבית על אצבע הגליל ודרום לבנון. החשיבות האסטרטגית של המצודה היא מעל לכל שיעור, גם במונחים מודרניים" - כך הסביר יהודה דקל, מלוחמי הגדוד השלישי של חטיבת 'יפתח'. מצודת נבי יושע נבנתה על ידי הבריטים בתקופת המרד הערבי הגדול בסוף שנות השלושים, במיקום אסטרטגי ובתצפית טובה על כל עמק החולה ועל הדרכים המובילות ליישובי הצפון היהודיים המבודדים: כפר גלעדי, תל חי ומטולה. באפריל 1948 מסרו הבריטים את המצודה לערבים.

כבר באותו הלילה נערך הניסיון הראשון לכיבוש המצודה. אותו ניסיון התבסס על פעולה מהירה שבה היו אמורים שלושה אוטובוסים משוריינים ורכב מיוחד להגיע בחסות החשכה לשער ולפרוץ למצודה. תקלה טכנית גרמה לפנסי אחד האוטובוסים להידלק והשיירה כולה נחשפה. כמה שניות לאחר מכן נפתחה לעברם אש תופת שהביאה למותם של ארבעה לוחמים.

מצבו הקשה של הישוב היהודי בהרי נפתלי הלך והחמיר. מצוקת המים ומלאי האספקה המדולדל חייבו הגשת עזרה דחופה. הוחלט לנסות ולכבוש את המצודה בשנית.

תאריך היעד נקבע ל-20 באפריל. המשימה הוטלה על פלוגה מהגדוד השלישי של ההגנה ומיד החלו בתכנון קפדני ומפורט. יום קודם ערכה טייסת הגליל גיחת צילום של המצודה ובשעות הצהריים כבר הונחו תצלומי האוויר לפני מפקד הגדוד השלישי, שמואל (מולה) כהן. בעזרת תצלומים אלו ובעזרת חומר מודיעיני נוסף בנה קצין המודיעין החטיבתי מודל מדויק של המצודה. לפני היציאה לקרב התארגנו הכוחות הלוחמים בקיבוץ חולתה וקיבלו תדריך מפורט.

דודו צ'רקסקי מצטרף להגנה

דוד צ'רקסקי היה תאום של תמר. הם נולדו בחיפה וכבר בגיל צעיר קיבלו שמות חיבה: דודו ותתה. כשהיו התאומים בני שש עברו עם הוריהם ואחיהם חגי לכפר אז"ר. משפחת צ'רקסקי היתה המשפחה הראשונה שהתיישבה בכפר אז״ר. את האהבה לארץ ינק דוד מאמו חנה (לבית אפשטיין) שהייתה ממגיני תל חי. יוסף טרומפלדור הזכיר אותה ביומנו והרעיף עליה שבחים. אביו, משה ראובן צ'רקסקי, היה איש העלייה השנייה שהאמין כי היהודי החדש צריך לגאול את הארץ ואת עצמו דרך עבודה פיסית קשה ולהכשיר את הארץ לבאים, והיה מהפועלים הראשונים שעבדו במפעל החשמל בנהריים. בהמשך הצטרף משה לגדוד העברי. היה ברור לדודו כי בעתיד יצטרף גם הוא לגאולת הארץ, הן בעבודת האדמה והן בהגנתה.

דודו היה מדריך בתנועת 'הנוער העובד' ובגיל צעיר הצטרף לארגון 'ההגנה'. בתיכון היה חבר בחוג לידיעת הארץ בהדרכתו של שמריהו גוטמן (מחופרי מצדה וחושפי גמלא). כשסיים את לימודיו בבית הספר המקצועי בשנת 1942 הצטרף למשטרת הישובים העבריים ושירת שם כנוטר. שנתיים עבר בין השדות והישובים ודאג לביטחונם כשבמקביל עבד במשק הוריו. הָיְתָה לוֹ בְּלוֹרִית מְקֻרְזֶלֶת שֵׁעָר הָיְתָה לוֹ בַּת צְחוֹק בָּעֵינַיִם וְעֵת הִקִּיפוּהוּ בָּנוֹת עַד צַוָּאר צָחַק הוּא עַד לֵב הַשָּׁמַיִם.

נתיבה בן יהודה, הפלמ"חניקית חדת הלשון, שהייתה סגניתו של דודו סיפרה: "דודו, המ"מ של הכשרת הצופים בדפנה, שהיה אחד המ"מים הכי ותיקים שהיו בפלמ"ח, התגייס לפלמ"ח כמעט מההתחלה, עלה די מהר בדרגות, מאז נשאר מ"מ, לא הסכים לצאת לרזרבה ונשאר רצוף בפלמ"ח כל השנים. אני נורא אהבתי אותו. כולם אהבו אותו, לא רק אני. הוא היה אחד כזה שלא הצליח לארגן לו שום אויב פרטי במשך כל החיים שלו. איזה מקסים. נורא ביישן, ובחור נהדר, מהוותיקים המפורסמים, ממש מהראשונים של הפלמ"ח. אבל מרוב שנים בפלמ"ח הוא הצליח להתגבר לפעמים ולהיות שובב. הוא נורא השתדל להתאים לתדמית של ותיקי הפלמ"ח."

בשנת 1944 התגייס דודו לפלמ"ח, עבר את כל ההכשרות ומונה למפקד מחלקה. באותו זמן עלה עם חבריו על הקרקע, הקים את רמות נפתלי ואף היה מוכתר הישוב. לצורך התפקיד למד ערבית ואנגלית, האחת לדבר עם השכנים מהכפר נבי יושע והשנייה לדבר עם הבריטים. דודו השתתף כמעט בכל הפעולות החשובות בצפון, ביניהן הפריצה למחנה המעצר בעתלית לשחרור המעפילים ופיצוץ גבעת הרדאר בגבעת אולגה ששימשה את הבריטים לגילוי אוניות מעפילים. הוא גם השתתף בפשיטה על הכפר הערבי סעסע והגן על להבות הבשן. מאחר שהכיר כל שביל וכל נחל בגליל חדר לסוריה במטרה לשחרר מעפילים ולהעלותם ארצה. כל אותה תקופה מיעט דודו להגיע הביתה ולהוריו לא סיפר דבר, גם כשנפצע ברגלו. כשחזר למשק האהוב שלו יצא מיד לברר מה דורש תיקון או חיזוק וחזר צפונה.

השיר 'דודו' והקרב על המצודה

כשנתיים לפני מותו של דודו כתב חיים חפר את השיר 'דודו'. השיר נכתב עבור המחזה 'הוא הלך בשדות', אותו רומן מפורסם המספר את סיפורו של אורי הפלמ"חניק ואהבתו למיקה. חיים חפר כתב את השיר כאשר דמותו של ידידו דוד צ'רקסקי (שאותו הכיר בקיבוץ דפנה) הייתה לנגד עיניו והשיר הפך לאחד מסמלי יום הזיכרון וסמל דור הפלמ"ח: אִתָּנוּ הָלַךְ בַּמַּסָּע הַמְּפָרֵךְ אִתָּנוּ סִיֵּר הוּא בַּגְּבוּל בַּקוּמְזִיץ הָיָה מְזַמֵּר וְעוֹד אֵיךְ אִתָּנוּ סָחַב מִן הַלּוּל...

הַגִּישׁוּ פִינְגָּ'אן וְהַגִּידוּ: הֲיֵשׁ עוֹד פַּלְמַ"חְנִיק כְּמוֹ דּוּדוּ? ב-20 באפריל 1948 סמוך לחצות יצא הכוח הפורץ מג'חולה במסע רגלי לכיבוש המצודה. בראש המחלקה צעד דודו נמוך הקומה ורחב הכתפיים, כפוף, מחפש שביל בשטח הטרשי. אחריו, בהליכה איטית וקשה, הלכו החבלנים עמוסים בחומרי נפץ ובנגלורים לפיצוץ הגדרות. בשעה 03:30 זיהה דודו את המבצר ודיווח: "הלו ציפור אחד! אנחנו בנקודת ההיערכות!" חמש דקות אחר כך קיבל את הפקודה: "על מכונות הירייה לפתוח באש!"

במקביל החלה יחידה מרמות נפתלי לביים התקפה על המבצר מכיוון אחר כדי להסיח את דעתם של יושבי המצודה מהתקדמות חבריהם בכיוון השני. הלוחמים חתכו בשקט גדר אחת, חצו את השטח וחתכו גדר נוספת. אמנם עדיין לא הבחינו בהם אך הזמן פעל לרעתם כי השמש עמדה להפציע. מיד התקבלה ההחלטה "בכל מחיר למהר ולפרוץ". רק כשהגיעו דודו והלוחמים עם חומר הנפץ לחומה גילו כי שכחו את הדרגש להגבהת המטען מעל היסודות המבוטנים של המבנה, וכתחליף לדרגש ניסו לערום אבנים. רימון הושלך לכיוונם ושני לוחמים נפצעו. פצוע שלישי סירב להדליק את הפתיל עד שחבריו יפונו מהשטח. באותו רגע נשמע קולו של דודו: "הניחו את חומר הנפץ על גבי!... לסגת!... כל איש יציל את נפשו!". אך קול הרימון המתפוצץ השתיק את קולו.

אשר ש"י המ"כ סיפר: "אף אחד לא נשאר שם חי. ראיתי את כולם נהרגים. קודם נהרגו שני חבר'ה, אחרי זה עוד אחד, אחרי כן דודו נפצע קשה, במפשעה, דם בעבע כמו ממעיין, ואחרי שהם שניהם, ספי ומוסא, לא הסכימו לשים את החומר עליו, לא רצו לשמוע על זה, הם התחילו לאסוף אבנים גדולות, אז שניהם נהרגו אחד אחרי השני מהרימונים שהערבים המשיכו לזרוק כל הזמן ישר מעל הראש שלהם. ממש בצרורות. רימונים בצרורות."

הפצועים קפצו דרך הפרצה בגדר. עשרים ושניים לוחמים לא חזרו מאותו הקרב. הניסיונות לחלץ את הפצועים גרמו לרוב האבדות. הרעות ואחוות הלוחמים שהתגלתה בקרב זה הפכו אותו לזכור ביותר מבין כל קרבות הפלמ"ח.

דודו היה בן 23 במותו. הוא נקבר ליד החומה בקבר אחים בנבי יושע. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.

ב-16 במאי 1948, לאחר מתקפה אווירית, נכנעה מצודת נבי יושע. עד כניעתה גבתה המצודה את חייהם של עשרים ושמונה לוחמים שנקברו למרגלות המצודה ולזכרם נקראת המצודה 'מצודת כ"ח'.