יגאל מוסינזון

חסמב״ה והפרסום

ירון זהבי המפקד, תמר סגנית המפקד, ירחמיאל הממושקף מומחה לבוטניקה, מנשה התימני מומחה לצילום, עוזי הרזה, אהוד השמן, שולמית החובשת, רפאל כדורי המדען והאלחוטאי ודני הנרדם – כולם חברי חבורת חסמב"ה (חבורת סוד מוחלט בהחלט). המפקדה שלהם הייתה בתוך מערה חשמלית הנמצאת עמוק מתחת לאדמה, מצוידת במערכת קשר משוכללת שהחבורה המציאה ובעזרתה עקבו אחרי פושעים צעירים שהמשטרה לא הצליחה לתפוס. הספר הראשון על חבורת חסמב"ה יצא לאור בשנת 1950 ובסך הכל כתב מוסינזון 44 ספרים בסדרה.

הכל התחיל מהבטחה של יגאל מוסינזון לבנו עידו כי במקום לקנות לו ספרי טרזן הוא יכתוב לו סיפור. עידו נפל ביום כיפור בקרבות על רמת הגולן ויגאל התנחם בעובדה כי: "כשאני מסתכל על התמונה של עידו אני מעולם לא אראה אותו זקן". הילד גיא פינס, אז ילד בן עשר, כתב לו אז: "ליגאל מוסינזון שלום, אנחנו כבר סופרים את הימים אחד אחרי השני, ומחכים בקוצר רוח לספרך הבא. על החתום גיא פינס רחוב בני דן 102 שיכון בבלי תל אביב". מכתבים מהסוג הזה שימחו מאד את יגאל שאהב מאד ילדים.

זמן קצר אחרי לכידתו של אדולף אייכמן הייתה תחושה שאכן יש אפשרות ללכוד פושעים נאצים ולמצות איתם את הדין. איש המוסד צבי אלדובי פנה אז ליגאל וסיפר לו על היוזמה לתפוס את הפושע הנאצי ליאון דגרל, מנהיג המפלגה הנאצית בבלגיה בימי מלחמת העולם השנייה, שהתגורר בסביליה שבספרד, לחקור אותו ולהביאו לצרפת או בלגיה למשפט. דרך דגרל, כך העריכו, יהיה ניתן לאתר את מקום הימצאו של המנהיג הנאצי מרטין בורמן שהיה סגנו של היטלר. במבצע השתתפו ישראלים ואמריקאים שהגיעו בקיץ 1961 לסביליה. תפקידו של יגאל היה לדווח על הפעולה בתום המבצע, אך יגאל לא ידע כי מדובר ביוזמה פרטית והיה בטוח כי הוא עובד בשרות המוסד. באחד הערבים בילה מוסינזון בפאב מקומי ולאחר כמה כוסות יין ואל מול שתיין ספרדי החל לפטפט והחבורה נתפסה, נחקרה ונכלאה. בחקירה נשאל יגאל אם הוא מכיר מישהו מקומי וענה "כן ודאי, את הספר מסביליה". בן-גוריון, שחיבב את מוסינזון, הפעיל את קשריו ודיבר עם הגנרל פרנקו ששלט באותם ימים בספרד, ותוך 48 שעות שוחרר יגאל מהמעצר. דגרל נשאר חופשי בספרד וחי שם עד יום מותו באפריל 1994, חודש אחד לפני מותו של מוסינזון.

שורשי המשפחה

האגדה לבית מוסינזון מתחילה בזלמן זומר שהתאהב בבת הרב ונזרק מהישיבה. זלמן החל לנדוד ברחבי רוסיה עד שהגיע לאוקראינה, שם פגש בת עשירים בשם דבורה. בתחילה רק לימד אותה עברית אך לאחר שהתאהבו נישאו בחופזה בניגוד לרצון הוריה. בשנת 1905 נולד בנם הבכור ישראל וחמש שנים לאחר מכן נולד בנם משה. זלמן שבינתיים הסתבך עם החוק ברוסיה ברח לישראל עם משפחתו ושינה את שמו לאשר מוסינזון.

אנשי העלייה השנייה שעבדו באחוזות איכרי העלייה הראשונה, חלמו להקים מושב עובדים בו יהיו אדונים לעצמם וב-1908 הגשימו אותו והקימו את 'עין גנים', מושב הפועלים הראשון (כיום רחוב בפתח תקווה). בחזונם ביקשו לעסוק בחקלאות באופן עצמאי ולא תחת אחרים ושהשפה המדוברת בתחומי הישוב תהיה עברית. מהר מאוד הפך המקום למרכז האידאולוגי של ראשי תנועת העבודה ובמקום התגוררו שמואל דיין (אביו של משה דיין), חיים ברנר, בן-גוריון ועוד.

אשר ומשפחתו הגיעו לעין גנים, שם עבד אשר כרפתן וכמורה. דבורה התיידדה עם א.ד גורדון וחיים ברנר והייתה ממנסחות תקנון קופת חולים. לאחר זמן לא רב מתה ממחלת הקדחת ואשר שקע בדיכאון עמוק. שנה וחצי לאחר מכן הוצעה לאשר בת עשירים יפהפייה ומוכשרת שגם שמה היה דבורה (מעתה כונתה דבורה ב'). דבורה זו מיד הרחיקה מהבית את הבנים ישראל ומשה ובשנת 1917 ילדה את יגאל. מיד לאחר הלידה שקעה דבורה ב' בדיכאון ויחד עם הבן יגאל נסעה לווינה למרפאה של זיגמונד פרויד. בווינה בילתה בנשפים, לבושה בשמלות מפוארות ואף התיידדה עם מורה לכינור והדיכאון היה כלא היה... עד שהודיעו לה הוריה כי הם מפסיקים את הזרמת הכסף ועליה לחזור לארץ.

אשר, שאהב אותה מאוד, שמח לקבל את המברק מדבורה ב' בו הודיעה לו שהיא חוזרת ארצה, אבל אז הגיעה הידיעה כי אסון נורא קרה והאונייה נשרפה וכל נוסעיה נספו. אשר לא עמד בזה וקפץ מגגו של בית הוועד. ניסיון ההתאבדות לא צלח והוא רק שבר את רגליו. בעודו שוכב בבית החולים נודע לו כי בדרך נס דבורה ובנם הקטן יגאל ניצלו והם בדרך הביתה. על קביים חיכה להם אשר בפתח הבית וכשהגיעה הכרכרה ירד ממנה בנו יגאל, אחריו רעייתו דבורה היפה ואחריה... המורה לכינור... המורה עבר להתגורר בתל אביב ודבורה שלחה את בנה יגאל לקיבוץ בית אלפא וחילקה את זמנה בין עין גנים לתל אביב.

אשר, שחלם להיות סופר, העביר את התשוקה לכתיבה גם לדורות הבאים. ילדיו משה ויגאל עסקו בכתיבה, עמוס מוסינזון (בנו הבכור של ישראל) היה מחזאי, הסופרת דבורה עומר היא בתו הבכורה של משה ונקראה על שם סבתה, ואחותה היא המשוררת והפרסומאית ורד מוסינזון.

יגאל מוסינזון היה נשוי ארבע פעמים וכפי שסיפר חברו: עם כל בחורה שהוא מתחתן, הוא גם מתגרש. ליגאל יצא שם של גבר שכל אם בישראל אמרה לעצמה: "חס וחלילה, רק שלא יתפוס את הבת הנהדרת שלי, מילא אותי, אבל את הבת? – חס וחלילה." בת נהלל רות שוורץ (לימים דיין) אמרה עליו: "הגבר היחידי שחיזר אחרי בעבר הרחוק והיה לו סיכוי להתחרות עם משה היה יגאל מוסינזון. הוא חייב לי עד היום ספר מאותה תקופה."

היצירה והמורשת

יגאל התחנך בבית אלפא וכבר בגיל תשע כתב את סיפורו הראשון. בשנת 1938 והוא בן 20 הצטרף לקיבוץ נען בעקבות אחיו משה ובין היתר עבד שם בחציבת סלעים. באחד הימים נפצע ונסע לטיפול בתל אביב. בדרכו עבר דרך הסופר הנערץ עליו אברהם שלונסקי והשאיר לו את כתב היד של סיפורו הראשון 'ליל שרב'. אברהם שלונסקי התלהב וכבר באותו שבוע פורסם הסיפור בדף לספרות של העיתון 'על המשמר'. בשנת 1943 שירת יגאל כנוטר בפלמ"ח ואף ישב במחנה המעצר הבריטי בלטרון. במלחמת העצמאות שירת כקצין התרבות של חטיבת גבעתי.

כשהחל לפרסם חלקים מהרומן השני שלו 'דרך גבר', רומן המתאר את חיי הקיבוץ באופן מופקר לאותה עת, פנו אליו חברי הקיבוץ בדרישה לגנוז את הסיפור. יגאל סירב ובשנת 1950, לאחר 12 שנים בקיבוץ, עבר להתגורר בבית שערים ועסק שם בחקלאות. בהמשך עבר לתל אביב ושכר חדר בדירה בה החל לכתוב את הסדרה 'חסמב"ה'. לגיבור הסדרה קרא ירון על שם בנו של בעל הדירה בה גר ואתו התחבר – וכן, גיבור הסדרה נקרא על שם ירון לונדון. עמוס בן-גוריון (בנו של דוד בן-גוריון) המליץ עליו בפני יחזקאל סהר, מפכ"ל המשטרה דאז, שמינה את מוסינזון לתפקיד דובר משטרת ישראל. העבודה במשטרה חשפה בפניו עולם שלם שהיווה את הרקע לכתיבת המחזות 'קזבלן' ו'אלדורדו'. מחזות אלו עסקו בפער העדתי ובפער המעמדי כשאלה היו עדיין טאבו. כשסיים את תפקידו במשטרה עבר לשמש כדובר תיאטרון 'הבימה', שם עלה מחזהו 'בערבות הנגב' שהפך להצלחה עצומה.

בשנת 1957 אזר יגאל מוסינזון אומץ והקים את תיאטרון 'סדן' שכשל וצבר חובות גדולים ויגאל עבר לארה"ב במטרה להרוויח כסף ולהחזיר את החובות. הוא עבד כמורה לספרות באוניברסיטת פנסילבניה ובעיקר כפועל בניין ושם גם הודבק לו רומן עם מרלין מונרו. השקט סביבו איפשר לו לכתוב את היצירה שהוא הגדיר כטובה ביותר שלו - 'יהודה איש קריות'. לאחר 8 שנים ארוכות, כפי שסיפר לאחר מכן "אין דבר יותר נורא ואכזרי מגעגועים הביתה", חזר ארצה והפך את חסמב"ה לסדרת ספרים מהארוכות והמתמשכות שהעולם ידע.

התשוקה ליצירה בערה בו גם בתחום המדעים. הוא השתוקק להמציא דברים ועל חלקם אף רשם פטנט, ועל הרעיון לרתום את גלי הים להפקת כוח חשמלי אף זכה בתקציב. בין רעיונותיו היו גם חנייה יעילה, מתקן לניקוי מדרכות, ומתקן התפלה.

בשנת נפטר יגאל מוסינזון מדום לב והוא בן 77 ונקבר בבית העלמין ירקון. בבית בו התגורר ברחוב סוקולוב 61 בתל אביב נקבע שלט המספר לחולפים כי בבית זה גר הסופר יגאל מוסינזון. על שמו כיכר בחיפה, גינה בהרצליה ורחובות בתל אביב, באור עקיבא, ראשון לציון, נתניה, פתח תקווה ועוד. שנים אחרי מותו הועלו המחזות שכתב על בימות הארץ והסדרה חסמב"ה ממשיכה להסעיר את דמיון הנוער וחלק ממנה הפך לסדרת טלוויזיה.