יוסף יקותיאלי

באזל והחלום על אתלטים יהודים

הלילות החמים של אוגוסט 1898 בקזינו של באזל היו סוערים ומרגשים, אך לא בגלל מכונות המזל. בלילות אלו התקיים בקזינו הכינוס השני של הקונגרס הציוני העולמי. בראש הקונגרס עמד בנימין תיאודור זאב הרצל ואתו נאמו מנהיגים אחרים כמו מנחם אוסישקין, מכס נורדאו, נחמן סירקין ויחיאל צ'לנוב. בקונגרס זה השתתף גם חיים וייצמן.

משפטים כמו "דבר מעין זה לא נתרחש בעולם כולו אלפיים שנה", וכי מצב היהודים "לא נשתפר בשום מקום. במקומות מסוימים אף הוחמר", מילאו את החלל מפי נואמים שונים. בקונגרס זה הוזכר לראשונה כי בארץ קיימת אוכלוסייה ערבית והובהר כי "בלי ספק יעלה בידנו לחיות אתם בשלום."

נאומו של מכס נורדאו לא נגע רק בהתיישבות היהודית בגולה וגורל היהודים בעולם אלא גם התייחס לראשונה לצד האתלטי של העם היהודי, וכך אמר בנאומו: "דברי ימי עמנו מעידים כי לפנים הייתה קיימת יהדות שרירים חזקה... אולם זה לא נכון! אחרים מותתו את גופנו ובהצלחה רבה. הם הפכו את יהדות הגטו של ימי הביניים לעם דל ומסכן, כחוש וחסר אונים... ברחובות הצרים של הגטו שכחנו לחלץ עצמות ולזקוף גו... עתה הוסרה המועקה. רצוננו חופשי. איש לא ימנענו מעסוק בהבראתנו הגופנית. נחדש נעורינו לעת זקנתנו: נפתח בנו חזה רחב, איברים חזקים, מבט אמיץ - נהיה לאנשי חייל... מה שחסר לנו זה שרירים ואותם אנחנו יכולים לפתח בעזרת תרגילים גופניים... עלינו להבריאנו לא בגוף בלבד, אלא גם ברוח... ככל שהיהודים יגיעו ליותר הישגים בספורט, כך יגבר ביטחונם העצמי... יחי הספורט! יפרצו ויפרחו אגודות הספורט העברי!"

כשמלאו ליוסף יקותיאלי 13 שנים מצא עצמו מעיין בחוברת על האולימפיאדה החמישית שהתקיימה בשטוקהולם ב-1912. באולימפיאדה זו השתתפו מספר ספורטאים יהודים שייצגו את מדינותיהם ואף זכו במדליות. פרנסיסקו לזארו הפורטוגלי מת במהלך ריצת המרתון ויקותיאלי נזכר בפידיפידס, שידוע כרץ המרתון הראשון, שמת בשנת 490 לפנה"ס לאחר שרץ 42.2 ק"מ ממרתון לאתונה כדי להודיע על ניצחון היוונים כנגד הפרסים. כבר אז חשב יוסף שיהיה זה נכון לקיים תחרויות של אתלטים יהודיים מכל העולם.

הבית הציוני והעלייה לארץ

יוסף יקותיאלי נולד בשנת 1897 (כשנה לפני הקונגרס הציוני השני) בבלארוס של היום. הוריו, ברוך ומרים, היו ציוניים. את תולדות חייו העלה יוסף על הכתב בספרו 'מגולה לגאולה': "אבא היה 'מסורתי' אבל לא יהודי קנאי. הוא ראה בדת את מקור הציונות. כל מה שעשה בתור דתי הייתה זאת ציונות. מדי שבת היה מביא מבית הכנסת אורח לשבת. בשבתות לפנות ערב, היינו יושבים כולנו, אבא, אמא ושלושת הבנים ושומעים את דברי אבא על ארץ-ישראל ושרים שירי ציון (את השירים 'אויה כי עוטיה אני', 'על אם הדרך', 'שם במקום ארזים' ואחרים) בעברית. ככה חונכנו מילדות ברוח עברית ולאומית. אמנו יונה מרים, עזרה בכל ליבה לאבא בעבודתו הציונית. היא ניהלה את הביבליותיקה (הספרייה), רשמה את הספרים העברים והרוסים בקטלוגים, הזמינה עיתונים והחליפה ספרים לקוראים."

בגיל 12 עלה יוסף לארץ: "הוחלט, שראשונים לנסיעה לא"י יהיו אמא, אחי חביב ואנוכי. נצא לדרך בסיון תרס"ט ואבא עם אחינו ישראל וסבא אליעזר יהודה יגיעו לא"י שנה לאחר מכן. אף לי היו טרדות נסיעה משלי. בפתח אותה שנה (1909) מלאו לי 12 שנים והוחלט, לפי עצת סבא, להקדים את מועד חג הבר-מצוה שלי למען שתף את כל בני המשפחה בחג זה. באחת השבתות לקחני סבא לבית-המדרש של החסידים ושם כבדוני בעליה לתורה."

כבר בילדותו הכיר יוסף את סיפור קרב אבן העזר בין ישראל לפלישתים שהתרחש במחצית המאה ה-11 לפנה"ס (כ-600 שנים לפני קרב מרתון). הקרב נערך באזור ראש העין של היום, באחד המקומות האסטרטגיים החשובים בארץ ישראל של אז, בין מקורות הירקון לבין מרגלות הרי שומרון שם עברה 'דרך הים' הקדומה. כיום מזוהה אבן העזר בצמוד לגבולה הצפוני של ראש העין

באותה עת הייתה ארץ ישראל מעבר בין מצרים בדרום לבין מסופוטמיה שבצפון. דרך הים עברה במעבר הצר שבין מקורות הירקון וההר. המעבר היה נקודה אסטרטגית חשובה מאד מאחר שבידי השולט באזור הייתה האפשרות לסגור את המעבר, מה שהיווה מכשול עבור המבקשים לחצות מדרום לצפון, שכן הרי שומרון שמזרחית לאפק הקשו על התנועה, והירקון שזרם בעוז ממקורות הירקון פארק אפק היום ועד הים היה מכשול טבעי שלא איפשר את חצייתו. מעבר אפק - כיום 'מחלף קסם', הוא מחלף בו שני צירי תנועה מרכזיים: כביש 6 בכיוון דרום-צפון וכביש 5 בכיוון מערב-מזרח.

פרק ד' בספר שמואל א' מתחיל כך: "וַיְהִ֥י דְבַר־שְׁמוּאֵ֖ל לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל־הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק". באותה עת המנהיג היה שמואל ועלי היה הכהן הגדול במשכן בשילה. שמואל כינס את השבטים ללחימה באבן העזר, והמרחק בין המחנות עמד על כמה מאות מטרים, כרוחבו של מעבר אפק.

את האהבה לחינוך גופני רכש יוסף יקותיאלי בארץ: "בית-ספרנו זה שכן בנוה-שלום על חוף הים. בהפסקות היינו רוחצים בים ולפעמים נצטרפו אלינו גם אחדים מהמורים. מורנו בתלמוד היה הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ. הוא היה שחיין טוב ולפעמים יצא עמנו לשחייה בשעת שעור מקוצר בתלמוד ואז אמר לנו: 'בים התיכון הנכם מטיבים לשחות מאשר בים התלמוד' ואמנם משחייה בים נהנינו הרבה יותר מאשר מפלפולי התלמוד."

מהחינוך הגופני לצבא התורכי

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס יוסף לצבא התורכי ונשלח למטה המג'אהדין: "ימים אחדים לאחר התייצבותי במטה המג'אהדין, הוזמנתי אל המתצ'רף של שכם". יוסף קיבל מינוי של מורה להתעמלות בבית הספר הגדול של שכם: "כשבא עומר אפנדי, הציג המתצ'רף אותי בפניו ולכשהתישבנו מולו, הקריא באוזנינו את ההוראה שקיבל ממפקד החטיבה ה-8 לאמור: 'לפי פקודת אחמד ג’מאל פשה, ווזיר הימיה והמפקד העליון של המחנה ה-4, יש למנות את המוכ"ז למורה לחינוך גופני באחד מבתי-הספר הממלכתיים המוסלמים בשכם'. עתה ביקש המתצ'רף לשמוע מפי מנהל החינוך באיזה בי"ס הוא מציע למנותני. מנהל החינוך הזכיר חמישה בתי ספר ומהם הציע שמקום עבודתי יהיה בבית הספר 'אלחאן', כי הוא הגדול בעיר, בן שבע כתות ולומדים בהן כ-250 תלמיד."

לאחר ההתארגנות נפתח הקרב וצבא ישראל נחל תבוסה קשה ואיבד 4000 לוחמים, ככתוב: "...וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ..."

זקני ישראל החליטו לגייס את אלוהים לקרב חשוב זה והביאו את ארון הברית מהמשכן שבשילה. הם ידעו כי נוכחות הארון תשלהב את הלוחמים הישראלים ותטיל מורא על הפלישתים, עלי הכהן בן ה-98, שלח עם הארון את בניו המושחתים חפני ופינחס: "...וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהֹוָה֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ".

כשהסתיימה מלחמת העולם הראשונה חזר יוסף לחלום שלו לייסד אולימפיאדה יהודית. ב-1929 נשא נאום בקונגרס 'מכבי העולמי' שהתקיים בצ'כוסלובקיה ובעקבותיו נתקבלה הצעתו לערוך את המכביה הראשונה בארץ ישראל בשנת 1932 במלאת 1800 שנה למרד בר כוכבא. בנאומו אמר יוסף יקותיאלי: "נוסף למבחן הספורטיבי יבוא גם המבחן הלאומי. מאות ואלפי הצעירים העברים שיבואו לארץ ישראל לקחת חלק ב'מכביאדה', ישאפו את אויר המולדת האהובה, ישמעו עברית חיה ורוננת, ישובו לבתיהם מלאי עוז ומרץ להמשיך בגולה את עבודת עמם, עד בוא זמנם לעלות ארצה. ולא רק ב'גופניות' נטפל בכנוסנו זה, גם ה'רוחניות' צריכה לתפוס בו מקום נכבד. ב'מכביאדה' יש לערוך תחרויות באמנות, ספרות ולארגן תערוכות בכל ענפי היצירה של העם היהודי, כל אלה יוסיפו תפארת ותועלת לכנוסנו" - יוסף יקותיאלי היה הוגה רעיון המכביה ומגשימו.

כצפוי, הבינו הפלישתים כי גורלם נחרץ וכי הם יילקחו בשבי ויהפכו לעבדים. המנהיג הפלישתי פנה אליהם ואמר: "הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים, פְּלִשְׁתִּים--פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים, כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם; וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים, וְנִלְחַמְתֶּם". ואכן הפחד להפוך לעבדים החדיר בהם מוטיבציה וכבר למחרת יצאו לקרב: "י וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו, וַתְּהִי הַמַּכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּפֹּל, מִיִּשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף, רַגְלִי. יא וַאֲרוֹן אֱלֹהִים, נִלְקָח; וּשְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס". את הבשורה לאנשי שילה הביא רץ משבט בנימין: "יב וַיָּרָץ אִישׁ-בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא; וּמַדָּיו קְרֻעִים, וַאֲדָמָה עַל-רֹאשׁוֹ". כששמע עלי שבני ישראל הובסו, בניו מתו והארון נלקח, נפל, שבר את מפרקתו ומת. המדרש מספר לנו כי איש בנימין הנזכר בכתובים היה שאול, מי שעתיד להיות המלך הראשון.

המכביה ומרוץ איש בנימין

יוסף יקותיאלי יזם את הקמת אצטדיון המכביה ליד שפך הירקון, ובטקס המכביה הראשונה נאם ראש העיר של אז מאיר דיזנגוף. במכביה השלישית בשנת 1950 הונף דגל המכביה תרומת יהודית ויוסף יקותיאלי לזכר בנם אמנון, מ"כ בפלמ"ח שנפל במלחמת העצמאות על יד מבצר נבי-יושע ב-1948.

בתחילת שנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים מדד יוסף יקותיאלי את המסלול שאותו עבר איש בנימין וגילה כי הוא בן 42.2 קילומטרים. 600 שנים לפני המרתון המפורסם של פידיפידס רץ איש בנימין (על פי המדרש שאול המלך) בדיוק את אותו מרחק אך במקום להודיע על ניצחון הודיע על תבוסה. באפריל 1968 יזמו יוסף יקותיאלי ויצחק ברא"ז את המרתון בציר זה שזכה לכינוי 'מרוץ איש בנימין'. בתחילה היה המרוץ מועט משתתפים ובשיאו מנה רק 14 רצים. בשנת 2015, 43 שנים לאחר שהופסק, המרוץ התחדש וידוע כעת בשמו 'מרתון התנ"ך'.

יוסף יקותיאלי נשא לאשה את יהודית בת עקיבא אריה וייס ז"ל (מייסדה הראשון של אחוזת בית), שהייתה חברתו והמתעמלת הראשית באגודת מכבי תל אביב.

ליוסף ויהודית נולדו ארבעה בנים ושתי בנות. בנם גדעון יקותיאלי היה פרופסור לפיזיקה ומראשוני הפיזיקאים הגרעיניים בישראל.

יוסף יקותיאלי נפטר בספטמבר 1982 ובשנת 2008 הונצח שמו ברחוב בתל אביב, בקרבת אצטדיון המכביה הראשונה. ביישוב מכבים נקראה דרך על שמו. ובכפר המכביה נקרא הארכיון על שמו.