סלמה לגרלף

מסע הפלאים של נילס

"גִּיל הָיָה יֶלֶד שֶׁנֶּהַּפך לְגַמָד וְעָרַךְ מַסַּע פְּלָאִים עַל פְּנֵי אַרְצֵנוּ. הוּא רָכַב עַל גַּב בַּרְוָז שֶׁהִצְטָרֵף לְלַהֲקַת חֲסִידוֹת. כְּדֵי לָשׁוּב וְלִהְיוֹת יֶלֶד הָיָה עָלָיו לְהַחֲזִיר אֶת הַבַּרְוָז בְּשָׁלוֹם לְבֵיתוֹ... מַה טּוֹב הָיָה לָעוּף שׁוּב עַל גַּב הַבַּרְוָז וְלִרְאוֹת אֶת כָּל לַהֲקַת הַחֲסִידוֹת סָבִיב. הָאָרֶץ נִרְאֲתָה כְּמוֹ שָׁטִיח גָּדוֹל. מִצַד מַעֲרָב נָשַׁק הַיָם אֶת הַחוֹף. בַּגָּלִיל הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ הַר עַצְמוֹן הַגָּבוֹהַּ מִכָּל הֶהָרִים, וּבַמִּזְרָח נָח לוֹ יַם כִּנֶּרֶת. לְפֶתַע נָשְׁבָה רוּח חֲזָקָה. הָרוּח דָּחֲפָה אֶת הַחֲסִידוֹת שׁוּב מִזְרָחָה אֶל הָרֵי הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן. הִנֵּה בָּתֵּי צְפַת דְּבוּקִים בָּהָר, הִנֵּה גַּם קֶבֶר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּמִירוֹן, לְרַגְלֵי הָעַצְמוֹן. וְעַל רִכְסֵי הֶהָרִים נִרְאוּ קִבּוֹצִים"

את הקטעים האלה אשר הופיעו בעיתון הילדים 'אצבעוני', קראו ילדי שנות ה-60 בנשימה עצורה. ואם הסיפור נראה לכם מוכר זה וודאי כי אתם זוכרים את סיפורו של נילס מהספר 'מסע הפלאים של נילס הולגרסון', שבו עף נילס מעל מחוזותיה הדרומיים של שוודיה.

היוזמה למסע המעופף של נילס התחילה בשנת 1906 כאשר המועצה הלאומית של אגודת המורים השוודית הבינה כי ספרי הגיאוגרפיה הקיימים מעט משעממים והתלמיד נדרש לשינון מייגע של עובדות לא מעניינות. הוועדה פנתה לסופרת סלמה לגרלף בבקשה לכתוב ספר לימוד חדש ומרענן שהקריאה בו תהיה כה מרתקת עד שילדי שוודיה יבקשו לקרוא בו מרצונם החופשי. סלמה לגרלף, שעסקה גם בהוראה, התלהבה מהרעיון והסכימה בחפץ לב לכתוב את הספר. כך יצאה למסע בן שלוש שנים ללמוד את מולדתה שוודיה. בסיומו של המסע נולד הספר 'מסע הפלאים של נילס הולגרסון' שעלילתו מתארת את נילס בן ה-14, נער פרחח שהוטל בו כישוף, שטיפס על גבו של אווז הבית ויחד יצאו למסע הרפתקאות מסעיר בשוודיה.

ילדי שוודיה מאד אהבו את הסיפור והוא תורגם לשפות רבות והביא לפרסומה. בכל שפה קיבלו אותו הילדים באהבה רבה ובחלק מהארצות, כמו גם בישראל, נכתבו על בסיסו סיפורים דומים המלמדים את הגיאוגרפיה של המקום. בשנת 1909 זכתה בפרס נובל לספרות על ה"אידאליזם האצילי שלה, עושר הדמיון ונדיבות ויופי הצורה שאפיינו את עבודתה". סלמה לגרלף הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות.

סלמה לגרלף נולדה בשנת 1858 בחווה בוורמלנד שבדרום שוודיה. סלמה לא הייתה כשאר הילדות. היא לא הלכה לבית הספר כי בגיל שלוש לקתה בשיתוק ילדים ועל כן העבירה את שנות ילדותה בלימוד עצמי וקריאת ספרים. בדמיונה עפה סלמה לכל אותם מקומות ברחבי שוודיה שאפילו חבריה לא יכלו להגיע. בגיל 20 נפטר אביה והמשפחה נאלצה למכור את החווה ולעבור לשטוקהולם הבירה, שם למדה הוראה.

את הפרקים הראשונים של 'אגדת יסטה ברלינג' כתבה סלמה בשנת 1889 על פי אגדה נודעת שמקום התרחשותה באזור שבו נולדה וגדלה. סלמה הגישה את הפרקים לתחרות כתיבת סיפורים קצרים וזכתה. בתום לימודיה נסעה לעבוד כמורה בצפון שוודיה ובמקביל החלה מפרסמת בכתבי עת יצירות פרי עטה. היה זה מלך שוודיה שגילה את כישרונה והתרשם מספרה 'קשרים סמויים'. המלך דאג שסלמה תקבל מלגה מן האקדמיה השוודית שתאפשר לה להתמסר לעבודת הכתיבה.

שרשרת האסונות והדרך לירושלים

באוקטובר 1871 פרצה שריפה במרכז העיר שיקגו שכילתה רובעים שלמים, וכ-300 תושבים נספו ומאה אלף נותרו ללא קורת גג. בין הנפגעים היו הפרקליט האמיד הורשיו ספפורד ואשתו אנה. הזוג ספפורד היו נוצרים מאמינים וחדורי להט ולמרות הנזק שנגרם להם סייעו לנפגעים בשריפה. היה זה האסון הראשון מבין שרשרת האסונות שפקדו את המשפחה. שלוש שנים מאוחר יותר הפליגו אנה ובנותיה לנופש באירופה וכשהיו בלב הים טבעה האוניה והבנות טבעו למוות אך אנה ניצלה. אך לא היה זה האסון האחרון. הבן, שנולד לאחר מות הבנות והיה הנחמה של הורשיו ואנה, הלך גם הוא לעולמו, אז החלה אנה לתהות מהו הגורם לשרשרת האסונות האלה.

בני הזוג ספפורד וסביבתם הסיקו כי כל הצרות הם גזירות משמיים ומבחינתם המסר היה ברור - עליהם לעלות לירושלים ושם לכפר על חטאיהם. אל הורשיו ואנה הצטרפו עוד 13 מבוגרים ו-3 ילדים ובשנת 1881 הגיעו כולם לירושלים. הם התיישבו סמוך לשער שכם, חיו חיים צנועים, ייצרו בעצמם את כל צורכיהם ועסקו בפעילות התנדבותית למען הקהילה. בין היתר הם אימצו את יהודי תימן שהגיעו לעיר בשנת 1882 וסיפקו להם אוכל כשר. בשנת 1984 הצטרפו אליהם גם שוודים-אמריקאים משיקגו ובהמשך גם משפחות משוודיה.

סופי אלקן (סולומון) נולדה בשוודיה למשפחה יהודית משכילה ומבוססת, אך להבדיל מסלמה הייתה לה ילדות מפנקת וכשגדלה החלה גם היא לפרסם ולתרגם ספרים. כנהוג בקהילה היהודית נישאה בגיל צעיר וילדה בת. בחג המולד של שנת 1879 חוותה שרשרת אסונות קשים מנשוא. ביום אחד מת בעלה ממחלה, למחרת מתה בתה ולאחר מספר ימים מת גם אביה. היה זה הלם קשה וסופי התקשתה להתאושש. זמן רב חלף עד שהצליחה ללמוד לחיות לבד ללא אדם שאוהב אותה וללא אדם לאהוב.

בשנת 1894 הכירה סופי את סלמה לגרלף. הן חלקו תכונות דומות: שתיהן אהבו לכתוב, שתיהן היו מבריקות ומצליחות, נשים סקרניות, מוכשרות ועצמאיות. בין סלמה לסופי נרקמה חברות נפש עזה שלימים הפכה לזוגיות אינטימית שבאותם ימים נתפסה כחטא. למרות זאת החליטו השתיים להנות מהחיים ולהתעלם ממבטי הסובבים אותם.

כבר מגיל צעיר טיילה סופי באירופה. ב-1895 יצאה עם סלמה לטיול רומנטי באיטליה, שם חשו השתיים חופשיות. האפשרות לאהוב ולחיות בתוך טיול מתמשך, תוך כדי כתיבה, נראה להן רעיון נהדר. הן טיילו באירופה וסימנו את המזרח התיכון כיעדן הבא.

בשנת 1900 הגיעו סופי אלקן וסלמה לגרלף לירושלים. סלמה הייתה אז בשנות הארבעים לחייה ואלקן מבוגרת ממנה במעט. ירושלים הייתה גולת הכותרת במסען במזרח התיכון. הן שהו בעיר תקופה ארוכה ובמהלך אותה שהות התיידדה לגרלף עם אנה ספפורד שהייתה ממקימות המושבה האמריקאית-שוודית. את הזיכרונות וההשראה מהעיר העלתה לגרלף בספרה 'ירושלים' אשר כתבה כשחזרה לשוודיה.

עלילת הספר 'ירושלים' היא רומן שבו מתארת לגרלף את קבוצת האיכרים השוודים האמידים שעזבו את כפריהם, את בתיהם, משקיהם ואת הירוק שממנו באו והצטרפו לקומונה האמריקאית ('הקיבוץ הראשון' בארץ ישראל המודרנית) בירושלים. בספר תהתה סלמה מדוע עזבו השוודים את מולדתם היקרה ועלו לציון לצפות למשיח. היא תיארה את קורותיהם בירושלים וניסתה להסביר מדוע החיפוש אחר הארץ המובטחת לא בא על סיפוקו כפי שציפו.

שני כרכי הספר, הוקדשו לאהובתה סופי אלקן, שהייתה לדבריה "ידידתה לחיים ולספרות". הספר תורגם לשפות רבות ואף לעברית.

בפרק המכונה 'הבאר של גן העדן' מתארת לגרלף את המחסור במים, את החולי והמוות בקרב השוודים בירושלים מול דימוי גן העדן השופע מים ופוריות בימי התנ"ך ובמרחבי דלרנה אשר בשוודיה: "היה אוגוסט לוהט בארץ ישראל. כל יום ריחפה השמש גבוה מעל לראשי בני האדם. עננה לא נראתה בשמים, ומאז אפריל לא ירד גשם. אומנם, לא היה רע יותר מן הרגיל בשנה אחרת, אף על פי כן היה כמעט קשה עד לבלתי נשוא. לא היה ידוע, מה לעשות בשביל שאפשר יהיה לשאת את החום, או אנה לברוח כדי להימלט ממנו."

פעילותה הציבורית וההצלה

ב-1897, לאחר שנפרדה מסופי אלקן, עברה סלמה לגרלף להתגורר בעיר פאלון בשוודיה שם פגשה את ואלבורג אולנדר שהפכה להיות העוזרת הספרותית שלה, חברתה ושותפתה. ואלבורג נמנתה עם חברות התנועה הסופרג'יסטית ובעקבותיה הפכה גם סלמה לפעילה בתנועה ואף נאמה בקונגרס הסופרג'יסטי הבינלאומי בשטוקהולם ביוני 1911.

לגרלף התעניינה באגדות עם ישראל והתכוונה לכתוב חיבור מקיף על חיי רבי עקיבא. היא הביעה אהדה לעם היהודי וחיברה אגדה למען הפליטים היהודים שמצאו מקלט בשוודיה.

לגרלף שתיעבה אלימות והטיפה לאחדות המין האנושי, לא מעט בהשפעתה של אנה ספפורד, חייתה עד מרץ 1940 וראתה את פרוץ מלחמת העולם השנייה. בניגוד לשוודים רבים היא לא נקטה מדיניות ניטרלית וב-1940, כשברית המועצות הטילה מצור על פינלנד ופלשה אליה, תרמה לגרלף את מדליית הזהב של פרס הנובל שלה כדי לממן סיוע לעם הפיני.

לגרלף הייתה קשורה גם לנלי זק"ש, סופרת יהודייה שאותה הצילה. זק"ש נולדה בברלין ובשנת 1940 הייתה מועמדת לעבודות כפייה אצל הנאצים ורק התערבותה של לגרלף הצילה את חייה. לגרלף עירבה בהצלתה של זק"ש את משפחת המלוכה השוודית והביאה אותה ואת אמה הזקנה והחולה לשטוקהולם. בשנת 1966, בגיל 75, זכתה נלי זק"ש בפרס נובל לספרות יחד עם ש"י עגנון. זמן לא רב לאחר מכן בשנת 1970 הלכה זק"ש לעולמה בגיל 82, משטף דם במוח.

תמונתה של סלמה לגרלף מופיעה על שטר של 20 קרונות שוודיות ובצדו השני של השטר מופיע איור של נילס הולגרסון רכוב על אווז בר. גרסה מודרנית של הספר 'ירושלים' הופקה ב-1996 בידי במאי סרטים שוודי והוקרנה ב-1997. בשנה ה-75 לביקורה של לגרלף בירושלים קראה עיריית ירושלים רחוב על שמה.

"הבטח לי דבר אחד, נילס, לזכור תמיד: השמים, האדמה, האגמים, ההרים לא ניתנו רק לבני האדם. הם ניתנו גם לבעלי החיים: לציפורים ולדגים ולכל מי שנשמה באפו. לעולם אל תשכח את זה, נילס!"