בתקופה בה לא היה קיים מתווה חינוכי מרכזי, לקחה על עצמה תמר בורנשטיין-לזר את המשימה לדאוג לחינוך ילדי ישראל על פי תפיסתה - חינוך משולב בהומור תוך התייחסות לתקופה ולסביבה בה היא גרה וראתה חשיבות בהנחלת מסורת ישראל גם בבתי הספר החילוניים. היא קיבצה לחוברות סיפורים, שירים, עובדות, עבודות יצירה, בדיחות ומתכונים ועוד, כשכל חוברת התרכזה בנושא אחד. החוברות הפכו לספרים שנמכרו כאוגדן מדלת לדלת ולחלקם אף צורפו חוברות עבודה. תמר, לא רק כתבה את הספרים אלא גם איירה אותם והקפידה על כל הפרטים.

ביתה שבעין גנים או כפי שכונה 'הבית של קופיקו' הוא האחרון מתקופת המושב. בית בן שתי קומות שמתפנק לו בבריכה גדולה ובוסתן קטן המקושט בפסלים בגודל אדם, מעשה ידיה של הסופרת, ובגן פינה של אנשי העלייה השנייה אותם העריצה.

תמר בורנשטיין-לזר נולדה בשנת 1927 וגדלה בעין גנים, מושב שיתופי שנוסד בשנת 1908 על ידי פועלי העלייה השנייה, ושרד לבדו 30 שנים לפני שהתמזג בפתח תקווה. מייסדיו, צעירים סוציאליסטים חילוניים, עבדו אצל איכרי פתח תקווה הדתיים. פועלים עניים אלו שהקפידו להשתמש בשפה העברית, היו חדורי להט ובעין גנים ראו לראשונה את חלומם מתגשם. במושב נוסדו קופת חולים והסתדרות העובדים והמקום היה לדוגמה שלאורה הוקמו מאוחר יותר ישובים נוספים כגון נהלל. בין התושבים במקום היו דוד בן גוריון, שמואל דיין, חיים ברנר שכתב שם את ספרו 'מכאן ומכאן' ויגאל מוסינזון מחבר 'חסמבה'.

בספרו 'תמול שלשום' כתב ש"י עגנון על המושב ותיאר את העוני וקשיי הפרנסה ואת נחישותם של הפועלים - מצד אחד דלות ומצד שני עושר ספרותי ותרבותי.

שורשים בעין גנים

אחד מהמחזות הראשונים שכתבה תמר בורנשטיין-לזר היה על המושב כפי שזכרה אותו בילדותה ושמו 'מי הציל את המושבה'. הספר מתאר מערכת יחסים בין אחד ממגיני המושב לילד יתום בן שבט בדואי שנחשד כי רצה לתקוף את הישוב. אותו ילד סייע לאנשי הישוב כשחצה את קווי האויב והזעיק את החיילים הבריטיים לעזרת התושבים.

סיפורה הראשון של תמר התפרסם ב-1951 בעיתון 'דבר לילדים' ומספר על ילדה קטנה, חולנית ועניה הנזקקת לחלב בכדי להבריא. הסיפור הראשון על 'קופיקו' התפרסם בשנת 1954, גם הוא בעיתון זה ומספר על ילדה בשם אפרת והקוף שהביא לה דודה מאפריקה. קוף משעשע שהתחפש בפורים לאישה וזכה במקום הראשון.

הפרת הזכויות הראשונה של סיפורי 'קופיקו' הייתה כאשר הוצאת זליקוביץ פרסמה את אחד מסיפורי 'קופיקו' בקובץ סיפורים לילדים ללא רשות. ברוב חכמתה הציעה תמר שבמקום לגרור את ההוצאה לבית משפט הם יהיו אלו שיוציאו לאור את הספר. כך, בשנת 1957 יצא הספר הראשון בסדרה - 'קופיקו מארח'.

בין הסיפור 'קופיקו' הראשון שפורסם בעיתון 'דבר לילדים' ובין הספר השתנו כמה פרטים. במקום אפרת, השתנה שם הילדה לנגה (בתה של תמר), שכמו אפרת גם היא מקבלת במתנה קוף מהדוד המלח שלה. לקופיקו היה גם מתחרה חכם יותר – צ'יפופו, בן-דודו של קופיקו. קופיקו השובב פעל בשכונה, בעין גנים בפתח תקווה ואילו צ'יפופו היה קוף בלש שפעל בכל פעם במדינה אחרת ומשם הביא לנו פרטים על אותה מדינה. תמר, בהיותה כאמור מחנכת בעלת שיטות לימוד ייחודיות, טענה כי באמצעות קריאת ספרי צ'יפופו ילמדו הילדים גיאוגרפיה.

וכך סיפרה עמית גביש, נכדתה של תמר: "כל הסיפורים של קופיקו הם סיפורים המבוססים על אירועים אמיתיים שקרו במשפחה. כל הדמויות הן אמיתיות: נגה זו אמא שלי, יורם ואורנה הם דודים שלי, תמר ושלומק'ה הם סבא וסבתא שלי, וכל דמות שנכתבה בספר היא דמות אמיתית. מרגע שנולדתי, נכנסתי לספר. למעשה, קופיקו משקף את הלך הרוח שהיה בבית שלנו. הכל התנהל מאוד בהומור, הכל היה מאוד מצחיק. היא הייתה סבתא לא שגרתית, מאוד ילדה ברוחה, לא היו לנו איתה אף פעם שיחות של מבוגרים."

כך היה ביתה פתוח במשך שנים לבני נוער שהגיעו לשמוע סיפורים והיא אירחה אותם עם כל הלב והנשמה.

עורך 'דבר לילדים' אוריאל אופק אהב את הסיפור הראשון על קופיקו ועודד את תמר לשלוח לו סיפורים נוספים. תמר החלה לכתוב ולא הפסיקה. היא יצרה מותג שחצה את שנות חייה וקיים עד היום.

ראשיתו של קופיקו

לפני כ-25 שנה החלה נגה ברק, בתה של תמר, לנהל את זכויות היוצרים של אמה והיא זו שלמעשה הוציאה את קופיקו מתוך דפי הספר והפכה אותו למותג הכולל הפקות טלוויזיה, הצגות, ערוצי יוטיוב ומרצ'נדייז. "אנחנו מותחים את המותג לעולמות תוכן שונים וצריכים להמציא את עצמנו מחדש כל הזמן", מספרת נגה. "קופיקו התקדם עם הזמן, גם מבחינה תוכנית וגם ויזואלית. קופיקו חייב כל הזמן להתעדכן אחרת יחדל להתקיים. התחרות שלנו היא עם המותגים הבינלאומיים... אמא התחילה לכתוב על קופיקו עוד לפני שנולדתי", מספרת ברק. "היא בחרה בקוף, כי יש לו לגיטימציה לעשות דברים שילד לא יכול לעשות. הוא הפך לחלק מהחיים שלנו. דמות וירטואלית שחיה איתנו ומאוד ממשית. מבוגרים הרבה פעמים מספרים לי: 'כשהייתי ילד, קופיקו היה בשבילי כמו חבר'. אז אם עבורם הוא היה חבר, לי הוא היה אח".

עד היום נכתבו כ-150 ספרים על קופיקו. תמר בורנשטיין-לזר פרסמה כ-450 ספרים כולל הסדרה 'צ'יפופו'. את הפופולריות שלו שחוצה דורות מסבירה נגה: "קופיקו גדל במשפחה נורמטיבית, ממוצעת, מה שנקרא מעמד הביניים. אמא הצליחה לגרום לכך שכל אחד יכול להרגיש כאילו הסיפור נכתב עליו. קופיקו הוא השכן בדלת ממול".

"סבתא הייתה קמה בבוקר, יושבת במרפסת המשקיפה לחצר כאשר כל הנכדים סביבה, כי גרנו מעליה, והחצר הייתה משותפת, ולאחר מכן הייתה כותבת עד שהיינו חוזרים מבית הספר. היא לא ידעה לבשל מעולם אז היא הייתה מחממת לנו שניצל תירס והיינו יושבים לקרוא, בעיקר את הספרים שלה, כי היא הייתה כותבת בקצב מסחרר. כך גם הייתה בודקת האם הבדיחות מצחיקות, ומקשיבה להערות שלנו. היה לה מאוד חשוב לשמוע מאתנו - הנכדים, ובעיקר דעתנו הייתה נחשבת בעיניה", מספרת נכדתה עמית גביש. עוד מספרת עמית על חוש ההומור של סבתה: "אפילו כשכבר הייתה בת שמונים היא שמרה על חוש ההומור. יום אחד התקשרו והציעו לה לפתוח חשבון באיזה בנק והיא כבר התעייפה מלהגיד שהיא לא מעוניינת אז היא פשוט החליטה לזרום עם הטלפנית וסיפרה שכל הכסף שלה נמצא מתחת לבלטות, ושיש לה בור של כסף, וניסתה לשכנע את הטלפנית להתקשר ללקוחות ולעביר גם אותם לשיטת הבלטות". כמובן שהאירוע הקטן הזה נכנס אף הוא לאחד מסיפורי קופיקו.

קופיקו כמותג

לא פעם ניסו גורמים מסחריים להשתמש במותג ללא אישור. כך היה עם רשת המזון 'מחסני כמעט חינם' ששיווקו דגני בוקר עם השם 'קופיפו' ובלוויית ציור של קוף. לאחר מאבק של שלוש שנים פסק בית המשפט לטובתה של תמר בורנשטיין-לזר.

ייתכן שבזמן הקרוב נראה גם את סרט הקולנוע של קופיקו ומגוון מוצרים חדשים אבל בדבר אחד אנו יכולים להיות בטוחים – לעולם לא נראה נקניק קופיקו. "אמא שלי ואני צמחוניות ולא אתן יד למוצרי בשר ונקניקים. כבר הייתה אלינו פנייה בנושא. זה לא יקרה", אומרת נגה.

ב-16 ביוני 2020 נפטרה תמר בורנשטיין-לזר בגיל 93 ונטמנה בבית הקברות סגולה שבפתח תקווה.