גאורגה גאורגיו-דז'

הכיבוש הסובייטי בבוקרשט

מיד לאחר ההפיכה החל מו"מ עם הסובייטים על הפסקת אש, וב-31 באוגוסט נכנס הצבא האדום לבוקרשט וכבש אותה ללא קרב. ב-12 בספטמבר 1944 נחתם הסכם שביתת נשק עם הצבא האדום, וכוחות רומניים החלו להילחם נגד כוחות גרמניים בהונגריה, סלובקיה וצ'כיה. המלך היה בטוח שעצם חבירתו לצד הרוסי הוא יקבל את טרנסילבניה מהונגריה ואכן כך קרה.

המפלגה הקומוניסטית ברומניה הפכה בבת אחת למבוקשת והיא מתחילה להתארגן מחדש. היא קיבלה לשורותיה כל אדם שביקש להתפקד. המזכיר הבלתי רשמי היה גאורגה גאורגיו-דז', חשמלאי שעבד בחברת הרכבות. אנה פאוקר ממוסקבה הייתה בתו של רב. היא נולדה בשם אנה רבינסון ב-13 בדצמבר 1893 בקודשטי, למדה עברית ואף הייתה מורה לעברית בתקופה שבה סולקו היהודים מרוב המקצועות ברומניה. שנאת היהודים, "הזרים", היתה בשיאה. המשפחה עברה לעיר הבירה, ואנה, שהיתה עדה לרדיפות היהודים בבוקרשט בשנת 1906, ביקשה בכל מאודה להתרחק מכל סממן יהודי, ובטח מכל סממן יהודי חיצוני. ב-1915 נרשמה אנה כחברה במפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של רומניה, והחלה בפעילות פוליטית.

בנובמבר 1923 היא נעצרה לראשונה על פעילות קומוניסטית, וישבה בכלא לא פעם. יחד אתה נעצר גם מרסל פאוקר, לימים בעלה. עד 1944 היתה פעילה במסגרות קומוניסטיות שונות ברומניה ואירופה, שהתה תקופה ארוכה בברית המועצות, שם היתה דמות מפתח בקומינטרן, הארגון הקומוניסטי העולמי שהקים לנין. אנה זלזלה בהפיכה. היא טענה שזו שגיאה פוליטית לבצע הפיכה יחד עם המלך מאחר שזה מחזק את מעמד המלוכה. דז' נדהם מדבריה של אנה פאוקר. הוא הדגיש כי הוא המתין לכוחות הסובייטים בכניסה לבוקרשט כאשר בזרועותיו פרחים, והודיע לכוחות כי העיר טוהרה מהגרמנים האחרונים.

וכך נכתב אודותיו: "גאורגה גאורגיו-דז' היה חוזר ומסביר לחבריו שללא ההפיכה ב-23 באוגוסט הכוחות הסובייטים היו אומנם מכתרים את בוקרשט, הצבאות הגרמנים והרומנים היו מתנגדים והבירה הייתה הופכת לסטאלינגרד החדשה. מי צריך את המצור הזה? הארטילריה הסובייטית הייתה מפגיזה וכותשת את העיר, קטיושות היו מתפוצצות מעל שכונות המגורים, העיר הייתה הופכת לערימה של חורבות וגוויות, ואז העם היה מקבל את הרוסים בקללות כאויבים וכרוצחים במקום לקבל אותם בפרחים כבעלי ברית חדשים". ההאשמות של אנה פאוקר נראו לו מצוצות מהאצבע.

אבל הטענות של אנה פאוקר נועדו להדיח את דז' ולהפוך להיות מזכירת המפלגה. כעת היה הקרב על הנהגת רומניה תחת הכוח הקומוניסטי-סובייטי בראשותו של סטאלין.

סטאלין, שהכיר את אנה פאוקר, החליט להזמין את גאורגה גאורגיו-דז' כדי לתהות על קנקנו ולהחליט למי להעניק את תמיכתו כשליטה הבא של רומניה. סטאלין הציג בפני המנהיג הרומני את ראש הממשלה הסובייטי מיכאל מולוטוב שתמך באנה פאוקר כמנהיגת המפלגה. סטאלין הנמיך את קולו והסתכל על דז'. לימים סיפר דז' כי חש שהוא עומד מול קטגור צבאי במשפט בגידה. סטאלין אמר: "אנחנו בין חברים ואני רוצה לדעת איך אתה היית פותר את הבעיה? מהו לדעתך התפקיד הראשי החשוב ביותר במפלגה שלנו?" דז' ענה: "אנחנו חייבים להילחם יחד עם הסובייטים נגד הגרמנים, עד ברלין אם יהיה צורך. מצד שני אנחנו חייבים לדאוג לאוכלוסייה כי אחרת לא נוכל להחזיק מעמד".

דז' מוסיף וכותב: "בחנתי את פניו של סטאלין וראיתי שהוא מסכים איתי. ברגע זה התערב ראש הממשלה מולוטוב ואמר שכרגע דיבר בטלפון עם אנה פאוקר, שאמרה לו שהסיסמה שלה היא 'הכול למען החזית'. "בוודאי", השיב סטאלין, "אבל יש לטפל באוכלוסייה ולא רק בחיילים. החבר הרומני כאן ניסח את תכניתו בצורה הנכונה וכך ייעשה".

דז' מספר שהייתה שתיקה ארוכה בין שלושת האנשים בחדר, ולאחר זאת פנה סטאלין למולוטוב: "מיכאילוביץ היקר שלי, אנה פאוקר היא חברה טובה, אפשר לסמוך עליה, אבל היא יהודייה ועוד ממוצא בורגני. המפלגה ברומניה זקוקה למנהיג שיצא משורות מעמד הפועלים, רומני אמיתי לחלוטין. סטאלין התקרב אליי, הושיט את ידו ואמר: "אני החלטתי". אני מאחל לך הצלחה החבר המזכיר הכללי".

האנטישמיות של סטאלין מנעה את השלטון מאנה פאוקר, למרות זאת בשנת 1946 היא נבחרה לפרלמנט ובשנה שלאחר מכן מונתה לשרת החוץ, תפקיד בו החזיקה עד 1952. היא כונתה "אשת הברזל של רומניה" ובשנת 1948 תוארה על ידי השבועון "טיים" כאשה החזקה ביותר בעולם. פאוקר הייתה קשורה בפרשות רבות, ובכלל זה השמועות על כך שהסגירה את בעלה לחוקריו של סטאלין. היא קיבלה לשורות המפלגה הקומוניסטית כמה מאנשי 'משמר הברזל' האנטישמים ופורעי החוק ובנוסף סירבה לנשל את האיכרים ממעט הרכוש שהיה להם. פאוקר עשתה ככל יכולתה להקל על הגירת היהודים מרומניה. כמחצית מיהודי רומניה - 353 אלף נפש - עברו בשלום את ימי הזוועה של מלחמת העולם השנייה. זרם העלייה החל במארס 1948 עד אפריל 1952. בין היוצאים היה גם אביה, הרב צבי רבינסון, שעלה לארץ. רק כעבור שש שנים, חודשה העלייה תמורת סכומי ענק.

ואז הגיעו השנים הרעות...

ב-13 בינואר 1953 פורסמה הודעה במוסקבה על העמדתם לדין של 9 רופאים יהודים שנחשדו בניסיון להרעיל את סטאלין. דז' לא שכח את זלזולה של אנה בהפיכה שלו ונטר לה טינה עזה. למחרת "חשיפת קשר הרופאים" במוסקבה נערכה ישיבה של המפלגה הקומוניסטית הרומנית ובה הודיע דז' שצריכים להעלות על סדר היום את פרשת כנופיית הרופאים היהודים בברית המועצות. בישיבה זו דנו בבעיית המיעוטים ובקבוצת אנה פאוקר והתנועה הציונית. אחד המשתתפים, פטרה בורילה, טען שאנה פאוקר לא צריכה להיות בממשלה. משתתף אחר, מירון קונסטנטינסקו, אמר שכפי שאין רחמים כלפי כמרים, לא צריכים להיות רחמים גם כלפי רבנים, חזנים ומלמדים דתיים כמו אחיה של אנה פאוקר. בורילה הוסיף שאנה פאוקר קיבלה את נציג ישראל, עצורים שוחררו על ידי תאוהרי ג'אורג'סקו ואנה פאוקר הוציאה להם בסיטונות דרכונים לישראל, וכל זה נותן חומר רב למחשבה. גם יוסיף קישינבסקי הוסיף שמן למדורה ודז' הביע דאגה מכך שלמרות העזיבה הגדולה עדיין יש ברומניה כ-300,000 יהודים, יותר מאשר בפולין, בהונגריה ובבולגריה. ב-18 בפברואר 1953 נתן דז' את ההוראה לכלוא את אנה פאוקר באשמת קשרים עם סוכנויות זרות, קידום יסודות לגיונרים ועיכוב הקולקטיביזציה. באותו יום נעצר גם אחיה, הישראלי סולומון זלמן רבינזון, חבריה לקבוצת מוסקבה הודחו מתפקידיהם, נחקרו ונכלאו. במקביל החל מעצר החשודים בציונות והעמדתם למשפט.

דז', באחת הישיבות, אמר בן היתר על העצירים הציונים: "לכולם מגיע לירות בהם, אבל הם רבים מדי וזה יכול להיראות כמו טבח, אז נצטרך לתת להם עונשי מאסר, חוץ מיוצאים מן הכלל, שניים שלושה שיידונו למוות".

באפריל 1953, כחודש וחצי לאחר מות סטאלין, לאחר התערבותו של ויאצ'סלב מולוטוב, שוחררה אנה מהכלא ונשלחה למעצר בית.

באחד מימי קיץ 1956, מעט לפני מותה, הלכה אנה פאוקר, שהיתה אז מנודה לגמרי, לאופרה של בוקרשט. האולם היה מלא בחבריה ובעמיתיה לשעבר, שנשארו איכשהו בחיים עד אז. היא לא דיברה עם איש. אחרי ההופעה, כשעמדה לצאת מן הבניין, הם הסתדרו לכבודה בשתי שורות ועמדו בשקט, כמעט עמידת דום. פאוקר עברה על פניהם בלא לומר מילה.

בשנת 1947, כשלוש שנים לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון ברומניה, המלך מיכאי ויתר על כתרו ועבר לגור בשוויץ. שם עבד במהלך השנים כחקלאי, טייס ואף כברוקר. בימי הקומוניזם נאסר עליו להיכנס לרומניה, אבל ב-1992 הורשה סוף סוף לבקר שם. מיכאי מת בדצמבר 2017.

גאורגה גאורגיו-דז' מת בשנת 1965 בגיל 64. יורשו היה ניקולאי צ'אוצ'סקו, אשר יחד עם אשתו הלנה הרסו באופן מוחלט את המשטר הקומוניסטי. צ'אוצ'סקו הוצא להורג בשנת 1989 בגיל 71.

סילביו ברוקאן היה באותה עת בן 74 והיה אחד ממארגני ההתקוממות נגד צ'אוצ'סקו.