דאגלס באדר

ילדותו והמשיכה למטוסים

הרבה כתרים נקשרו לראשיהם של טייסי חיל האוויר המלכותי של בריטניה, מאז הכריז וינסטון צ'רצ'יל כי "מעולם בסכסוך אנושי, לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך". היה זה באוגוסט 1940 בקרב על בריטניה לבין הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני. הדימוי של 'טייס' כקצין בריא, בעל חושים חדים, אמיץ, יפה תואר, הנו נכון ברוב המקרים, טייס פעיל נכה זהו פרדוקס שאינו נתפס, ובכל זאת, לאורך ההיסטוריה זה קרה, ויותר מפעם אחת.

זהו סיפורו של: קפטן סר סטיוארט רוברט דאגלס באדר. דאגלס נולד בלונדון ב-10 בפברואר 1910. אביו פרדריק היה מהנדס עירוני, וכשדאגלס היה בן כמה חודשים נסעו הוריו של דאגלס לעבוד בהודו. הם חשבו שהאקלים החם של הודו לא יתאים לגילו הרך של דאגלס הקטן ולכן השאירו אותו באנגליה עד שהיה בן שנתיים. פרדריק האב מת במהלך מלחמת העולם הראשונה ואמו, ג'סי, נישאה שוב.

נישואיה השניים של האם לא השפיעו על דאגלס. את רוב זמנו העביר אצל דודתו, הייזל באדר ובעלה, סגן סיריל בורג' שהיה שליש בביה"ס לטיסה של חיל האויר המלכותי. בביתם של הייזל וסיריל התפתחה אהבתו העזה של דאגלס למטוסים וטיסה, אהבה שתימשך כל ימי חייו. אהבה כזו אינה חריגה והיא נפוצה אצל רוב הטייסים. כשמדברים על טיסה ומטוסים – ההתרגשות וקצב הדיבור עולים. כרוב הטייסים היה דאגלס ספורטאי מצטיין בבית ספרו באוקספורד ולאחר שהפך לצוער בקורנוול, ייצג את הקולג' באיגרוף, קריקט, הוקי ורוגבי. במעמד הענקת חרב הכבוד של המכללה, אמר עליו אחד הסטודנטים: "בשבילנו, באדר הוא סוג של אל, המשחק בכל משחק אפשרי ושחקן מצטיין בכל קבוצה".

בשנת 1930, בסיום לימודיו במכללה, הוזמן דאגלס להצטרף לחיל האוויר המלכותי.

דאגלס היה טייס מחונן וזכה למקום של כבוד ברביעיית האירובטיקה של הטייסת. הוא היה חסר פחד לחלוטין ודחף את מטוסו הדו-כנפי אף מעבר לקצה . ב-14 בדצמבר 1931, לאחר שכבר צבר כ- 500 שעות טיסה, הוא ביצע, במסגרת טיסת ראווה, לולאות מתחת לגובה המותר. הוא ירד עם המטוס שלו לגובה של תשעה מטרים בלבד, אחת מכנפי המטוס פגעה בקרקע והמטוס התרסק. באורח פלא נותר דאגלס בחיים. הרופא, דר' לאונרד ג'ויס, נאלץ לקטוע את שתי רגליו של דאגלס.

השיקום והחזרה לשירות

אף אחד לא ציפה שדאגלס בן ה-21 ישרוד את הניתוח, אך היה לו רצון עז לחיות ונחישות עמוקה. הוא החל את מסע השיקום המפרך, שם פגש את אהבת חייו, ת'למה אדוארדס והתחתן עמה בשנת 1935. דאגלס קיבל שתי רגליים מלאכותיות ממתכת (פרוטזות), והיה צריך ללמוד להשתמש בהן. נאמר לו שהוא יצטרך להשתמש בקביים על מנת לסייע בשיקומו ושיתרגל אליהם כי הוא לא יוכל ללכת בלעדיהם לעולם. דאגלס השיב: "להיפך, אני לעולם לא אלך איתם" – וכך היה, הוא מעולם לא השתמש בהם. הוא סמך על הרפלקסים, הקואורדינציה וכוח הרצון שלו. לאחר ששוחרר מחיל האוויר המלכותי החל לעבוד בחברת דלק אסייתית ומכיוון שלא יכול היה יותר לטוס, הסתפק בנסיעה מטורפת ברכב ספורט שהותאם במיוחד עבורו.

בשנת 1939 פורצת מלחמת העולם השנייה ודאגלס מנסה מיד להתגייס מחדש לחיל האוויר. בקשתו נדחתה בתחילה, בטענה שאין תקנה המאפשרת לאדם במצבו לטוס. על כך השיב מיד שאין תקנה שאוסרת עליו לטוס. אולם כשאנגליה הייתה זקוקה נואשות לטייסים, דאגלס טיפס על ה'הרווארד' - מטוס האימונים החדיש של הצי המלכותי, ותוך דקות הוכיח כי טיסה כמוה כרכיבה על אופניים: כמה גלגולים ולולאות הבהירו כי הוא טייס מלידה, גם אם הטייס קיטע. בנובמבר 1939 הצטרף דאגלס כטייס מן המניין בחיל-האוויר המלכותי וכבר ביומו הראשון מיהר לבצע את התרגיל שכמעט עלה לו בחייו שמונה שנים קודם-לכן: טיסה הפוכה בגובה דשא. בהמשך הוצב בטייסת 222 כמפקד. בתפקיד זה חזר לטוס ואף ביצע את ההפלה הראשונה שלו. הישג זה קידם אותו לפיקוד על הטייסת ה'קנדית' 242.

הטייסת הקנדית פגועת המורל לא התלהבה מהמפקד קטוע הרגליים, וכדי להוכיח לטייסים עם מי יש להם עסק, ביצע דאגלס טיסה אווירובטית מורכבת עם מטוס 'הוריקן' וזכה באהדה מיידית ובנאמנות בלתי מוגבלת של פקודיו. בקרבות-האוויר העזים שהשתוללו בשמי אנגליה ותעלת למאנש, הפילה הטייסת עשרות מטוסי קרב ומפציצים גרמניים, כשדאגלס עצמו רושם 11 הפלות.

בשנת 1941 מונה דאגלס באדר למפקד כנף. חיל-האוויר המלכותי יצא אז למתקפה גדולה בשמי צרפת - מתקפה שהכריחה את הגרמנים לעבור למגננה. הכנף של דאגלס עסקה בליווי מפציצים, מתוך תקווה שמטוסי היירוט של חיל-האוויר הגרמני, הלופטוואפה, ייכנסו אמנם לקרבות-אוויר מול מטוסי חיל-האוויר הבריטי. באוגוסט אותה שנה הופל מטוסו של דאגלס בצפון-מערב צרפת, במהלך קרב גדול בין מטוסי הכנף שלו, למטוסי הכנף ה-26 של הלופטוואפה. דאגלס הצליח להפיל שני מסרשמיטים, לפני שהופל בעצמו. על-פי עדויות של טייסים גרמנים, הוא הופל על-ידי טייס גרמני. על-פי עדותו של דאגלס עצמו, הפגיעה הייתה כתוצאה מהתנגשות בין מטוסו לבין מסרשמיט גרמני. כך או אחרת, מצא דאגלס את עצמו יושב בתוך ספיטפייר מסתחרר. הוא ניסה לפתוח את החופה ולזנק החוצה, אולם אחת הפרוטזות נתקעה בקוקפיט. מסתחרר בין שמיים לארץ הצליח לנתק את הפרוטזה מהגדם ולצנוח. הוא הגיע לקרקע בריא ושלם ובילה את המשך המלחמה במחנה שבויים גרמני.

תחת השבי הגרמני, ביקש דאגלס להודיע לאנגלים שישלחו פרוטזה חליפית לרגל ימין במקום זו שהתרסקה עם המטוס. בצעד מעורר פליאה הסכימו הגרמנים להעביר את המסר ולאחר זמן מה הצניחו הבריטים פרוטזה עבורו בתוך מיכל באחת מגיחות ההפצצה שלהם.

הפרוטזה ניזוקה מעט בנחיתה, אך הגרמנים תיקנו את הנזק והעבירו את הפרוטזה לדאגלס שהוחזק באותה העת בבית החולים. הם לא לגמרי הבינו את גודל הטעות שלהם. הוא חיזק אותה למקומה על גדם ימין וכשלא שמו לב, יצא החוצה בהליכה רגילה מבית החולים בניסיון לברוח. הוא כמובן נתפס, אך המשיך לשמור על רוח טובה וחתרנית במחנות השבויים אליהם הועבר, כשהוא מקבל כבוד רב בכל מקום. בסופו של דבר, כשנמאס לגרמנים ממנו, החליטו להעבירו לטירת קולדיץ, שהייתה אמורה להיות 'חסינת בריחות'.

דאגלס ניסה לברוח כל כך הרבה פעמים עד שהגרמנים נאלצו לקחת חזרה את רגליו המלאכותיות. זעקה גדולה קמה על כך ובושת הגרמנים גרמה להם להחזיר לו אותן. דאגלס מיד ניסה שוב לברוח ונתפס שוב בידי הגרמנים. הוא עדיין היה בטירת קולדיץ כשהאמריקנים שיחררו את המחנה. לאחר השחרור חזר לאנגליה והתמנה לראש להק. משנסתיימה המלחמה לא ראה דאגלס טעם להישאר בצבא בעתות שלום והצטרף למחלקה האווירית בחברה אזרחית בשם SHELL OIL. בתפקיד שכלל הטבה חשובה עבורו - מטוס משלו.

בתחילת שנות ה-50 כתב הסופר הבריטי פול בריקהיל, שהתמחה בכתיבה על נושאי תעופה, את הביוגרפיה של דאגלס באדר שהפכה לרב מכר בבריטניה ובעולם כולו. הספר "מרקיע שחקים" תורגם גם לעברית.

בשנת 1976 קיבל דאגלס אות מסדר האימפריה הבריטית בשל שירותיו, העידוד שנתן לקטועי הגפיים ועבודתו למען הנכים. בתקופה זו לקה בלבו, ועומס העבודה החמיר את מצבו. דאגלס נפטר מהתקף לב ב-5 בספטמבר 1982 בגיל 72.

רגליו התותבות של דאגלס באדר מוצגות לראווה במוזיאון ה- RAF בסטאפורד.