עזרא הסופר

גלות בבל ושיבת ציון

כמאה שנים מאוחר יותר התפוררה האימפריה האשורית ובמקומה עלתה האימפריה הבבלית שהפכה את ממלכת יהודה הדרומית לבת חסותה. הפעם היה זה יהויקים מלך יהודה שניסה למרוד בכיבוש ובתגובה הוגלו כעשרת אלפים יהודים לבבל. בשנת 588 לפנה"ס פרץ ביהודה מרד נוסף והפעם התגובה הבבלית הייתה אכזרית. ירושלים נהרסה, בית המקדש נבזז וכאלף מנהיגים ובני אצולה יהודים הוגלו לבבל. לימים ייקרא 'חורבן בית ראשון וגלות בבל'. לארץ הובאו תושבים חדשים מרחבי הממלכה אשר התיישבו וקיבלו עליהם את היהדות, את השפה ואת הכתב. על פי אמונתם הם צאצאי בני ישראל שמעולם לא הוגלו. הם לא יהודים שכן הם לא משבט יהודה אלא מבני ישראל של הממלכה הצפונית והם למעשה שומרי התורה המקורית ומנהגי בני - מכאן שמם שומרונים. על עובדה אחת אין עוררין - השומרונים המשיכו לכתוב ולדבר בלשון העברית המקראית גם לאחר חורבן בית ראשון ושני.

היהודים שהוגלו מיהודה עברו כיחידה אחת לבבל וקיבלו את החרות לשמור על המנהגים והמסורת שלהם. במקום עברית הם דיברו וכתבו ארמית שהייתה אז השפה המדוברת במרחב.

המפנה ההיסטורי הדרמטי הבא היה בשנת 538 לפנה"ס. לאחר 70 שנות גלות הוציא כורש צו מלכותי שמתיר ליהודים לעלות לארץ ישראל. היו אלה בני הדור השני והשלישי לגולים שקיבלו את הבשורה. לכאורה הם כבר היו אמורים להיטמע באוכלוסייה הבבלית ולשכוח לחלוטין מהממלכה אותה עזבו אבותיהם אך הכמיהה לירושלים עדיין היתה נטועה בלבבותיהם. כ-42,000 איש עלו לארץ כשרובם היו עניים. השכבה המבוססת נשארה בבבל קרוב למקורות ההכנסה שלהם אך ציידה את העולים בכסף וכלים יקרי ערך. העלייה נמשכה כ-110 שנים ובמספר גלים והיא ידועה בשם 'שיבת ציון'.

המסע לירושלים ארך מספר חודשים ומלווה בקשיים רבים. העולים צעדו יותר מ-1000 קילומטרים אך כשהגיעו לירושלים מצאו עיר הרוסה שעמים עוינים סובבים אותה, חומות פרוצות ובית מקדש חרב.

עזרא הסופר בירושלים

כ-70 שנה לאחר שיבת ציון והצהרת כורש הגיעה ארצה עלייה שלישית בת כ-1800 משפחות ובראשה עמד המנהיג הרוחני עזרא הסופר. עזרא הסופר הגיע ארצה בשנת 457 לפנה"ס כממונה מטעם ארתחשסתא מלך פרס. עזרא הגיע ממשפחת כהנים מיוחסת שאנשיה עבדו בבית המקדש והקריבו קורבנות. הכהנים היו היחידים שקראו בתורה לעם וסביב זה התפתחה תעשייה שלמה של תרומות שפרנסה אותם בכבוד רב. גם בגלות זכו הכהנים למעמד מכובד. עזרא היה בנו של שריה הכהן נצר לבית צדוק שנהרג על ידי נבוכדנצר בזמן חורבן בית ראשון.

עזרא זכה לכינוי 'הסופר' כתואר לתפקיד רם בממלכה ובמקביל מבטא את בקיאותו בתורה. עזרא קיבל מינוי רשמי מארתחשסתא מלך פרס לעמוד בראש העולים לירושלים ובנוסף קיבל כסף לשיקום בית המקדש, ותקציב קבוע לתחזוקתו. עזרא קיבל מנדט כשופט עליון והיה רשאי למנות שופטים ודיינים אך גם לגזור קנסות, עונשי מאסר ואף עונשי מוות. מינויו היה דתי ולא פוליטי אך יחד עם זאת החזרת הגולים לארצם הייתה מעין תזכורת של ארתחשסתא לכלל העמים במרחב הממלכה מה עשוי להיות גורלם אם ימרדו.

עזרא הגיע לירושלים מקהילה יהודית סגורה בממלכה ועל כן חרו לו נישואי התערובת. למקומיים היה עניין טבעי שכן מאז ומתמיד היו נישואי תערובת, ככתוב בספר שופטים "ּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. ויִּקְחוּ אֶת-בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים, וְאֶת-בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם" ושמשון נישא לאישה פלישתית. חלק מהנישואים היו למטרת בריתות פוליטיות כנהוג באצולה. לדוגמה דוד המלך נישא למעכה בת תלמי מלך גשור, על שלמה המלך נכתב "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת-בַּת-פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת", על המלך אחאב נכתב: "וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל בַּת-אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים" ובתקופתו של עזרא הסופר אפילו חלק מהכהנים נישאו לנשים נוכריות.

עזרא,כדי לזעזע ולמשוך את תשומת לב העם, עטה שק והתכסה באפר כמנהג האבלות באותם הימים. הוא דרש מהכהנים ומהעם שיגרשו את הנשים הנוכריות ואת ילדיהן. לא כולם הסכימו עם גזרת חמורה זו. מלאכי הנביא התנגד לדרישת הגירוש והזכיר להם "ולא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד" (מלאכי ב, טו). יש לזכור כי באותם ימים מושג הגיור לא היה קיים. הפטנט של גיור אישה נכריה התגבש שנים רבות אחרי תקופתו של עזרא. לימים, סוגית נישואי התערובת הטרידה גם את ראשי הציונות. נישואיהם של מקס נורדאו ושאול טשרניחובסקי לנשים שאינן יהודיות היוו לחלק מהם בעיה, ובשנת 2014, כשהופיע דיוקנו שאול טשרניחובסקי על שטר של 50 ש"ח היו שהתרעמו על כך בשל נישואיו לנוצרייה. סביר להניח כי בסופו של דבר הנשים הנכריות וילדיהן לא גורשו אבל ניתן לומר כי מאז ועד היום הצטמצמה תופעת ההתבוללות באופן משמעותי.

לאחר עניין נישואי התערובת פנה עזרא הסופר לטפל בסוגיית כוחה של הכהונה, סוגיה שהשלכותיה ניכרות עד ימינו אנו. למרות היותו בן משפחת כהנים זיהה בבואו לירושלים כי כוח הכוהנים יצר פער מעמדות גדול ביניהם לבין רוב העם העני, כוח שנבע לכאורה מהיותם מתווכים בין העם לאלוהיו. עזרא בנה במה גדולה ומעליה הקריא את התורה לעם. הוא הנהיג את הקריאה בתורה בימי שני וחמישי וביסס את טעמי המקרא, אותם טעמים ששגורים בפינו עד היום. כך קיבל העם גישה חופשית לתורה מבלי להזדקק לתיווכם של הכהנים, דבר שבסופו של דבר קרב את העם לספר שלו וחיזק את זהותו היהודית. תופעה דומה התקיימה 2000 שנים מאוחר יותר כאשר מרטין לותר הפקיע את הקדושה מידי הכמרים וייסד את הזרם הפרוטסטנטי.

נחמיה ובניית החומה

13 שנים לאחר עליית עזרא הסופר הגיע ארצה נחמיה שהיה שר בממלכת פרס לאחר שהגיעה אליו משלחת מ'שבי ציון' שתיארה את מצבה העגום של ירושלים, בית המקדש ההרוס והחומות פרוצות. נחמיה החליט לעלות לארץ ולעזור לאחיו. הוא קיבל את ברכת הדרך מהמלך וכן מינוי של פחה, כלומר מושל יהודה. את נחמיה ליווה כח צבאי ופוליטי כיאה למושל. הוא היה בדיוק החלק שהיה חסר לעזרא, פוליטיקאי מיומן ואדמיניסטרטור שידע להביא תוצאות ומהר. עם הגעתו סייר במשך שלושה לילות סביב החומה ההרוסה וגיבש תכנית לשיקומה. הוא חילק את החומה למקטעים וכל משפחה קיבלה לשיקום את החלק הקרוב אליה. העמים שישבו באזור הבינו כי משמעות הבנייה המחודשת תביא לכך שהיהודים יתחזקו וישלטו בנכנס וביוצא. החליטו לסכל את הבנייה וחיבלו בה.

נחמיה פנה אל הבונים וביקש מהם לסיים את הבנייה במהירות ולהגן על הקטע שבאחריותם, כמתואר "הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח" (נחמיה ד, יא). ביד אחת בנו את החומה ובשנייה אחזו בנשק. ארבעים ואחד צוותים השתתפו בבנייה שהסתיימה תוך חמישים ושניים ימים בלבד. הקמת החומה עודדה את השבים והפיחה בהם תחושת ביטחון כי יוכלו לבנות את הארץ ולהגן על עצמם, משמע יש תקומה לעם היהודי.

כעבור יותר מ-2500 שנים נמצא בחפירות עיר דוד קטע חומה שברור שנבנה בחופזה על ידי בנאים לא מיומנים. חלק מהחוקרים, ביניהם ד"ר איילת מזר זיהו קטע זה כחלק מהחומה שנבנתה בתקופת עזרא ונחמיה. כדי לצמצם את הפערים בחברה תבע נחמיה מהעשירים למחוק את חובות האיכרים, לשחרר את העבדים ולהשיב את העובדים לשדות אך יחד עם זאת דרש שהמתנות לכהנים והלווים ימשיכו כסדרן.

עם בניית החומה החלו לשקם גם את בית המקדש הראשון שחרב. חלקים מבני הארץ שלא גלו ביקשו להשתתף בבנייה, בעיקר השומרונים שראו עצמם שארית בני ישראל. עזרא סירב לבקשתם ואף הבהיר להם כי הם לא שייכים ל'זרע הקודש'. השומרונים נפגעו והחליטו להיבדל ולהיצמד לפולחן ולמסורות שלהם. הם בנו לעצמם בית מקדש על הר גריזים, זהה לזה שבירושלים ושם קיימו את פולחן אלוהי ישראל כפי שהאמינו. מקדש מתקופה זו נחשף בהר גריזים עם אלפי עצמות בעלי חיים המוזכרים בתורה כמותרים בהקרבת קורבנות. השומרונים משמרים את השפה והכתב העברי המקורי ואנו כותבים היום את העברית באותיות אשוריות שהביאו איתם עזרא ונחמיה.

עקבות עזרא ונחמיה

לסיפור עזרא ונחמיה אין מקורות חיצוניים שמאשרים את הסיפור. הארכיאולוגים יכולים בקלות להצביע על מספר אתרים בארץ מהתקופה המדוברת, כדוגמת האתר ברמת רחל שיש הטוענים שהיה מקום מושבו של נחמיה. אבל מכל הממצאים מעניין ממצא קטן מאוד שמעיד שאכן מי שעבד וגר שם הגיע מממלכת פרס, מעין 'חותמת על דרכון'. הממצא הוא כה קטן עד שאנו נזקקים למיקרוסקופ כדי להבחין בו – הפולן.

פולן זו אבקת פרחים מספקת לנו מידע רב על הפרח ממנו הופקה. בטיח של אחת מהבריכות ברמת רחל התגלה פולן של פרחים שהגיעו מפרס בתקופה המדוברת ואין עדות טובה מזו לאותו פועל יהודי שחצה את אותם 1000 קילומטרים ועל בגדיו נשא את האבקה עד לירושלים.

השיא בחייו של עזרא התרחש יומיים אחרי חג הסוכות, כשכל העם התכנס לטקס כריתת אמנה עם אלוהים שעליה חתמו נחמיה ו-84 ראשי המשפחות הגדולות. בחתימת האמנה הם קיבלו על עצמם להקים חברה שמבוססת על 'זרע הקודש' ולחיות על פי מצוות וחוקי התורה. רגע זה ריכז את מטרותיו של עזרא: מצד אחד בדלנות 'זרע הקודש' ומצד שני שחרור הקריאה בתורה לכל יהודי ללא בלעדיות לכהנים.

על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו עזרא נפטר בשיבה טובה "ונקבר בכבוד רב בירושלים", אך על פי מסורות עממיות הוא נקבר בעירק.

כ-2000 שנים לאחר מכן, באפריל 1950, התיר שליט עירק ליהודים לשוב ולעלות ארצה במבצע שקיבל את הכינוי 'מבצע עזרא ונחמיה'. חלק מעולים אלו הקימו סמוך לאשדוד את מושב 'בית עזרא'. על שמו של עזרא הסופר הוקמה גם תנועת נוער הדתית 'עזרא'.