פיוס האב והבן

הטלפון שקיבל באותו בוקר הארי זסלר, עוזרו האישי של ד"ר ראובן הכט, הגיע בהמשך לבקשתו המוזרה של יעקב הכט, אביו של ראובן. שבוע קודם לכן סיפר לו יעקב כי הוא מתכוון להפתיע את בנו ראובן ולהגיע לארץ וביקש ממנו לאסוף אותו משדה התעופה ולכנס את הנהלת 'ממגורות דגון' מיד ביום הגעתו.

כשיצא זסלר לאסוף את יעקב הכט משדה התעופה הוא היה נרגש שכן הכט העשיר היה הבעלים של תאגיד נפטון ששלט על תעבורת האוניות והמחסנים בנהר הריין. השניים נסעו ישירות לנמל חיפה ועלו לחדר הישיבות. בחדר נכחו כל חברי ההנהלה, ביניהם ראובן הכט בנו של יעקב. כשנפתחה הדלת השתרר שקט. יעקב נכנס ואמר: "בני, אני מבקש סליחה אתה צדקת ואני טעיתי". האיש הקשיש חיבק את בנו ולמרות היותם שווייצריים קרים ומאופקים דמעות זלגו מעיניהם.

כך הגיעה לסיומה המריבה הקשה בין האב לבנו, מנהליו של אחד המפעלים המצליחים ביותר בארץ. חברי ההנהלה כולם ידעו על המתח השורר בין השניים אך מעולם לא ציפו כי האב התקיף והקשוח יעשה את הדרך מאירופה ארצה רק כדי לבקש סליחה מבנו.

לימים כתב ראובן: "אינני מחבב את הביטוי 'נסיך הכתר', אך לפי הנהוג היה עובר הניהול בירושה לבן הבכור. אני זוכר שבתחילת שהותנו בבאזל בזמן הקמת חברת נפטון אבי היה נוסע לחברות גדולות על מנת להציע את שירותי החברה, לנסיעות אלה היה לוקח אותי בנו הבכור ומציג אותי בפני מנהלי החברות. אין לשכוח כי כבר בגיל 4 באנטוורפן היה לי משרד משלי, והייתי מבצע בו כל מיני עבודות משרד, הועמד לרשותי שולחן קטן, כיסא מתאים ומכונת כתיבה ישנה וציוד משרדי נוסף. בתקופה זו היו דמויות הורי ללא פגם הערצתי אותם. כמה שונה הייתה התמונה אחר כך כאשר אותם הורים נפלאים תבעו את בנם הבכור למשפט וביקשו מבית המשפט להגדירו כבלתי אחראי למעשיו."

שורשים וחינוך מתבולל

ראובן הכט נולד בקיץ 1909 באנטוורפן שבבלגיה, בנם הבכור של יעקב ואלה הכט. יעקב ואחיו הרמן הצליחו לצאת משכונת העוני היהודית והקימו עסקים. 'רנניה' החברה הגרמנית ו'נפטון' השוויצרית היו חברות ענק שעסקו בתובלה ואכסון על נהר הריין. את האימפריה הקים יעקב במו ידיו. בכסף שלווה רכש אוניה ישנה אחת ולאחריה רכש אניות נוספות והרחיב את עסקיו שנפרסו לאורך מדינות הריין. הוא היה ידוע כאיש עסקים ישר וקשוח, תכונות אותן ירש בנו ראובן. בני המשפחה העשירה השתייכו לאותם יהודים שראו עצמם כגרמנים בני דת משה ותו לא. הם ראו בלאומיות כקודמת ליהדות.

ראובן נולד בשם רודולף צ'ארלס הכט: "נתנו לי את השם רודולף על שם נסיך הכתר הגרמני רודולף. השם השני שקיבלתי היה צ'ארלס על שם בנו של מלך בלגיה" כתב. "במשך עשרות שנים הפנתה משפחתי עורף ליהדות והפכה למשפחה מתבוללת. כל מה שגרמניה עשתה נחשב נכון כי הקיסר ציווה זאת. הדרך בה חונכתי כפטריוט גרמני אמרו לי שאני ילד גרמני ושעלי להיות נאמן כמו גרמני... בבית צוטטו כל הזמן את המשפט לאלוהים לקיסר ולמולדת."

כשהיה ראובן בן תשע עברה המשפחה לגור בבאזל שבשווייץ. בשל יהדותו לא היה ראובן רשאי להשתתף בשיעורי הנצרות בבית הספר. עצם ההרחקה עוררה בו את הצורך לאמץ את זהותו היהודית. הוא רצה ללמוד עברית אך אביו דרש שקודם ילמד אנגלית וישפר את הצרפתית שבפיו. בסופו של דבר נכנע יעקב ומצא עבור ראובן מורה לעברית שבין השיעורים סיפר לו על התנועה הציונית ועל הרצל, כפי שכתב ראובן: "את הרצל גיליתי בארון הספרים של סבי עוד לפני שהגעתי לגיל בר המצווה. היה זה ספר עם כתבי הרצל שדפיו עוד היו מחוברים זה לזה. ביקשתי מסבי לקבל את הספר במתנה ולקחתי אותו עמי הביתה. אני זוכר את עצמי יושב ליד שולחן הכתיבה ומפריד את הדפים באולר, דף אחרי דף. אינני זוכר אם קראתי את הספר כולו עוד באותו יום אך זכור לי היטב שנעלתי אותו במגירת שולחן הכתיבה שלי כאילו היה מדובר בסוד". ראובן נכבש על ידי הציונות ועל ידי הרצל שהפך לאלילו. פעילותו החדשה של ראובן הטרידה את משפחתו המתבוללת, דבר שהביא לסדק שבהמשך הפך לקרע ונידוי.

בגיל 13 הפך סופית רודולף לראובן: "ביום בר המצווה שלי הגיעו כל הקרובים כאשר נקראתי לתורה בשמי העברי ראובן בן יעקב הלוי. חשתי שמחה וגאווה. לראשונה בחיי חשתי אחדות עם הציבור היהודי... מובן שלאחר בר המצווה לא היה יותר מקום לחגיגות כאלה בחיי וזאת הייתה בוודאי הסיבה שבגללה לקחתי בחג המולד את עץ האשוח המקושט שניצב בביתנו והשלכתי אותו לחצר."

לימודים וציונות

בגיל 22 הגיע ראובן לראשונה ארצה יחד עם קבוצת סטודנטים. נפעם מהארץ ביקר בחיפה והתרשם ממנה מאד. כבר בביקור זה ברור היה לו כי ישמח לעבוד בעיר ולהפוך אותה למקום מגוריו הקבוע. הוא חיפש מקום להקים בו סילו ענק (ממגורה) שיחסוך כסף למדינה שבהתהוות, בדיוק כפי שהרצל אלילו חזה בספרו אלטנוילנד. כשעלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה נכח ראובן באספה במינכן בה נאם היטלר וכשעל דש בגדו מגן דוד מוזהב התיישב בהפגנתיות בשורה הראשונה. כשהחל היטלר התחיל להלהיט את הקהל הגיעו שניים מאנשי האס.אה וגירשו אותו החוצה.

בשנים 1933-1928 למד ראובן הכט באוניברסיטאות הגרמניות המובילות: בברלין, במינכן ובהיידלברג. הוא למד משפט, ארכיאולוגיה, אמנות והיסטוריה עתיקה לצד מדעי הטבע, תיאטרון ועיתונות. בשנת 1933 סיים את הלימודים בהצטיינות.

ראובן התיידד עם אלכס רפאלי שבהמשך הצטרף לאצ"ל והיה לתעשיין קרגל-רוטופלס-פניקס-מגדל ועם נפתלי וידרה שלימים היה מנכ"ל צים והקים את מכון וידרה לחקר הספנות. השלושה חלמו יחד על עלייה לארץ ישראל והתגייסות למפעל הציוני ובשל כך אסר עליו יעקב אביו להכניסם אליו הביתה: "לעולם לא יצא ממך משהו, ואם תמשיך כך תגמור בביבים. כאשר אבי אמר לי דברים אלה בכל הרצינות הייתי בן 23 וגמרתי את עבודת הדוקטורט שלי בהצטיינות יתרה. בכנות ניתן לומר כי היה ניתן לחזות זאת, הייתי בתנועת נוער ציונית, נכחתי בקונגרסים ציונים, נסעתי לזמן ממושך לארץ ישראל והייתי חסר רצון להתחיל בחיים נורמליים, כל זה היה צריך להוביל לשבר. לקחתי שלוש חולצות ופיג'מה ונסעתי לפריז ברכבת. כשהגעתי הלכתי לפגוש את ז'בוטינסקי. הוא הציע לי לעבוד בהתנדבות. התלהבתי מאוד, אימצתי את ז'בוטינסקי כאבי". בתום אותה פגישה גמלה בליבו של ראובן ההחלטה לעלות לארץ.

בפסח 1936 הגיע ראובן לארץ, הפעם כעולה, וכך בגיל 27 החל לתכנן את הרעיון עליו חשב 5 שנים קודם - להקים ממגורה בארץ. בעוד הוא שלח תזכיר לבריטים נפגש עם דוד רזיאל, ממייסדי האצ"ל, ששלח אותו חזרה לאירופה כדי להקים מרכז לעליית יהודים מאירופה ארצה. ראובן הקים משרדי עלייה בציריך ובפריז ושמו המחתרתי היה ירושלמי ורובנס. כך החל בפעילות ענפה של הצלת יהודים, אם זה בהשכרת שבעה מטוסים לחילוץ יהודים משוויץ לפראג, ובהמשך שיתף פעולה עם לודמילה אפשטיין, אחייניתו של זאב ז'בוטינסקי, שהצילה יהודים רבים ברומניה. לזכותו של ראובן נזקפות שלוש אוניות מעפילים שאירגן במסגרת תנועת 'אף על פי' ובהן האוניות פאריטה וסקריה, עליהן היו אלפי יהודים. ראובן השתמש בחלק מהכסף המשפחתי למימון האוניות, דבר שמבחינת המשפחה היה הקש ששבר את גב הגמל וגרם לקרע בין ראובן לאביו שחשש שפעולות בנו יביאו לקריסת העסקים. יעקב פתח בהליכים משפטיים נגד בנו ראובן ודרש להכריז עליו כמעורער בנפשו ובכך למנוע ממנו כל גישה לעסקי המשפחה ולירושה, כפי שכתב ראובן: "האם אתה מאמין ברצינות שיבוא יום ותקום מדינה יהודית? את השאלה הזו שאל אותי ד"ר אנאו. השיחה לא ארכה יותר מחמש דקות והתחילה את הצרות, באותו הזמן החליטה משפחתי לעשות מעשה על מנת שבנם, כפי שכתב אבי באחד ממכתביו, לא יגרום להם להתדרדר לקבצנות הם הוציאו נגדי צו לפיו אני בלתי כשיר". עוד סיפר כי מבחינת אביו אם היה מפסיד בקזינו או מממן מאהבת יקרה זה היה נסבל ונסלח, אבל בזבוז כסף על ציונות העיד בברור על מחלת נפש.

הצלה, ממגורות ומורשת

בשנת 1941 נשא לאישה בבלגרד את אדית והצליח לחזור לשוויץ ולהמשיך לעסוק בהצלת יהודים. בשוויץ גילה כי הוריו ברחו לארצות הברית לאחר שהגרמנים אילצו את אביו לוותר על חברת 'רנניה' ולמכור את חלקו בחברת נפטון. לפני הבריחה חסם אביו את כל חשבונותיו והוא נותר ללא פרוטה. אלו היו ימים קשים עבור ראובן. הוא התגורר בפנסיונים עלובים והתפרנס ממכירת לוחות שנה, אבל דווקא בשנים אלו הבין כי ביכולתו להסתפק במועט ועדיין לקיים את משפחתו. הוא הצטרף לשירותי הביון האמריקאים והעביר להם מידע אסטרטגי בעל ערך. כך טיפח קשרים עם מפעיליו שלימים נשאו בתפקידים בכירים בממשל האמריקאי.

גם כשנסתיימה המלחמה לא הגיע ראובן אל המנוחה והנחלה. הוא חזר לגרמניה והציל ילדים שמצאו מקלט במנזרים והעלה אותם ארצה. בעזרת חבריו האמריקאים הוא הצליח להשיב לאביו את הנכסים שאיבד וכשחזר ארצה נרתם לביסוס המדינה שזה עתה נולדה. הוא הציע לממשלה הזמנית להקים רשת של ממגורות עליה חלם עוד בתקופה הבריטית. וכך שנתיים לאחר הקמת המדינה קיבל את הזיכיון להקים את הממגורות בחיפה, דבר שהיווה עבורו ניצחון ענק - ראובן הרוויזיוניסט הקים בעיר הפועלים האדומה ממגורה. הוא התחייב להעסיק 200 סוורים שבתחילה התנגדו לממגורה אך כשהסתיימה הבנייה כולם זכו לעבודה עד לפרישה. כאדם וכמנהל הוגן והגון עובדיו העריצו אותו ומעולם לא שבתו. בשנת 1981 זכה להקים את הממגורות באשדוד.

בשנת 1963 קיבל ראובן את הידיעה המצערת על מות אביו והוא מונה לנשיא חברת 'נפטון' בבאזל ומכר את האימפריה שירש. בכסף סייע בהקמת אוניברסיטת חיפה והקים קרן על שמו התורמת למוסדות ופעילות תרבות עד היום. הוא תרם את האוסף הארכיאולוגי שלו והקים מוזיאון הנקרא על שמו. בחלק מהכספים נבנה בית הכט, פארק הכט, האודיטוריום בחיפה, מוזיאון הסירה ובית האומניות. אחת לשנה מוענק 'פרס הכט' למחקר על תולדות ישראל, כך גם מלגות לסטודנטים. בשנת 1993 נפטר ד"ר ראובן הכט בחיפה בגיל 83 .

פעם אחת כשהרצה ז'בוטינסקי על כבוד והדר שאלו אותו היכן יש אדם כזה? האם אתה מכיר אחד כזה המגלם גם כבוד וגם הדר? ז'בוטינסקי ענה - כן ראובן הכט."