רודולפינה מנצל

הבריחה מן הנאצים

עם הפלישה של גרמניה לאוסטריה בשנת 1938 זומנו בני הזוג מנצל להיטלר. "באחד מימי שישי הקצרים הגיעו צבאות היטלר לאוסטריה, ובאותו בוקר ממש נתקבלה פקודה מהיטלר להביא את בעלי ואותי במכונית מהודרת לאחד ממחנות הצבא הגרמני. לפקודה צורף מסמך, אשר בו צוין, כי יינתן לנו צריף, אשר בו דרים הקצינים וכל תנאי הנוחיות האפשריים, כדי שנוכל לבצע בו עבודות מחקר של כלבים בשביל הצבא הגרמני", כתבה רודולפינה. למזלם, הם קיבלו עזרה מידיד המשפחה שהיה קצין האס-אס של העיר לינץ: "הוא עזר לנו להימלט ולחצות את הגבול וליוונו בעיניו עד כי בטוח היה שיצאנו מכלל סכנה". רודולפינה ובעלה עלו ארצה יחד עם כמה כלבי בוקסר. לימים כתבה לידידתה: "גם היום קשה להבין איך הצליחו הנאצים לשלוט על העם הגרמני. בהמשך, כשהשלטון התמסד, הפחד כנראה מנע את ההתנגדות. אך איך ייתכן שאנשי הרוח המשכילים נפלו קורבן לפיהרר המטורף הזה? רק הפסיכולוגיה של בעלי החיים יכולה לתת על כך תשובה."

הזוג המפורסם מוזכר גם בספרה של לאה גולדברג 'ידידי מרחוב ארנון' המספר את סיפורה של הכלבה שֵׁדָה שנשלחה מאוסטריה לאחד ממשקי עמק חפר עם כלבי שמירה נוספים. "שם בווינה, היה זוג אנשים אשר טיפח וחינך כלבים-שומרים וכלבי משטרה בשביל ארץ ישראל. ולפי שנועדו הכלבים למטרה זו, דיברו אליהם מחנכיהם רק עברית. אחדים מן הכלבים ההם לא זכו לעלות לארץ ישראל כי שוטרי וינה חמדו אותם וקנו אותם מידי בעליהם. אך כיוון שאותם הכלבים לא שמעו אלא עברית בלבד, הוכרחו השוטרים האוסטרים ללמוד את כל הפקודות העבריות, כדי שיבינו אותם הכלבים. לא הייתה להם, לשוטרים הללו, ברירה, אף על פי שרבים מהם היו נאצים ושונאי ישראל. הנה כך הפיצו קרוביה של שדה את התרבות העברית בחוץ לארץ". בעיתון גרמני נכתב כי "זוג החוקרים הציוניים מאלץ את הגרמנים בעקיפין ובמתכוון לדבר עברית". כמה שנים לפני מותה סיפרה רודולפינה על תקופה זו: "בימי מלחמת העולם השנייה סבלתי הרבה מהידיעה שתלמידים שלי, באוסטריה ובגרמניה, מנצלים את הידע שרכשו ממני כדי לנצל כלבים להשמדת אנשים מבני עמי ומבני עמים אחרים."

ילדות ולימודים בווינה

רודולפינה נולדה בשנת 1891 בווינה למשפחה יהודית אמידה. כשהייתה בת ארבע ננשכה על ידי כלבלב: "ילדים אחרים היו מפתחים רתיעה ופחד מתמידים מכלבים. אצלי התפתחה התקשרות וחיבה לכלב", סיפרה ומרגע זה התאהבה בכלבים. הוריה "לא הסכימו שהיצורים המלוכלכים והמזהמים האלה יכניסו את הבוץ מהרחוב אל השטיחים היקרים שבדירה", לכן בדמי הכיס שקיבלה שילמה לאותם שכנים שהסכימו להכניס לביתם את הכלבים שאספה ברחוב. היא למדה באוניברסיטת ווינה, שם קיבלה את הדוקטורט בפסיכולוגיה, ביולוגיה וביוכימיה, ובתוך כך גם עסקה בפעילות ציונית במסגרת אגודת הסטודנטים הציונית ע"ש הרצל. בגיל 24 עבדה כפסיכולוגית ונישאה לבחיר ליבה רודולף מנצל שהיה רופא פנימי. הזוג עבר לגור בווילה מפוארת בעיר לינץ שהיטלר תכנן להפוך אותה למרכז התרבות של הרייך השלישי ולהקים במרכזה את מוזיאון הפיהרר.

אהבתה האמיתית של רודולפינה היו הכלבים. בשנות העשרים הקימו בני הזוג בביתם בית ספר ראשון מסוגו לאימון כלבים לצורכי תקיפה, הגנה, שמירה וגישוש, וניצלו את הידע של רודולפינה בפסיכולוגיה לטובת מחקר בנושא: "עוד מנעורינו הרבינו להתיידד עם בעלי חיים. ידידותנו לא התבטאה בגיפופים ופינוקים. חיית שעשועים אינה ידיד אלא מין בובה חיה. ידידות פירושה חיים בצוותא, עבודה משותפת והבנה הדדית... ידידינו הראשונים היו כמובן הכלבים. הידידות עם הכלב היא הדרך הקצרה והנוחה ביותר לאדם הרוצה להתקרב אל עולם החי שמעבר למינו הוא". כך כתבו בני הזוג בספרם 'על כלבים, חתולים ושאר ידידים'. המחקרים וספרי ההדרכה למאמנים שחיבר הזוג מנצל תורגמו לשפות רבות והקנו להם מוניטין של מומחים עולמיים.

בקהילה היהודית שבה גרו נחשבו השניים כזוג מוזר: "רעייתי ואני נחשבנו 'פריקים' בעיניהם של בני הקהילה (היהודית) בלינץ, בשל אורח החיים שלנו ועבודתנו, שנתפסו כמוזרים ואקזוטיים מאוד". היהודים בחו"ל פחדו מכלבים: "רובנו בני עירוניים ונכדי עירוניים. בעורקינו זורם דם דורות רבים שבילו את כל ימיהם במחנק הערים ודם דורות רבים לפניהם אשר לא יצאו מימיהם מסמטאות הגטו. הם היו רחוקים מן הקרקע, רחוקים מבעלי חיים. כל בעל חיים היה זר להם וזר מכולם היה הכלב. הכלב נמנה עם עולמם של הנוכרים, של אומות העולם. הוא שימש בן לוויה ועזר לרודפים ולמדכאים. לפקודתו של בעל האחוזה היה תוקף ומניס את הרוכל היהודי. הכלב היה בן לוויה לשליטים אשר הכריעו את גורל היהודים לשבט או לחסד". בני הזוג מנצל ראו בעצמם את היהודי החדש שלא רק שלא מפחד מכלבים אלא אף רותם אותם לצרכיו ויותר מזה מבצע שליחות ציונית. ב-1927 ביקר אצלם רבה של וינה, צבי פרץ חיות (על שמו מספר רחובות בארץ) והתרשם מפועלם. הוא נדהם לראות כי הכלבים אומנו להגיב לפקודות בעברית "שב" "בוא" "תקוף" "הישאר" "ארצה" ועוד. עבורו לא היה זה רק סמל לתחיית השפה העברית אלה להטמעתה אפילו בפי הכלבים.

הכשרת כלבים בארץ

כבר בשנות העשרים יצרה רודולפינה קשר עם ראשי הישוב בארץ, תיארה את תרומתם של הכלבים לשמירה על הישובים בארץ והציעה את עזרתה בהכשרת כלבים. בשנת 1932 קיבלה לידיה מכתב מיצחק בן צבי, אז יו"ר הוועד הלאומי, שהזמין אותה לעלות לארץ ולהכשיר בעצמה את הכלבים. שנתיים אחר כך, בהזמנת יעקב פת, ממפקדי ההגנה, הגיעה ארצה בפעם הראשונה ישירות לקיבוץ יגור ושם לראשונה העבירה קורס אילוף לכלבי שמירה ובהמשך העבירה קורסים דומים בתל מונד, נען, מרחביה ודגניה. בכל אותה עת דחתה רודולפינה הזמנה יוקרתית של 'מכון פבלוב' בברית המועצות (הנקרא על שמו של המדען זוכה פרס נובל איוון פבלוב, חוקר ומפתח ההתניה הקלאסית - פבלובית).

בשנת 1938 עלו רודולפינה ורודולף מנצל ארצה ונרתמו לשרות 'ההגנה'. הם ארגנו קורס אילוף כלבים לצרכי שמירה והגנה ברמת יוחנן ומאוחר יותר עברו לקריית מוצקין שם הקימה רודולפינה את 'המכון לחקר כלבים ואילופם'. בבית הספר שלה לכלבים פעלה גם יחידת הכלבנים של 'ההגנה', שאחרי הקמת המדינה עברה לצה"ל והיום שמה 'עוקץ'. על תרומתו של הכלב לשרות הביטחון כתבה רודולפינה: "לא רבים הם היודעים והמכירים מה גדול ערכו של הכלב במסגרת צבא מודרני... מעטים יודעים שכלב שמירה אחד מסוגל למלא מקומם של ארבעה חיילים בשמירה, ונוסף לזה שומר טוב הוא מן האדם כי חיילי קומנדו מאומנים יודעים להתקרב עד מתחת לאפו של חייל השומר בעמדה ולהכריעו, בעוד שהכלב יגלה כל זר מתקרב בהיותו במרחק גדול מהעמדה... ידועים לנו מקרים שאויב שם מארב לכיתת סיור ופתח עליה באש ממרחק מטרים ספורים. אילו ילווה כיתת סיור כזאת כלב סיור מאולף אז היה מודיע על מציאת המארב בעוד מועד, וקורבנות רבים היו נמנעים."

היא עסקה בטיפוח גזעים לצרכים שונים והייתה זו שהגדירה את הגזע 'כלב כנעני' שהוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות, ומאז נחשב לגזע הלאומי של ישראל. בהמשך הוכר הכלב הכנעני גם על ידי הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות.

רודולפינה מנצל עודדה גם אחרים לאמץ כלב ולגייס אותם לטובת פעילות חלוצית. היא פנתה לחברים באמצעות עיתון התנועה הקיבוצית וכתבה: "כאן בארץ מצא עמנו את הדרך חזרה לאדמה, והגיע הזמן שנחזור גם אל הכלב. כאן העבודה עם הכלב היא עבודה חלוצית במלוא מובן המלה, ולכן אנו פונים אליכם, אל הדור העולה. עזרו לנו לכבוש בחזרה את הכלב לעמנו... מי שעוד לא התגבר על פחד הגטו מפני הכלב הוא לא יהודי מחודש, אפילו אם הוא יליד הארץ. קריאתנו פונה אל היהודי המחודש. קריאתנו פונה אליכם. פנו דרך לחלוציות החדשה, לכיבוש הכלב עבור בניין ארצנו."

כלבי מלחמה וכלבי נחיה

במלחמת העולם השנייה פנה משה שרת לזוג מנצל וביקש מהם שיכשירו כלבים רבים למאמץ המלחמתי של צבאות בעלות הברית בחו"ל. חלק מהכלבים שאימנה היו בשרות הצבא הבריטי (בשרות הוד מלכותו), ועל אחד מהם אף פורסם בירחון המפקדה הבריטית במזה"ת הודעת האבל הבאה: "סימי, כלב המלחמה הוותיק ואימת גנבי המזרח התיכון, איננו עוד. המוות מצאו לפתע והוא בן ארבע שנים בלבד. במשך שתי שנות שירותו רשם לזכותו 83 מאסרים. שישה מן הנאסרים מתו מן הפצעים שפצעם. התלהבותו של סימי היתה כה גדולה, שלעתים נדרשו לו יומיים-שלושה כדי להתאושש לאחר פעולה. הוא היה כלב גדול למראה - משקלו הגיע ל-39 ק"ג בשיאו - אך לבו היה גדול מכך לאין שיעור. אנו משתתפים, מעומק לבנו, בצערה של גורה (בת זוגו)... על החתום: מפקד המכון לאילוף כלבי מלחמה, המזרח התיכון". סימי נולד בקבוצת כנרת ונקרא שם 'עמית'. הוא אומן על ידי רודולפינה שהציבה תנאי שלא ישתמשו לעולם בכלבים שהכשירה כדי לתקוף יהודים. "יש להודות שהם קיימו את ההבטחה", סיפרה רודולפינה.

עם סיום המלחמה החל הזוג להכשיר גם כלבי נחיה לעיוורים. הכלב הראשון שהוכשר היה נכה בעצמו: בוקסר שנפצע קשה ברגלו באחד המשלטים. "היא הייתה אישה מקסימה ומיוחדת, כדור של מרץ. היא דיברה מהר, דאגה וטיפלה בכל", סיפרה גברת יוליוס תושבת קריית מוצקין שעזרה לזוג: "היא אהבה את הכלבים אהבת נפש, ויכלה לדבר עליהם במשך ימים שלמים. הכלבים היו כל החיים שלה. לה ולבעלה לא היו ילדים או קרובי משפחה כאן - רק אחד את השני ואת הכלבים. בגלל ששמותיהם היו זהים - רודולף ורודולפינה - היא קראה לו רודי והוא קרא לה דולפי."

היו אלו ימים מאושרים עבורם. "הצלחנו להגשים בימי חיינו את חלומות הילדות שלנו", כתבה רודולפינה. "הצלחנו להיחלץ מהיגון ומהחרפה ולהפוך לעם חדש, בריא ויציב. בכל מה שחי סביבנו - אנשים צעירים, מטעים ויישובים - נמצא חלק מעבודתנו... יותר מכך אי אפשר לבקש."

לצד עבודתה במכון, לימדה פרופ' רודולפינה מנצל בשנות ה-60 פסיכולוגיה של בעלי חיים באוניברסיטת תל אביב והפכה לאישה ראשונה בעלת תואר פרופסור באוניברסיטה הזאת. היא היתה בעלת שלושה תוארי Ph.D בפסיכולוגיה, בביולוגיה ובביו-כימיה. בשנת 1966 נרשם שמה בספר הזהב של קק"ל, כהוקרה על תרומתה הנכבדה לתנועה הציונית. רודולפינה הלכה לעולמה בשנת 1973 בגיל 82 ובעלה רודולף, שהיה הרופא של בתי הזיקוק, מת זמן קצר לפניה.