שמואל עבו

בית עבו והילולת הרשב"י

כל שנה, בל"ג בעומר, הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון גוררת איתה פקקי ענק. ההילולה מרכזת במועדה ובימים הסמוכים לה מאות אלפי מאמינים ובשיאה מדליקים מדורה ליד קיברו של רבי שמעון בר יוחאי. משנת 1833 נערכת תהלוכת ספר התורה מהכיכר שמול בית משפחת עבו בצפת עד לקבר הרשב"י. לא כולם יודעים כי מתחם הקבר כולו נרכש על ידי אבי משפחת עבו, והיא שהקימה את בית הכנסת הקיים שם.

משפחת עבו קשורה גם להתיישבות הראשונה על הר מירון, 8 שנים (!) לפני ייסוד המושבה פתח תקווה (שמכונה 'אם המושבות'), ועל אדמות המשפחה הוקמה לימים ראש פינה. קורות המשפחה שזורים בקורות ההתיישבות היהודית משנת 1817, עת עזב שמואל, אבי המשפחה, את אלג'יר ועלה ארצה. משפחה זו העמידה שורה ארוכה של רבנים, מנהיגים, לוחמים, גואלי קרקעות ומגיני היהודים. אין ספק שהמשפחה הייתה ראויה לשמה 'עבו', שם שמקורו בספר תהילים, ראשי תיבות מפסוק ח' בפרק קי"א: "עשויים באמת וישר".

שמואל עבו מאלג'יר לצפת

שמואל, אבי המשפחה, נולד באלג'יר וגדל במשפחת סוחרים אמידה שיכלה להרשות לעצמה חינוך מעולה. הוא עצמו למד בישיבה ואף הוסמך לרבנות. סיפורה של המשפחה מביא איתו לא מעט סיפורי שוליים. אחד מהם הוא סיפור עלייתו של שמואל וקשריו עם משפחתו של עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי.

בשנת 1830 כבשו הצרפתים את אלג'יריה מידי העות'מאנים. שנתיים לאחר מכן בחרו השייח'ים של השבטים המקומיים את עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, אז בן 23, שהיה מנהיג השבט הברברי בקאביליה, להנהיג מרד נגד הצרפתים. אל-ג'זאירי פתח במלחמת גרילה נגד הצרפתים שנמשכה עד שנת 1847. בסוף אותה שנה נכנע עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי והסגיר את עצמו לצרפתים שהגלו אותו מארצו, תחילה לצרפת ואחר כך לדמשק.

מעט לפני שהסגיר את עצמו הפקיד אל-ג'זאירי את רכושו בידי בני משפחה יהודית מכובדת שהיו קרובי משפחתו של ז'אן פייר-בלוך שהיה פוליטיקאי צרפתי יהודי. לעבד אל-קאדר אל-ג'זאירי היה קשר עמוק עם משפחת עבו עד שהצרפתים ראו בבני המשפחה סכנה למשטר 'ורמזו' להם לעזוב, רמז זה השתלב יפה עם השאיפות של המשפחה לעלות לארץ ובשנת 1817 לקח שמואל עבו את הוריו, משפחתו ורכושו והתיישב בצפת. הקשר בין משפחת עבו לעבד אל-קאדר אל-ג'זאירי נמשך גם כשהיה בדמשק. קשרים אלו סייעו לבני המשפחה להתנהל מול העות'מאנים ששלטו אז בארץ והעריכו את המלצותיו של אל-ג'זאירי.

מצד שני גם הצרפתים חפצו בקשרים עם משפחה זו ומינו אותם לקונסולים בגליל. נינו של עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, ראזק עבד אל־קאדר התאהב ברעיון הקיבוץ וסייע לש"י (שירות הידיעות של אז) ולמוסד. לקראת העשור האחרון לחייו עבר אל-קאדר, שדיבר עברית שוטפת, לגור בקרוון במושבה מגדל וכשמת נקבר בקיבוץ אפיקים תחת השם דב גולן.

בצפת נולדו לשמואל שלושה בנים, אברהם יצחק ויעקב, ושתי בנות, שרה ושימחה. לאחר מספר שנים נסע להודו, שם חבר למשפחת ששון, משפחה יהודית ידועה ואמידה שכונתה 'הרוטשילדים של המזרח הרחוק'. לאחר גירוש ספרד עברה המשפחה לעירק ומשם הגיעה להודו, שם הקימה אימפריה טקסטיל בינלאומית.

שמואל, שהיה רב הקהילה המקומית במשך מספר שנים, ביקש לקבל מידי משפחת ששון את הזיכיון לסחור בארץ ישראל בצבעים לבגדים, זיכיון שהיה אמור להניב לו הכנסות רבות. בתמורה ביקש דוד ששון שיתרום מזמנו ומידיעותיו לקהילה המקומית. כהוקרה לעבודתו הקים דוד ששון בית כנסת במומביי על שם שמואל עבו. משפחת עבו חכרה בישראל את יבול האינדיגו בעמק הירדן וייצאה אותו לצרפת דרך נמלי עכו וצידון. שנים מאוחר יותר נחשף אברהם, בנו של שמואל, לקהילת 'בני ישראל', שיהודי בגדד נרתעו מהם, ופנה לרבני צפת שהוציאו פסק הלכה המורה כי יש לראות בקהילת 'בני ישראל' יהודים כשרים. החותם הראשון על פסק ההלכה היה אביו שמואל. כשעלה הנושא שוב בשנת 1952 התבססה הרבנות הראשית על אותו פסק הלכה וחזרה ונתנה לו תוקף.

לאחר שהבין כי תחת השלטון התורכי דמם ורכושם של היהודים הפקר, נסע שמואל לאלג'יר יחד עם נכבדי הקהילה היהודית המקומית ושכנע את השלטון הצרפתי למנות אותו קונסול מטעם צרפת בגליל. בשנת 1874 קיבל את כתב המינוי וכשחזר לארץ הציע ליהודי צפת וטבריה שיהיו לנתינים צרפתים וייהנו מהגנתו. רבים נענו להצעתו כמו גם חלק מערביי הגליל וחלק מהבדואים.

שיקום צפת וגאולת מירון

רצף אסונות פקדו את צפת. הראשון שבהם אירע בשנת 1834 כשמחמד עלי, שליט מצרים, כבש את הארץ ורצה להחיל חובת גיוס לצבא המצרי. חובה זו הציתה את המרד שקיבל את הכינוי 'מרד הפלאחים והבדואים'. במשך 33 ימים התנפלו הפורעים על יהודי צפת, בזזו, רצחו ופצעו יהודים רבים. שלוש שנים לאחר מכן נחרבה צפת ברעש אדמה וכמחצית מתושביה היהודים נהרג ורבים מהנותרים ברחו לטבריה, ירושלים וחברון. אחרי ההרס נרתמו שמואל עבו והרב מאבריטש, ראש הקהילה האשכנזית, לשקם את העיר. שמואל עבו הקים את בית כנסת האר"י ואת בית הכנסת של רבי יוסף בנאה 'הצדיק הלבן', שם נהג להתפלל, ולשם הביא את ספר התורה המפורסם שמידי שנה יוצא בתהלוכת ל"ג בעומר.

בשנת 1870 רכש שמואל עבו את חלקת הקבר של רבי שמעון בר יוחאי והקים את המצבה וחלק מהמבנה שעליה. בנוסף רכש עוד 7000 דונם בכפר מירון ועודד עשרות משפחות יהודיות יוצאות כורדיסטן להתיישב במקום. מתיישבים אלו חילקו את זמנם בין עבודות חקלאיות בשעות היום ולימוד תורה וסודות הקבלה והזוהר בשעות הלילה. יישוב זה הקדים בעשרות שנים את ההתיישבות החלוצית-ציונית המוכרת בארץ. מעשה זה זיכה אותו ואת צאצאיו בתהלוכת ספר התורה יוצאת מביתו ואז ועד היום.

משפחת עבו קשורה לאורך כל ההיסטוריה לגאולת אדמות. ב-1872 רכשה המשפחה את האדמות עליה הוקמה קולוניא מי מרום, לימים יסוד המעלה, משמר הירדן, מחניים, ועין זיתים.

שש שנים לאחר מכן, בשנת 1878, כשהם עדיין נישאים על גבי החלום, יעקב חי, בנו של שמואל, יחד עם שלושים משפחות מצפת התיישבו בשיפולי הכפר הערבי ג'עוני והקימו שם מושבה בשם 'גיא אוני', לימים ראש פינה. שנה לאחר מכן נפטר שמואל בצפת.

לאחר פטירתו של שמואל עברה כהונת הרבנות ומשרת הקונסול לבנו יעקב שהיה הדור הראשון שנולד בארץ. יעקב המשיך במורשת אביו. הוא הרחיב את בניין בית הכנסת רבי שמעון בר יוחאי ובשנת 1882 סייע למשה דוד שוב לקנות את אדמות ראש פינה. דוד שוב כתב בזיכרונותיו כי כאשר גזר השלטון התורכי על הפסקת ההתיישבות בראש פינה, פנה לשלטונות בדמשק כשהוא מצויד במכתב המלצה מן האחים עבו לחכם באשי בדמשק, הרב מרקדו אלקלעי. שתדלנות זו הועילה והגזירה בוטלה. עוד כתב: "למן היום הראשון עמד לימיננו בצר לנו, היה איש בעל תכונות נעלות, מנהיג רוחני, חביב ורצוי לכל אחיו..."

יעקב חי עבו ורעייתו אסתר

בעיתון 'מעריב' משנת 1976 מתואר סיפור היכרותם של יעקב ורעייתו אסתר: "אשתו של הרב יעקב־חי עבו, ילידת ליוורפול שבאנגליה, באה כנערה בת חמש עשרה עם הוריה לביקור בארץ. על הדרך שבה התוודע הרב הספרדי הצעיר מצפת אל התיירת האנגלייה והתאהב בה 'ממבט ראשון'. סיפר הבן מאיר עבו כך: יום אחד, בשנות השבעים המוקדמות של המאה הקודמת, ראה סבי אורחת גמלים עוברת ברחוב, ועל הגמלים התנדנדו תיירים לבושים 'פראנז׳י'. עודו ניצב ומסתכל בסקרנות בכבודה החולפת על פני שער חצרו, השתולל לפתע גמל אחד ומעל דבשתו צנחה לארץ נערה רכה ויפיפייה. נשאוה על כפיים לביתנו על-מנת להשיב את רוחה, וכך התברר, כי התיירים לא היו אלא בני משפחתו של הרב הראשי מליוורפול, שהיה חובב ציון."

רב זה הגיע עם אשתו ושתי בנותיו בספינה לנמל עכו ושם קיבל את פניהם הקונסול הבריטי שבעיר, סיניור אברהם פינצ'י ששכר להם גמלים, וראשית דרכם הייתה לעיר הקודש, צפת. ימים אחדים עשתה משפחת הרב מליוורפול בביתו של שמואל עבו, והנערה כה מצאה חן בעיני הרב קונסול, עד שמיהר לבקש את ידה לבנו. ההורים, שהתרשמו מהכנסת האורחים המכובדת של משפחת עבו ומאהבתם את הארץ, ניאותו לשידוך, וכך נישאה אסתר-מלכה כהן-צדק מליוורפול לרב יעקב חי עבו. אסתר הייתה האשכנזייה הראשונה במשפחה, עניין נדיר באותה התקופה.

'האשכנזייה' השנייה שהצטרפה למשפחה היתה רעיית בנו מאיר. גולדה, אחותה הצעירה של אסתר נישאה לסיניור אברהם פינצ'י, קונסול בריטניה בעכו. כשמת אברהם עברה גולדה לצפת כשהיא בת 80 וקיבלה את פני הנציב העליון סר הרברט סמואל, בבואו בראשית שנות העשרים לנפוש עם בני משפחתו בצפת. גולדה סמכה את ידה על ראשו, ברכה אותו בברכת הכוהנים באנגלית ואף הגישה לו מתנה נדירה: תצלום כיתת בית הספר היהודי בליוורפול, בו נראים היא ואביו של סמואל, יושבים זה ליד זו. שניהם היו תלמידים באותה כיתה.

בשנת 1883 נערכה חתונה בראש פינה ובמהלכה נפלט כדור מאקדח של אחד החוגגים והרג בנאי, בן למשפחה ענפה ומכובדת מבין ערביי צפת. בתגובה לאירוע המצער, הגיעו לראש פינה כמאתיים ערבים מבני משפחת ההרוג, אנשים, נשים ונערים מזוינים במקלות ובאבנים, והתנפלו על המושבה לשם נקמת דם. איכרי הכפר ג'עוני, ובראשם חג' עלי ג'ילבוד, עמדו כחומה חיה בין אנשי ראש פינה לערביי צפת הזועמים. בינתיים שלח משה דוד שוב את אחד הצעירים ברכיבה לצפת להודיע לקונסול הצרפתי יעקב חי עבו על המקרה ולבקש את עזרתו. יעקב חי בא בליווי כמה חיילים, שני אחיו, חכם אברהם ויצחק מרדכי, עם הקאוואסים (שומרי ראש) של הקונסוליה, פיזרו את המתנפלים, לקחו לצפת את גופת ההרוג ואסרו את הצעיר שנאשם בירייה. הקונסול עבו אסף אליו את קרובי ההרוג והרגיעם והשיג את הסכמתם לסולחה. מאוחר יותר בעזרת הברון בנימין (אדמונד) רוטשילד שולם כופר והסיפור נחתם.

בקיץ של אותה שנה קיבל יעקב עבו את האורח האנגלי החשוב קולונל אלברט אדוארד וויליאמסון גולדסמית, קולונל בריטי וראש אגודת חובבי ציון בבריטניה הגדולה, שהביא איתו מכתב מגיסו, אחי אשתו, מאנגליה שהיה ידידו. בבית עבו נפגש גולדסמית עם משה דוד שוב וגיסו מרדכי כץ מראש פינה, וכשהיה בדרכו לדמשק שאל אותם אם האיכרים העבריים יהיו מוכנים, במידת הצורך, להילחם בנשק להגנת הארץ? השניים השיבו לו בחיוב והוא אמר: "ראש פינה לתפארת ישראל". קולונל גולדסמית היה בין התומכים הנלהבים של 'ארץ הגלעד' - תכנית ההתיישבות היהודית בעבר הירדן של לורנס אוליפנט שהוצגה בשנת 1879. גולדסמית, כקצין, אף הציע תכנית הגנה להתיישבות זו ממזרח לירדן. בהמשך היה מקורב להרצל והרצל ביומנו כתב כי גולדסמית קרוב לו כאח.

למעלה מעשרים שנה שימש יעקב חי עבו כקונסול ומנהיג העדה, הצטיין בתכונות נעלות ובכושר הנהגה ציבורית והיה אהוב ומכובד על היהודים ויתר התושבים. יעקב חי עבו נפטר בשנת 1899, בגיל 58 לאחר שנפצע בתאונה קשה שממנה לא החלים. עם הרב יעקב חי תמה תקופת הרבנות במשפחת עבו. וילדיו בחרו קריירות אחרות.

הדור שאחרי יעקב עבו

לפי המסורת המשפחתית הייתה משרתו של יעקב כקונסול צריכה לעבור לבנו מאיר אפנדי עבו, אך בהשתדלות יהושע אוסוביצקי, פקיד הברון אצל הקונסול הכללי הצרפתי בביירות, נמסרה המשרה לאחיו, החכם יצחק מרדכי עבו, ואילו מאיר עצמו, בסיוע הקולונל גולדסמית, נרשם לבית הספר הצבאי 'פוליטכניק סקול' באנגליה.

כשחזר לצפת, הצטרף מאיר אפנדי עבו למנהל האזרחי בעירו, מקובל ומכובד על הרשות ומעורב באריסטוקרטיה הערבית, ולא מעט פעמים ניצל את השפעתו ופעל רבות למען המושבות בגליל העליון.

בשנת 1915 ניסו מספר צעירים יהודים לחצות את הגבול צפונה כדי להתנדב לצבא הצרפתי. הם נתפסו על ידי התורכים והועמדו להישפט כבוגדים ולעמוד בפני גזר דין מוות. הם שוחררו בזכות מאיר שהפעיל את קשריו בחלונות הגבוהים. כאבותיו, המשיך מאיר את מסורת ל"ג בעומר במשך 50 שנים. גם בגאולת קרקעות היה פעיל וסייע בהצלחה להדוף את ההתקפה המשפטית של הערבים לבטל את זכות הבעלות היהודית על קרקעות משמר הירדן.

כשהבריטים כבשו את הארץ, שימש ביתו כמנגנון לעלייה הבלתי חוקית. מאיר הנפיק אשרות עלייה שהעידו על זיקתם לארץ באופן שלא ניתן היה להגלותם ע"י הבריטים. כל זאת תוך סיכון חייו מול השלטון הבריטי. הרב מאיר אפנדי עבו נפטר בנובמבר 1947.

הבן השני, משה, למד רפואת שיניים בצרפת והיה רופא השיניים הראשון בטבריה ובגליל. במשך עשרות שנים נהרו אל מרפאתו יהודים, ערבים מהגליל ובדואים מבקעת בית שאן ומעבר הירדן. את בתו היחידה, מסעודה, השיא הרב יעקב חי עבו לאיכר מיסוד המעלה, והנערה המפונקת והענוגה התייסרה, כמו כל חלוצי עמק החולה, בקדחת ובשממה. על סף ייאוש נפרדה מבעלה ושבה לבית הוריה בצפת.

עם פטירתו של הרב מאיר אפנדי עבו המשיך בנו רפאל את המסורת המשפחתית. הוא היה מראשי ההנהגה בצפת וממגיניה הבולטים, מראשוני השוטרים שהתגייסו למשטרת המנדט ויצא לפטרולים ולמארבים כשהוא חגור בנשק. בהמשך התגייס לשורות 'ההגנה' ועם קום המדינה היה ממארגני המנהל האזרחי.

לרפאל נולדו שני בנים ובת, יוסף, צבי ועצמונה. יוסף עבו (עברון), היה לוחם ומפקד בהגנה ובפלמ"ח ולאחר מכן לחם בשורות האצ"ל. הוא היה בין לוחמי בירייה הסמוכה לצפת ותנועת המר"י העברי. יוסף היה עיתונאי מצליח וידוע, הוא נשא לאישה את יהודית, נכדתם של ניסן וסימה קנטרוביץ', ממייסדי המושבה רחובות. הוא היה הראשון במשפחה שליקט ביסודיות את כל החומרים ההיסטוריים של 'בית עבו' וביצע תיעוד דוקומנטרי נרחב בדפוס ובאינטרנט. בשנת 1987 קיבל מצרפת את תואר 'אביר מסדר הכבוד' על "שקידתו בטיפוח המסורת וקשרי הידידות בין ישראל לצרפת".

צבי היה ממגיני צפת בתש"ח והציל את הרובע היהודי בצפת מהתקפת ערבים בימים טרום מלחמת השחרור. צבי הקדיש את חייו לחינוך היהודי בארץ ובתפוצות. בשנת 1976 קיפח את חייו בתאונת דרכים.

בשנת 2014 נפטר יוסף והמסורת עברה לאחיינו עו"ד רפאל עבו הנקרא על שם סבו. רפאל עבו נולד בארצות הברית וב-1975 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה ברמת השרון. רפאל גדל והתחנך בירושלים, למד בישיבת אור עציון בראשות הרב חיים דרוקמן, התגייס לחיל האוויר, ואף נבחר כמצטיין הנשיא לשנת 1991.

כך, עד ימים אלה, כבכל שנה בהילולת ל"ג בעומר, הנושא את ספר התורה מצפת לקבר רבי שמעון בר יוחאי וחזרה הוא צאצא גאה למשפחת עבו הידועה.