אליס פון באטנברג

שורשים מלכותיים וילדות מוקדמת

הנסיכה אליס פון באטנברג נולדה בשנת 1885 בארמון ווינדזור באנגליה. שמה המלא היה הנסיכה ויקטוריה אליס אליזבת ג'וליה מרי. הוריה היו הנסיכה ויקטוריה מהסה, נכדתה של המלכה ויקטוריה שכונתה 'הסבתא של אירופה', והנסיך לואיס מבאטנברג. לויקטוריה ('הסבתא של אירופה') ואלברט (נסיך סקסה-קובורג-גותה ודוכס סקסוניה) נולדו תשעה ילדים, אותם השיאו באופן מחושב לבני משפחות אצולה ברחבי אירופה, ואכן עד היום רוב שושלות המלוכה באירופה הן צאצאיות שלהם. ויקטוריה, בתם הבכורה, נישאה לקיסר גרמניה פרידריך השלישי, ובנם וילהלם השני היה לקיסר גרמניה האחרון. קרוב משפחה אחר היה אדוארד השביעי מלך אנגליה. לנסיכה אליס היה גם קשר משפחתי לבית רומנוב הרוסי דרך שתי דודותיה - אליס (אלכסנדרה) קיסרית רוסיה ואליזבת (יליזבטה) פיודרובנה הנסיכה הגדולה של רוסיה.

את רוב שנות ילדותה העבירה הנסיכה אליס בגרמניה ובמלטה. בגיל מוקדם אובחנה כחירשת ובגיל שמונה כבר ידעה לקרוא שפתיים בשלוש שפות: גרמנית, צרפתית ואנגלית. בשנת 1902 הכירה את הנסיך אנדרו בטקס ההכתרה של המלך אדוארד השביעי בלונדון. אנדרו היה בנם של גאורגיוס הראשון מלך יוון (בנו של כריסטיאן התשיעי מלך דנמרק) והמלכה אולגה. הוריו דיברו זה עם זה בגרמנית וכל ילדיהם שלטו בשבע שפות. הילדים דיברו ביניהם ביוונית ואילו עם הוריהם דיברו באנגלית.

הצעירים בעלי הדם הכחול, אנדרו בן העשרים ואחת ואליס בת השמונה-עשרה, נישאו בשנת 1903 בדרמשטט. טקס נישואיהם ייזכר ככינוס הגדול האחרון של צאצאיה המלכותיים של המלכה ויקטוריה וצאצאיו של כריסטיאן התשיעי מלך דנמרק. אנדרו ואליס החלו את חייהם המשותפים באתונה ושם נולדו חמשת ילדיהם - ארבע בנות ובן.

מלחמות הבלקן והגלות מיוון

בשנת 1912 הגיעה לשיאה האיבה ששררה בין מדינות הבלקן לבין תורכיה ולקראת סוף אותה שנה פרצה 'מלחמת הבלקן הראשונה', בה איבדה האימפריה העות'מאנית כמעט את כל שטחיה באירופה. במהלך המלחמה ניהל הנסיך אנדרו בית חולים שדה ושם התגלה לראשונה ליבה הרחום של הנסיכה אליס. היא עברה בין החולים, ניחמה, חילקה תרופות וחבשה את פצעי הנפגעים - לא מעט פצועים חבו לה את חייהם.

בשנת 1914, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, הכריז קונסטנטינוס מלך יוון על ניטרליות אך חלקים מיוון נכבשו עלי ידי הבולגרים. אזרחי יוון ראו במהלך זה בגידה ויצאו להפגנות המונים. ראש הממשלה לשעבר ומספר קצינים בכירים מרדו במלך והכריזו בסלוניקי על הקמת יוון העצמאית. לקראת יוני 1917, כשסכנת מלחמת אזרחים מרחפת על ממלכתו, החליט המלך קונסטנטינוס הראשון, בנו של גאורגיוס, לוותר על המלוכה וגלה לשווייץ עם משפחתו ומקורביו. כאשר בנו אלכסנדר הומלך תחתיו, היו הנסיכים אנדרו ואליס מלוויו. כך, בשנת 1920, עזבו אליס ואנדרו את שוויץ, חזרו ליוון והתיישבו בקורפו. במהלך מלחמת יוון-תורכיה קיבל אנדרו את הפיקוד על הארמיה השנייה של הצבא היווני וב-1921 נולד בנם הצעיר פיליפ.

שנה לאחר הולדת פיליפ התרחשה ביוון הפיכה נוספת וגם המלך אלכסנדר הוגלה. אנדרו נעצר בעוון 'סירוב פקודה ונקיטת יוזמות עצמאיות בשדה הקרב', נשפט ונידון גם הוא לגלות. אליס, אנדרו וילדיהם עזבו את יוון על ספינת הקרב הבריטית 'קליפסו' והתיישבו בפאתי פריז, שם השתכנו בבית שהיה בבעלותה של גיסתה של אליס, הנסיכה מארי בונפארט.

אמונה, מחלה והצלה באתונה

לדידה של אליס, בריחה זו וההצלה שבאה בעקבותיה היו הוכחה לקיומה של השגחה עליונה, מה שגרם לה להפוך לנוצרייה אדוקה. היא החלה לעסוק בפעילויות צדקה עבור פליטים יווניים, הצטרפה לכנסייה היוונית-אורתודוקסית והחלה לטעון שהיא מקבלת מסרים מאלוהים וכי יש לה כוחות ריפוי. הלחץ הנפשי עשה את שלו ובשנת 1930 חוותה אליס התמוטטות עצבים ואושפזה למשך שנתיים בסנטוריום בשווייץ. הקשר עם בעלה נותק ואת המשך חייהם הם בילו בנפרד. משפחתה של אליס התפזרה לכל עבר. בנותיה עברו לגרמניה ובנה פיליפ עבר להתגורר בלונדון אצל דודיו לואי וג'ורג' מאונטבטן. בשנת 1944 שבה אליס לאתונה ואת ימי מלחמת העולם השנייה העבירה בביתו של גיסה, הנסיך ג'ורג'יו, אחיו של אנדרו.

חיימקי כהן היהודי היה חבר פרלמנט לשעבר ומקושר לבית המלוכה היווני. כהן ומשפחתו התגוררו במטריקלה שבצפון יוון. בשנת 1941, לאחר פלישת הגרמנים, נאלצה משפחת כהן לברוח לאתונה שהייתה נתונה תחת השלטון האיטלקי ולכן גם הייתה בטוחה יותר עבור היהודים. הביטחון היחסי בא אל קצו בספטמבר 1943 כאשר כניעת האיטלקים בפני בעלות הברית הובילה לכיבושה של אתונה על ידי הגרמנים ולמצוד אחר יהודי העיר.

כשהגיעו הגרמנים לאתונה חיימקי כהן כבר הלך לעולמו ואלמנתו רחל וחמשת ילדיה חיפשו מקום מקלט. ארבעת בניה בחרו להימלט למצרים ולחבור אל הממשלה היוונית הגולה שישבה בקהיר. המסע למצרים היה קשה מדי עבור רחל ובתה טילדה והן נותרו באתונה. הנסיכה אליס שמעה על מצוקתן של השתיים והציעה להן מקלט בארמונה. מאוחר יותר הצטרף אליהן בן נוסף שלא הצליח לעשות את הדרך למצרים ונאלץ לחזור לעיר.

כך כתב דמוסתין פוריס ל'יד ושם' באוגוסט 1992: "כאשר החלה רדיפת היהודים על ידי הגרמנים, הנסיכה אליס ביקשה לדעת מה עלה בגורלה של משפחת כהן. לאחר שנודע לה על ידי חברים ועל ידי אחת מנשות החצר שלה, גברת וירג'ני סימופולוס, על מצוקתן של גברת כהן ובתה הצעירה טילדה, היא החליטה לארח את שתיהן בביתה או למעשה להסתירן בביתה, על כל הסכנות שהשתמעו מכך". עוד נכתב באתר 'יד ושם': "במספר מקרים הגרמנים חשדו בנסיכה והיא אפילו תושאלה בידי הגסטפו. הנסיכה השתמשה בחירשותה על מנת להעמיד פנים כאילו לא הבינה את שאלותיהם של חוקריה עד שלבסוף עזבו אותה לנפשה."

בזמן שאליס הסתירה בביתה משפחה יהודית, בנותיה חיו בגרמניה ושלוש מהן היו מקורבות למשטר הנאצי. סופי, בתם הקטנה של אליס ואנדרו הייתה נשואה לנסיך כריסטוף פון הסן שהיה בכיר במשטר הנאצי ושירת תחת הרמן גרינג. ב-1935 היא צולמה בחתונתו של גרינג כשהיא יושבת בשולחן אחד עם אדולף היטלר. כמה שנים לפני כן אירחו סופי ובעלה את היטלר לארוחת צהריים בביתם. "מאוד התרשמנו מהאיש הזה, שהיה צנוע ומלא קסם, ומהתוכניות שלו לשנות ולשפר את המצב בגרמניה" כתבה ביומנה. שנתיים לאחר מכן היא קראה לבנה אדולף על שם הפיהרר.

הנסיכה מרגריטה, בתה הבכורה של הנסיכה אליס, התחתנה עם גוטפריד נסיך הוהנלוהה לנגנבורג, שלחם במדי גרמניה בחזית הרוסית ונפצע קשה. גוטפריד לא אהד את היטלר והיה בין הקצינים שתכננו ביולי 1944 להתנקש בחייו, מזימה שהובילה לסילוקו מהצבא. בת נוספת, ססיליה, הייתה נשואה לנסיך הגרמני גאורג דונאטוס שהיה קשור גם הוא למפלגה הנאצית. בשנת 1937 נהרגו השניים בהתרסקות מטוס. אליס השתתפה בהלוויה, שם פגשה לראשונה מזה שש שנים את בעלה אנדרו. בנה פיליפ בן ה-16 הגיע להלוויה של אחותו בגרמניה וצולם צועד לצד גברים שהיו לבושים במדים נאציים. פיליפ עצמו שירת בצי הבריטי במלחמת העולם השנייה והשתתף בקרבות נגד הנאצים.

לאחר ההלוויה חידשה אליס את הקשר עם בני משפחתה ובשנת 1938 חזרה לבדה לאתונה על מנת לעזור לנזקקים. היא ניסתה לבסס מחדש את אחריותה האימהית לנסיך פיליפ הצעיר ולהחזירו ליוון, אולם אחיה לואי כבר הכיר לנסיך את זוגתו לעתיד, אליזבת.

לאורך כל מלחמת העולם השנייה התנדבה הנסיכה אליס בשירות הצלב האדום השוודי והשוויצרי. בתום המלחמה הקימה הנסיכה מסדר יווני-אורתודוכסי – 'מסדר האחיות מרתה ומרי' ומאוחר יותר הקימה מנזר ובית יתומים בפרבר עני של אתונה. באפריל 1947 שבה אליס לבריטניה מולדתה כדי להשתתף בחתונתו של בנה פיליפ (שכעת נקרא פיליפ מאונטבטן) לנסיכה אליזבת, בתו של ג'ורג' השישי מלך בריטניה. את מעט התכשיטים שנותרו לה העניקה במתנה לזוג כדי שישובצו בטבעת האירוסין של אליזבת. בנותיה של אליס, אחיותיו של פיליפ, לא הוזמנו לחתונה. הנסיכה אליס הלכה לעולמה בגיל 84, עשרים ושתיים שנים לאחר חתונת בנה פיליפ. טרם מותה הביעה את משאלתה להיקבר בירושלים לצד דודתה, הנסיכה אליזבת (יליזבטה) פיודורובנה. ב-1988 הועלו עצמותיה ארצה והיא נקברה בכנסיית מריה מגדלנה בירושלים.

חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1993, הכריז 'יד ושם' על הנסיכה אליס כחסידת אומות עולם וכעבור שנה הגיע הנסיך פיליפ לנטוע עץ לכבודה. "אני מאמין כי בשום שלב מעשיה של אמי לא נתפסו בעיניה כחריגים או יוצאי דופן", אמר אז, "היא הייתה אישה אדוקה בעלת אמונה חזקה, והיא ראתה בכך מעשה אנושי לחלוטין כלפי אנשים אחרים שהיו במצוקה."

כעבור 22 שנים הנסיך צ'ארלס הגיע ארצה כדי להשתתף בהלווייתו של הנשיא וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס וניצל את הביקור כדי לעלות לקברה של סבתו. גם הנין, הנסיך ויליאם, עלה לקברה כשביקר בארץ ואף פגש את אווי כהן, נכדתה של רחל כהן שחייה וחיי בתה ניצלו הודות למעשיה של אליס.

הנסיך אנדרו מת בשנת 1944 מאי-ספיקת לב במלון מטרופול שבמונקו.