הרב מאיר בר-אילן

מן הלימוד אל השליחות הציבורית

לאורך כל ההיסטוריה הייתה וולוזי'ן (כיום עיירה בבלארוס, לא הרחק מהגבול עם ליטא) עיירה קטנה שכל פרסומה היה בזכות ישיבת 'עץ חיים' (המוכרת יותר בשם ישיבת וולוז'ין). הייתה זו הישיבה הראשונה בעולם שפעלה באופן עצמאי ובלתי תלוי בקהילה המקומית ואף שימשה מודל לחיקוי לישיבות הליטאיות. בשנת 1880, שנת הולדתו של הרב מאיר ברלין, עמד בראש הישיבה אביו, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב). הילד מאיר היה מאוד גאה באביו. ממנו למד תורה, ממנו שמע על נפלאות ארץ ישראל וממנו ספג את האהבה לארץ. שנה לאחר בר המצווה נפטר הרב ואבל כבד ירד על המשפחה והעיירה. לאחר תקופת האבל המשיך מאיר ברלין בלימודיו, תחילה אצל הגאון רבי אליעזר גורדון, ואחר כך אצל קרוב משפחתו הרב חיים מבריסק (הרב סולוביצ'יק), שם עוצבה דרכו ההלכתית. הוא המשיך את לימודיו אצל סבו הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין מחבר 'ערוך השולחן'. את היושרה והפשטות ירש מאביו, את יכולת הניתוח העמוק מרבי חיים סולוביצ'יק ואת הסדרנות והמיצוי לקח מ'ערוך השולחן'. כל אלה הכינו אותו לעסוק בפעילותו הציבורית.

באפריל 1903 קיבל הרצל מהבריטים את התוכנית ליישוב היהודים בקניה - תכנית שבטעות כונתה 'תכנית אוגנדה'. התוכנית עלתה לדיון בקונגרס הציוני ה-6 באותה שנה. תכנית זו עלתה לדיון גם בקונגרס ה-7 בשנת 1905. מאיר ברלין אשר השתתף בקונגרס בפעם הראשונה הצביע נגדה מאחר שלגביו יש רק מקום אחד בו יכולה לקום מדינה יהודית והוא ארץ ישראל.

על אף שהתנועה הציונית נולדה כתנועה חילונית היו בה גם כיסופים בעלי גוון משיחי של היהדות הדתית. לא מעט יהודים, ביניהם יהודה אלקלעי וצבי הירש קלישר, ניסו לתת לאותם כיסופים גוון לאומי ולכן נקראו 'מבשרי הציונות', אך התנועה הציונית נתפסה על ידי ראשי הממסד היהודי-דתי באירופה כתופעה מסוכנת. בשנת 1902, עם הקמתה של מפלגת 'המזרחי', נעשה הניסיון הראשון למזג את התפיסה המסורתית היהודית של לאומיות עם התפיסה הלאומית-חילונית. מנהיגי המפלגה היו הרבנים יצחק יעקב ריינס, יצחק ניסנבוים, משה אביגדור עמיאל, יהודה לייב פישמן ואברהם יצחק הכהן קוק. בהמשך הצטרף גם הרב מאיר ברלין. 'המזרחי' הגדירה את עצמה כנמצאת בין שני קטבים - בין הציונות החילונית לבין אגודת ישראל האנטי-ציונית מזה.

הרב מאיר ברלין התחתן בגיל 22 עם ביילה לבית רבינוביץ' ולאחר כמה שנים עבר הזוג לברלין, שם ייסד הרב את עיתון 'העברי' שהיווה ערוץ להפצת הרעיונות הדתיים-לאומיים ושירת את תנועת 'המזרחי'. בשנת 1912 מונה למזכיר ה'מזרחי' העולמי. שלוש שנים לאחר מכן עברו הזוג ברלין לארה"ב, שם כיהן הרב כנשיא הסתדרות ה'מזרחי' עד שנת 1926 ולאחר התלבטויות רבות עלו לארץ.

בהגיעו הנה מונה הרב ברלין לראש המרכז העולמי של תנועת 'המזרחי'. בנוסף היה חבר (מ"מ) במועצת המדינה הזמנית שבהמשך הפכה להיות ממשלת ישראל וערך את עיתון 'הצופה'. בארץ הכיר את משה בר-אילן (בירנבאום) שהיה מבכירי 'ההגנה', ובעקבותיו שינה הרב ברלין את שם משפחתו והפך למאיר בר-אילן.

האנציקלופדיה התלמודית ומורשתו

בשבע השנים האחרונות בחייו (1942-1949) היה הרב בר-אילן שותף בהצלת שורדי המחנות והמלחמה על הקמת המדינה. אבל את המלחמה האחרונה שלו – המלחמה באדישות לחזונו התורני - ניהל מביתו הפרטי ברחוב אוסישקין בירושלים. היו שכינו תקופה זו בחייו 'תקופת וולוזי'ן המחודשת' בה חזר לעסוק בתורה. סיסמתו הייתה "עם ישראל לארץ־ישראל על פי תורת ישראל", סיסמה ששיקפה את התקופות השונות בחייו: האחת הייתה התקופה בה עסק בעם – היא תקופת מלחמת העולם השנייה, האחרת הייתה התקופה בה עסק בארץ ישראל וכעת הגיע הזמן לעסוק בתורת ישראל.

בשנת 1942 הבין הרב מאיר בר-אילן את גודל האסון שטומן בחובו 'הפתרון הסופי' של היטלר ובלבו גמלה ההחלטה להנציח את התרבות הרוחנית של העם היהודי. כך החל את הפרויקט העצום של חיבור האנציקלופדיה התלמודית.

החידוש באנציקלופדיה היה חיבור כוללני שאינו מביא רק את ההלכה הפסוקה אלא הרחבה של כל הדעות, המחלוקות והפירושים, עד לפסיקה הסופית. כך התקבלה תמונה מלאה שכללה הבנה עמוקה של ההלכה הפסוקה.

הרב בר-אילן ידע כי למפעל העצום הזה יש צורך בעורך בעל ידע עצום ועל כן בחר ברב שלמה יוסף זוין. הרב זוין נרתע מגודל הפרויקט והטיל ספק ביכולת לבצע את המשימה. הרב בר-אילן כתב לו כי רק הוא יוכל לבצע זאת: "אם אחרים מהססים ולא מאמינים, אנוכי מאמץ אפילו בזולתי ובייחוד בכת״ר (כבוד תורתו)". הרב זוין ענה לו: "אנוכי רואה במפעל הזה ענין גדול וקדוש ונחוץ ואפשרי מאד אם כבודו ייתן לי מלוא עזרתו, כי בלעדו לא ייעשה דבר". כך בעצם רצה הרב זוין לקשור אליו את הרב בר-אילן בהוצאת מפעל האנציקלופדיה לפועל. אך הרב בר-אילן הבהיר את עמדתו: "הדבר הזה כלומר האנציקלופדיה התלמודית - שאני חליתי, הנני עומד ברצות ד׳ להקדיש לו חלק גדול מחיי...מה פירוש הדבר שאדם מקדיש את חייו וכוחותיו לא לשם פרס ולא לשם כבוד כי אם לשם הדבר עצמו."

על מנת להתאים את האנציקלופדיה, הן לבקיאים בתורה ובהלכות והן להדיוטות, הורחבו ערכים רבים. הכרך הראשון הופיע בשנת 1947 וגרף הצלחה עצומה והכרה בחשיבותו. הרב בר-אילן זכה לראות את הכרך הראשון בלבד ובשנת 1949, בהגיעו לכרך השני החזיר נשמתו לבוראו. הכרך ה-44 של האנציקלופדיה התפרסם בשנת 2020.

על שמו של הרב בר-אילן נקראת אוניברסיטת בר-אילן, מושב בית-מאיר שבהרי ירושלים ומושב שדה אילן בגליל התחתון. בנוסף נקראו על שמו גם בתי ספר ורחובות בערים השונות.

לרב מאיר בר-אילן ולאשתו ביילה נולדו שתי בנות ובן: יהודית אשר נישאה לפרופ' שאול ליברמן, שולמית אשר נישאה לפרופ' אברהם הלקין ובנם ד"ר טוביה בר-אילן היה מראשי חיל המדע במלחמת השחרור.