אדוורד גריג

ברגן, לייפציג ונינה

שניהם נמוכי קומה, בהירי שער ותכולי עיניים. שמחים, עליזים, מתענגים על הנוף המדהים הנשקף מחלון ביתם. שניהם אהבו את ארצם היפה. שעות שוטטו יחדיו בהרים המקיפים את ביתם. שניהם מוזיקאים, מקבוצת יוצרי התרבות של נורבגיה. אדוורד גריג נולד ביוני 1843 בברגן למשפחה אמידה. אביו, אלכסנדר, היה ממוצא סקוטי וכיהן כקונסול הממלכה המאוחדת בברגן. אמו, גסין האגרופ, הייתה בת למשפחה נורבגית מבוססת, וכפסנתרנית מעולה הייתה מורתו הראשונה למוזיקה. את יצירותיו הראשונות כתב בגיל תשע. בגיל 15 נסע ללייפציג שבגרמניה כדי ללמוד שם בקונסרבטוריון אצל המלחין והמורה היהודי הנודע איגנץ מושלס, אצלו למד במשך ארבע שנים. מורה זה יטביע בתלמידו את ההערכה הרבה שרכש התלמיד לעם היהודי. אדוורד ובת דודתו נינה האגרופ, גדלו יחד בברגן. כשהייתה נינה בת שמונה עברה עם הוריה לקופנהגן. בפעם הבאה שיראה אותה אדוורד, היא כבר נערה בוגרת. חברת הילדות הפכה לאשה יפה, זמרת בעלת קול יפה, כאילו נוצרה עבור המחזות של אדוורד. עוד לפני שהתאהב בנורבגיה ובמוסיקה, חש אדוורד שהוא מתלהט מתשוקה לנינה. ובחג המולד 1864, בסלון שבו התאספו מוסיקאים ומלחינים צעירים, העניק אדוורד לנינה אוסף של סונטות על אהבה, שכותרתו "מנגינות הלב", כרע ברך והציע לה להינשא לו. נינה הושיטה את ידה והסכימה.

בני המשפחה לא קיבלו נישואים אלו בברכה, ובניגוד לרצונם נישאו האוהבים ביולי 1866. הם לא יכלו לסבול את לחץ קרוביהם, ובשנת 1867 עברו לכריסטיאניה (היום אוסלו). שניהם יחד, באהבתם הגדולה וידידותם המסורה ביותר, חוו במסע חייהם הנאות וצער.

וכך הוא כותב לה: "את המחשבה על מחשבותיי מעתה ואילך". והיא עונה לו "אתה השמש של השמש, אתה האור הבהיר שלי..."

אדוורד הקדיש חלק מהמוסיקה שכתב לנינה. היא ביצעה את השירים הרומנטיים שלו, והוא איבד לחלוטין את הראש: "אני לא חושב שהיה לי יותר כישרון להלחין שירים מאשר לז'אנרים אחרים של מוסיקה. איך קרה שאלו היו השירים ששיחקו תפקיד חשוב כל כך בעבודתי? כן, פשוט משום שאני, כמו כל בני-התמותה האחרים, נעשיתי גאון. הגאוניות שלי הייתה אהבה". הייתה זו התקופה המאושרת בחייו. נדמה היה כי צמחו לאדוורד כנפיים. הוא המריא, הוא עבד ללא לאות, נחה עליו ההשראה ולא הרפתה. בתקופה זו כתב את אחת היצירות הטובות ביותר שלו. במוזיקה שלו אפשר לשמוע את אהבתו הגדולה לטבע, אותו טבע אפוף המסתורין, ניתן היה לשמוע את האגדות על הטרולים הגמדיים, האלים הנורדיים, סיפורי הגבורה של הוויקינגים, כוח ואומץ ליבו של האדם, ואת שמחתו של חג כפרי...

אובדן, פר גינט וטרולדהאגן

אלכסנדרה, בתם של נינה ואדוורד שהייתה דומה להוריה בזהוב שערה ובתכול עיניה, נפטרה כשנה לאחר שנולדה. כאב האובדן נשאר לנצח, אם כי החיים נמשכו. האהבה לבתם שהלכה לעולמה הועברה לכל הילדים שהיו בסביבה. ביערות מסביב לביתם, אדוורד ונינה יכלו לבלות שעות בהליכה עם הילדים בני הכפרים הסמוכים. הוא סיפר להם אגדות שהוא עצמו מאד אהב והכיר. אדוורד אף בנה לעצמו בית בקצה היער, שם הסתגר כדי לכתוב מוסיקה ושם ניגן בפסנתר, הילדים עשו את דרכם בשקט מתחת לחלונות והאזינו. בשנת 1874 קיבל אדוורד מכתב מן המחזאי הנורבגי הנריק איבסן, שביקש ממנו לכתוב מוזיקת רקע לדרמה הסאטירית שלו "פר גינט". שתי הסוויטות התזמורתיות שכתב למחזה הן שהביאו לגריג את פרסומו הבינלאומי ואת ביטחונו הכלכלי. סיפורו של פר גינט הוא סיפור של תקווה. אפילו על סף מוות, שומר פר גינט על אהבתו לאדם אחד ושומר על האור בנשמתו.

באותה שנה קיבל אדוורד מענק ממשלתי שאיפשר לו לחזור ולהתגורר בעיר הולדתו ברגן. בשנת 1885 עבר להתגורר עם נינה אהובתו באחוזת טרולדהאגן על שפת פיורד ברגן שבפרברי העיר. זוכרים את המורה שלו הראשון היהודי מורה זה הותיר עליו חותם כבד? ב-1899 הוזמן גריג לנצח על קונצרט מיצירותיו בפריז. ההזמנה הגיעה זמן קצר לאחר המשפט החוזר של אלפרד דרייפוס, היהודי בו הוא הורשע שנית בריגול. גריג החליט לדחות את ההזמנה, וכתב לקולון שהזמינו מכתב שגם פורסם בעיתונות. וכך כתב: "מזועזע מהאופן המביש בו בני ארצך נוהגים בחוק ובצדק..." ולכן אין לו שום רצון להופיע בפני קהל צרפתי. פרסום המכתב עורר סערה, שבעקבותיה קיבל גריג מכתבי נאצה רבים. רק ב1906, כאשר דרייפוס זוכה ודרגותיו הוחזרו לו, הסכים אדוורד לנגן את יצירתו בצרפת ולנצח על הקונצרט בעצמו, כשבוע לאחר אותו קונצרט הלך אדוורד לעולמו והוא בן 64.

אדוורד גריג נקבר באחוזת טרולדהאגן, בה בילה עם נינה את 22 השנים האחרונות לחייו. גריג לא היה וירטואוז, אבל הופעתו ביצירותיו לא יכלה להשאיר אף אחד אדיש. כל כך הרבה קסם וספונטניות במוסיקה שלו. באחד הקונצרטים ראתה נינה תיאורו של אהובה כ"מלחין גדול" ולידו את שמה. ודמעות של הכרת תודה זרמו על לחייה

"המנגינה גברה, התרוממה, השתוללה כמו רוח, מיהרה לאורך צמרות העצים, קרעה עלים, ניערה דשא, הכתה על פניה בתרסיסים קרירים. נינה חשה פרץ אוויר שהגיע מן המוסיקה, והכריחה את עצמה להירגע."

מספר הסיפורים המוסיקאי והנינה שלו נותרו עד סוף ימיהם ילדים עם עיניים פקוחות ואותו לב פתוח לרווחה. נינה נפטרה 28 שנים מאוחר יותר בגיל 90, אז שבו והתאחדו בני הזוג. הם קבורים בקבר אחד.

הנה אגדה על אהבה, מגולם במוזיקה...