אלפונס רטיסבון

המסע לרומא והחיזיון

לאחר שסיים את לימודי המשפטים ורגע לפני שהתחתן החליט אלפונס רטיסבון לצאת לטיול לרומא, שם פגש את גוסטב דה בוסייר, חברו ללימודים שהיה פרוטסטנטי ואת אחיו שהיה כומר קתולי. רטיסבון, שהיה יהודי אתאיסט, ראה במפגש זה הזדמנות נפלאה להקניט את חבריו הנוצרים ובמיוחד את הכומר. את הנצרות הוא כינה "מחלת כלבת מסוכנת" ו"אמונה טפלה". לא סתם הוא חש תיעוב כלפי הנצרות שכן אחיו התנצר ורטיסבון ראה בהמרת הדת בגידה במשפחה. הכומר החליט להוכיח לרטיסבון כי הוא טועה והציע לו לענוד במשך מספר ימים את 'מדלית הפלא' ולשאת תפילה מיוחדת, אז ייווכח כי הנצרות אינה רק אמונה טפלה. רטיסבון חיכה להזדמנות שכזו כדי להוכיח לכומר עד כמה האמונה הנוצרית מטופשת.

בנובמבר 1830 טענה נזירה צעירה בשם קתרין לאבּור ממנזר 'אחיות הצדקה' בפריז כי מריה אמו של ישו התגלתה בפניה כשידיה פרושות וקרני אור בוקעות מהן. היא סיפרה כי מעל ראשה של מריה נמתחה קשת ועליה כתוב בצרפתית: "הו מריה שהתעברה ללא חטא, התפללי עבורנו כשאנו פונים אלייך בצרתנו". לאבור סיפרה כי מריה ביקשה ממנה ליצור מדליה שתבטא את החיזיון וכך אכן עשתה, וכל חולה שענד אותה הבריא מיד. מדליה זו הביאה רבים לחיק הנצרות ולכן זכתה בתואר 'מדליית הפלא'.

במשך מספר ימים ענד רטיסבון את 'מדליית הפלא' וכפי שחשב דבר לא קרה. הוא המשיך את הטיול עם חברו דה בוסייר וב-20 בינואר 1842, יום הטיול האחרון, הגיעו השניים לכנסיית סנט אנדריאה דלה פראטה (כ-2.5 ק"מ מזרחית לוותיקן). דה בוסייר נכנס לאחד החדרים הפנימיים ורטיסבון נותר לבדו. וכך תיאר את מה שקרה שם באותן דקות: "אור זוהר בקע מעל המזבח באחת הפינות. במרכז האור נראתה מריה אם ישו גבוהה, זוהרת, מלאת רוך והוד, ויופייה מכאיב; שתי ידיה פרושות ומהן יוצאות קרני אור כמתואר על מדליית הפלא". מריה סימנה לו להתקרב והוא ניגש אליה וכרע ברך. "ברגע בו סימנה לי הבתולה הקדושה בידה, נפל הצעיף מעל עיניי. לא צעיף אחד, אלא כל הצעיפים שהיו על עיניי נעלמו, כמו שלג נמס תחת קרני השמש". באותו רגע חש אלפונס רטיסבון את "מתנת הידע החודר אלי, מהיר ממחשבה" והבין לראשונה "מהו טוהר, מהי הסליחה לחוטאים, מהי התגשמות האל בבשר, מהי הצליבה..."

האירוע כולו היה קצר. "איך אוכל לתאר זאת? מילים אנושיות לא תצלחנה לספר את הבלתי ניתן להיאמר. כל תיאור, ואפילו עילאי, יחלל את האמת הנשגבת שראיתי. הייתי שם, על ברכיי, כולי דמעות... נטלתי את המדליה בידי... ונשקתי בהתרגשות לדמות הבתולה המוקפת באור. זאת הייתה היא!" לימים התוודה רטיסבון: "דבר ידוע הוא שלא פתחתי ספר קודש אחד בימי חלדי, ולא קראתי אפילו עמוד אחד בתנ"ך. כל שאני יודע הוא שכאשר נכנסתי לכנסייה ההיא הייתי בוּר גאה, וכשיצאתי ראיתי לפתע הכול בבהירות". החיזיון השפיע עמוקות על אלפונס רטיסבון ובו במקום החליט להתנצר, וכמו אחיו, גם הוא הוחרם על ידי משפחתו.

משפחה, לימודים וקרע דתי

משפחת רטיסבון התגוררה בשטרסבורג שעל גבול גרמניה-צרפת. המשפחה הייתה אמידה ועל כן זכו כל עשרת הילדים בחינוך מעולה. תיאודור האח הבכור היה הראשון להתנצר ואף תפס משרה גבוהה בכנסייה הצרפתית.

אלפונס נולד בשנת 1814 והיה הילד התשיעי במשפחת רטיסבון. הוקעת אחיו תיאודור מהמשפחה הותירה בו פצע. הוא ראה את הדת כאשמה באובדן אחיו האהוב. כשגדל למד משפטים והתארס לפלורה בת ה-16, בת אחיו הגדול. עתידו היה מובטח והוא החל לעבוד בבנק של דודו ואף היה מועמד להתמנות כשותף, זאת מיד לאחר שיושלם תהליך החתונה שנדחתה בשל גילה הצעיר של פלורה. בינתיים יצא אלפונס לאותו טיול בפריז.

המילים הראשונות שכתב אלפונס לאחר הטבלתו לנצרות היו: "הו אלוהים... אני, שרק לפני חצי שעה הייתי כופר, אני שחשתי שנאה כה תהומית לדת הנוצרית, כל מי שמכיר אותי הלא יודע כמה כדאי לי להישאר יהודי, משפחתי יהודית, כלתי יהודית, דודי הוא יהודי. בהופכי לנוצרי אני מקריב את כל חלומותיי ותקוותיי עלי אדמות, ובכל זאת איני מצטער."

בשנת 1843, כשנה לאחר שהתנצר ונודה ממשפחתו היהודית, חבר אלפונס רטיסבון לאחיו תיאודור ויחד הקימו את אחוות 'האחיות ציון'.

מנזר רטיסבון בירושלים

ב-1855 הגיע אלפונס יחד עם אחוות 'האחיות ציון' לירושלים ושנה לאחר מכן הקים מנזר בתוך העיר העתיקה (ליד קשת 'אקה הומו' – Ecce Homo). במנזר פעלו בית ספר לבנות ובית יתומות. חמש שנים מאוחר יותר הקים בעין כרם כנסיה ובית יתומות נוסף שנועד לשכן פליטות מארוניות מלבנון שהוריהן נטבחו בידי הדרוזים. אלפונס אף ייסד בית יתומים בשם 'המנזר על שם פטרוס הקדוש' השוכן כיום ברחוב שמואל הנגיד בירושלים - הוא 'בניין רטיסבון' - בו פעל גם בית ספר מקצועי לבנים. את כל הפעילות מימן אלפונס רטיסבון מכספו הפרטי.

בפרעות 1929 שימש 'בניין רטיסבון' כבית מחסה לתושבי שכונת רחביה הסמוכה. וכך כתב הסופר יהודה האזרחי בספרו 'עיר אבן ושמים': "...לכאן הגיעו שני נזירים לבושי גלימות שחורות שליחי רטיסבון והציעו את מנזרם המבוצר כמחסה לתושבי רחביה עד יעבור זעם. הצעתם התקבלה בתודה. התושבים התפלגו לשני מחנות: מחנה אחד, חסרי ישע, הועבר אל בין כתלי המנזר, והמחנה השני, ובו מרבית הגברים, פנה אל הבניין היחיד בן שתי הקומות של השכונה… והתבצר בו מוכן לקרב."

אחד מהתלמידים היהודים שלמדו ברטיסבון בשנות ה-30 היה עזרא יכין שכתב על כך בספרו 'סיפורו של אלנקם': "כמו רבים מילדי השכונות הירושלמיות העניות, למדתי גם אני בבית הספר של המנזר הקתולי צרפתי על שם רטיסבון. הורים דלים היו שולחים את ילדיהם לשם כדי שיקבלו 'חינוך אירופאי טוב' וילמדו ארבע שפות: צרפתית, אנגלית, עברית וערבית. גם שכר הלימוד הנמוך משך את תשומת הלב. למעשה היו מרבית תלמידי רטיסבון יהודים... המורים בבית הספר היו כמרים בני עמים שונים וערבים מתושבי הארץ. עברית למדנו רק שעה אחת ביום, בשעה הראשונה. התלמידים הערבים המועטים היו משוחררים משעור זה, והיו באים לבית הספר רק בשעה השנייה. במסגרת שעורי העברית למדנו גם תנ"ך – שעה אחת בשבוע..."

במהלך קרבות תש"ח הועברו ילדי קבוץ מעלה החמישה למנזר ושם שהו עד פורים 1949. בהמשך הגיעו למנזר הנשים והילדים שפונו מגוש עציון והתגוררו שם עד שחזרו הוריהם מהשבי הירדני. גם במלחמת ששת הימים שימש המנזר כמקלט לשכנים בעת המתקפות של הירדנים על השכונות מסביב.

אחד משיאי פרסומו של המנזר הגיע ממשפט שהתנהל בשנת 1961. עיני העולם כולו היו נשואות למשפטו של אדולף אייכמן בעת שהקטגור גדעון האוזנר נשא את נאומו האלמותי הידוע "שישה מיליון קטגורים". המשפט התקיים בבית העם, המוכר כיום כ'מרכז ז'ראר בכר' שברחוב בצלאל הסמוך. בתקופת המשפט השכיר המנזר חדרים לצוותי טלוויזיה ורדיו מהעולם כולו שהגיעו לסקר את האירוע, בזמן שאייכמן עצמו הוחזק בקומת המרתף. אולם המנזר המרכזי הוסב לבית קולנוע והקרין מדי ערב קטעים נבחרים מהמשפט. כיום משמש המבנה לסמינר תאולוגי המופעל על ידי המסדר הסליזיאני בחסות הוותיקן.

את ימי חייו האחרונים העביר אלפונס ב'בנין רטיסבון'. כך כתב האב פילומן על אותם ימים: "עיניו של רטיסבון כהו והוא לא יכול היה יותר לקרוא או לכתוב. בשל כך חזר ואמר את התפילות השגורות על לשונו. הושבנו אותו בקצה הספה כשפניו אל הדלת, משם יכול היה לראות את מגדל דוד כה ברור, עד כי אמר שהוא שכן שלו". רטיסבון נפטר בירושלים במאי 1884, ימים אחדים לאחר יום הולדתו ה-70, ועל פי בקשתו נקבר בבית הקברות הצנוע בבית היתומות בעין כרם. המצבה המונחת על קברו היא וריאציה ל'מדליית הפלא' ולמראשותיו ניצב כַּן אבן ועליו חקוקות המילים בצרפתית: "הו מרים, זכרי את ילדך שנכבש באהבתך המתוקה והמהוללת".

אלפונס רטיסבון ביקש לפני מותו מצבה צנועה שעליה תיכתב רק מילה אחת – MARIA.