אלקטרה

פרויד ותסביך אלקטרה

בשנת 1905 הפסיכולוג והנוירולוג האוסטרי-יהודי זיגמוּנד פרויד פרסם את הספר "שלוש מסות על התאוריה של המיניות", שבה פרש את רעיונותיו לגבי מיניות בילדות, ותיאר מושגים כגון 'תסביך אדיפוס', 'קנאת הפין' ו'חרדת סירוס'. הספרים היכו בתדהמה את העולם. עד אז אף אחד לא חשב על זה ובטח לא העז להעלות זאת על הכתב - זה נשמע חולני.

באותה שנה כיהן זיגמוּנד פרויד כפרופסור באוניברסיטת וינה, ולימים נודע כאבי הפסיכואנליזה. הוא נחשב לאחד ההוגים החשובים ביותר בתחום תורת האישיות ומהמדענים ואנשי הרוח הבולטים והמשפיעים ביותר במאה העשרים.

התיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד היא תיאוריה שלבית. כל שלב מוגדר על-ידי אזור ארוגני. זהו אזור בגוף שההנאה הגופנית המינית ממוקדת בו. בתיאוריה של פרויד חמישה שלבי התפתחות שתחילתם בלידה וסיומם בתום ההתבגרות.

השלב השלישי - הפאלי - הנו משמעותי מאוד בתיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד. השלב הפאלי מתרחש מגיל 4 עד גיל 6 בקירוב. בשלב זה הילדים שמים לב להבדלים באיברי המין בין בנים לבנות. הם מתעניינים בנושאים הקשורים לכך, ושואלים שאלות רבות כגון: מאין באים תינוקות? למה לי יש פין, ולאחותי אין? וכד'.

עוד מאפיין של השלב הפאלי הוא התעוררות של משיכה מינית כלפי ההורה מהמין האחר: אצל בנים כלפי האם, ואצל בנות כלפי האב. המשיכה המינית אל ההורה מן המין האחר מעוררת חרדה. אצל הבנים היא יוצרת 'חרדת סירוס', ואצל הבנות את 'קנאת הפין'.

כאשר הסביבה קשה מדי כלפי הילד/ה או אינה פתוחה, יש חשש שייווצר הטיפוס האדיפאלי. הוא נקרא כך על שם אדיפוס המלך מן הטרגדיה היוונית, אשר הרג את אביו והתחתן עם אמו. המקבילה הנשית של תסביך אדיפוס מכונה 'תסביך אלקטרה'. מקור השם בסיפור מן המיתולוגיה היוונית על אלקטרה, בתו של אגממנון שרצחה את אמה.

האם באמת אדיפוס חווה התעוררות מינית כלפי אמו? האם אלקטרה באמת הייתה מאוהבת באביה והייתה לה התעוררות מינית כלפיו? את

התשובות ננסה לתת בפרק זה ובפרק הבא.

סיפורה של אלקטרה

את סיפור הטרגדיה היוונית של אלקטרה חיבר המחזאי היווני אוריפידס שהיה אחד משלושת המחזאים הטראגיים הגדולים באתונה העתיקה. הטרגדיה נכתבה בשנת 413 לפנה"ס.

את הסיפור נתחיל באגממנון, אותו צעיר שנאלץ לברוח לאחר שאייגיסתוס רצח את אביו. אגממנון ואחיו הצעיר מנלאוס ברחו אל ספרטה, וגרו שם כמה שנים. בספרטה התאהב אגממנון בקליטמנסטרה, בתו של טינדראוס מלך ספרטה, שבאותה עת הייתה נשואה לטנטלוס. אגממנון רוצח את טנטלוס, מרוצץ את ראשו של בנם הקטן ומכריח את קליטמנסטרה להינשא לו. מנישואיו לקליטמנסטרה נולדו הבנות אלקטרה ואיפיגניה והבן אורסטס. אגממנון, בעזרת אחיו מנלאוס וטינדראוס חותנו, תופס את השלטון ונהיה מלך מקנה. מנלאוס הופך למלך ספרטה ונשא לאישה את הלנה שנחשבה באותה עת לאישה היפה ביותר.

גבר אחר שחשק בהלנה היפה היה פאריס נסיך טרויה. הוא הגיע לספרטה, שם קיבלוהו כיאה לנסיך, אך באחד הימים חטף את הלנה וברח עמה לטרויה. החטיפה פגעה קשות בכבודו ובלבו של מנלאוס. הוא מגייס לטובתו מספר מלכים ויחד יצאו להילחם בטרויה - היא מלחמת טרויה המפורסמת.

בצד היווני השתתפו:

אגממנון - מלך מקנה שהנהיג את כל הקרב בצד היווני; מנלאוס - מלך ספרטה ובעלה של הלנה החטופה, אחיו של אגממנון; אודיסאוס - מלך איתקה; אכילס - מלך המירמידונים והלוחם היווני הגדול ביותר; איאקס הקטן - מלך לוקריס.

בצד הטרויאנים השתתפו:

פריאמוס - מלך טרויה שהנהיג את הקרב בצד הטרויאני; הקטור - יורשו של פריאמוס ולוחם בצבא טרויה; פאריס - בנו של פריאמוס, חוטפה של הלנה; איניאס - אציל טרויאני אשר על-פי המיתוס הקים את רומא; פנטסליאיה - מלכת האמזונות; ממנון - מלך אתיופיה.

באותו הקרב השתתפו לא פחות מ-8 מלכים ועוד אצילים רבים, נביאים וכוהנים. קרב זה הסתיים בניצחון היוונים.

בסיום הקרב מתחיל המסע חזרה הביתה:

על המסע של אודיסאוס מלך איתקה נכתבה ה"אודיסיאה" - אחת משתי היצירות האפיות היווניות הגדולות אשר מיוחסות להומרוס (הראשונה שנכתבה היא ה"איליאדה").

גם השיבה הביתה של אגממנון לא הייתה קלה. הרוח פסקה מלנשוב, דבר שהקשה על האניות שנשאו אותו ואת חייליו מלהתקדם ליעדן הביתה. במצוקתו הוא פונה לאלת הצייד ארטמיס בבקשה לעזרה. בתמורה לעזרתה מבקשת ארטמיס מאגממנון את בתו איפיגניה לשמש כקורבן זבח לאלים. אגממנון מסכים לעסקה וארטמיס נעתרה לבקשתו. היא מחזירה את הרוחות שהביאוהו הביתה, ומביאה את איפיגניה לטאוריס (חצי האי קרים) ומצילה אותה מן הזבח לאלים.

נחזור מעט לאחור: זוכרים את קליטמנסטרה אשתו של אגממנון אשר רצח את בעלה הראשון וריסק את גולגולתו של בנה? - עתה הקריב אגממנון גם את בתם איפגניה כקורבן לאלים. זה היה הקש ששבר את ליבה והיא החליטה לעשות מעשה.

בזמן שאגממנון לחם בטרויה ניהלה קליטמנסטרה מערכת יחסים לוהטת, לא פחות ולא יותר, עם אייגיסתוס שרצח את אביו של אגממנון. יחד תכננו את רציחתו של אגממנון, וכשזה שב מהקרב הם מוציאים את תכניתם לפועל.

על אלקטרה ואחיה אורסטס היה כעת לנקום באמם קליטמנסטרה שרצחה את אביהם הביולוגי.

ולמי שהעלילה קצת הסתבכה לו, להלן סיכום ביניים של הרציחות:

אייגיסתוס רוצח את אביו של אגממנון. אגממנון רוצח את בעלה ובנה של קליטמנסטרה, מתחתן אתה ומביא שלושה ילדים: אלקטרה, איפיגניה והבן אורסטס. את איפיגניה הוא מקריב קורבן כלומר מבחינתו מביא לסיום חייה (למרות שהוא לא יודע כי בעזרת ארטמיס נותרה איפיגניה בחיים). אשתו קליטמנסטרה יחד עם רוצח אביו אייגיסתוס רוצחים את אגממנון...

הנקמה של אלקטרה ואורסטס

לאחר רצח אגממנון, אלקטרה, בתם של קליטמנסטרה ואגממנון, נישאה לחקלאי פשוט בשל חששה שאם תינשא לאציל, ייחשפו ילדיה לפרשה וינסו לנקום את מותו של סבם אגממנון וירצחו את סבתם. אבל החקלאי, לבקשתה של אלקטרה, לא מימש את הנישואין הלכה למעשה...

אורסטס, אחיה של אלקטרה, נמסר לחסותו של המלך סטרופיאוס מלך פוקיס (מרכז יוון של היום) ושם גדל כנסיך אמיתי. שם הוא חובר לפילאדס, בנו הנאה והמוכשר של המלך סטרופיאוס.

חשיבותה ההיסטורית של פוקיס הייתה במיקומה של דלפי בתחומיה. דלפי הייתה מקום מושבה של האורקל (הכוהנת הגדולה) מדלפי, שהייתה האורקל החשוב ביותר ביוון הקלאסית. האורקל מדלפי מורה לאורסטס כי בהגיעו לגיל 20 עליו לחזור לביתו ולנקום את מות אביו.

אלקטרה, בת המלך הגאה, שהושפלה עד עפר על-ידי אמה קליטמנסטרה ורוצח אביה אייגיסתוס, נפגשת עם אחיה למרגלות קבר אביהם אגממנון והיא דוחפת את אחיה אורסטס לנקמה. אורסטס מצרף את חברו פילאדס למזימה.

ביצוע הרצח אינו קל לאורסטס והוא מהסס זמן רב. רצח אמו הוא הרגע הטראגי והקשה ביותר בחייו. בשופכו את דם אמו, נע לבו בין תחושת החמלה והאהבה לבין רגש חובת הנקמה. אורסטס מכסה את עיניו באדרתו לבלתי ראות ולבלתי שמוע את תחנוני אמו על חייה. ידו רועדת והוא מזדעזע כולו למראה הזוועה שבוצעה במו ידיו. הוא שבור ורצוץ כולו בשעת המעשה ולאחריו. אלקטרה מעודדת אותו ומזכירה לו כי זוהי חובתו, אף שגם היא מרגישה את כל עוצמת הזוועה. לאחר שהוא רוצח את אמו הוא רוצח גם את אייגיסתוס, רוצח אביו. בעקבות הרצח אורסטס השתגע והוא נרדף על ידי האריניות, אלות הזעם והנקמה שתפקידן לרדוף רוצחי קרובי משפחה. אורסטס ופילאדס הובלו על ידי האריניות לטאוריס שלחופי הים השחור, שם הוחזקה אחותו איפיגניה ללא ידיעתם. לאחר איחוד האחים מפסיקות האריניות מלרדוף את אורסטס.

על-פי ספרות המיתולוגיה קליטמנסטרה אינה ראויה לכינוי 'אמא' בפי השניים. אין להם שום חובה מוסרית לגבי האישה הפרוצה והמושחתת הזו, ועל-כן היא נרצחת ראשונה, לפני אייגיסתוס.

וכמו בכול אגדה טובה אלקטרה ופילאדס, חברו הטוב של אחיה אורסטס, התאהבו ונישאו.

הוגו פון הופמנשטאל היה נכד לסב יהודי. כבר מגיל קטן היה מעין ילד פלא. בשנת 1901 פגש את המלחין ריכארד שטראוס וכתב לו את הליברטות ('ספרון' באיטלקית - הכוונה לטקסט של יצירה מוזיקלית), בשביל כמה מן האופרות שלו וביניהן "אלקטרה". הופעתה של קליטמנסטרה על הבמה מלווה, לאורך כל האופרה, בשלושה צלילים עוקבים בעלי אופי תרועתי, נוקשה וחריף, המשמשים מוטיב מזהה של הדמות, ובכך היא נעשית איומה ודו-מימדית עוד יותר (בשר ודם ודמונית). מאחר שלא היו בה רחמים, אין היא מעוררת רחמים כלל ועיקר.

עתה, לא נותר לנו אלא לתהות האם באמת מעשיה של אלקטרה מוכיחים כי היא אכן נמשכה לאגממנון אביה כפי שמגדירים זאת הפסיכואנליטיקנים? האם באמת הוא עורר אותה מינית...?