הולמן האנט

הציונות הנוצרית בארץ ישראל

במחצית המאה ה-19 הייתה ארץ ישראל מחוז נידח ושומם של האימפריה העות'מאנית. לאזור זה החלו להגיע עולים-פליטים יהודיים, אך לא רק הם. אל חופי יפו הגיעו מרחבי העולם נוצרים (בעיקר פרוטסטנטים), חלקם משיחיים, חלקם תימהוניים ורובם אידיאליסטים שלא הכירו את תנאי הארץ, אך כולם באו להיערך לקראת בואו של המשיח. בין אותם עולים הגיעו גם הוגה דעות וצייר שהפכו כאן לחברים טובים. כל אחד מהם, בדרכו, תרם לקידומו של הרעיון הציוני ושיבת היהודים לארץ ישראל.

הנרי וונטוורת' מונק נולד בשנת 1827 על גדות נהר אוטווה, בן חמישי למשפחת מהגרים נוצרית שהגיעה לקנדה. הוא גדל בחווה חקלאית באונטריו וזכה לאורח חיים דתי - פרוטסטנטי מצד אביו וקתולי מצד אמו. כשהיה בן 7 גילו הוריו כי חוזקו בשכלו ולא בכוח זרועו, ובחכמה רבה החליטו לוותר על עזרתו בחווה ושלחו אותו ללמוד בפנימייה יוקרתית בלונדון, אחת מאותן פנימיות סגפניות ואדוקות. לאחר שמונה שנים חזר הנרי לחווה ובגיל 19 נשלח לסמינר לכמרים אשר ממנו פרש כי לא קיבל מענה לשאלות הקשות שהתחבט בהן. הוא חזר לבית הוריו ובמקביל לעבודתו בחווה התעמק בספרות משיחית והמשיך לחפש תשובות. היה זה ספרה של קלורינדה מיינור, שחיה בארץ ישראל והפיצה חזון משיחי בדבר התקבצות היהודים בארץ אבותיהם, שהשפיע עליו. מונק נחרד מהרעיון שמלחמה עולמית עומדת להתרחש והעולם נותר אדיש. בגיל 25 הבין כי הוא האיש שנועד למשימת השכנת השלום העולמי ובשלב הראשון על היהודים להתקבץ חזרה בארץ אבותיהם ולחדש בה את עצמאותם (מונק לא היה הראשון שהעלה רעיון זה. קדמו לו ציונים נוצריים פרוטסטנטיים בבריטניה וצפון-אמריקה כדוגמת הרוזן הבריטי שאפטסברי השביעי שכבר בשנת 1839 הטיף לחזרתם של היהודים "לחסדו של האל ולארצם", ובהשפעתו פתחה בריטניה קונסוליה בירושלים במטרה לעזור לאינטרסים היהודיים).

בחורף 1853 עלה מונק על אוניה בדרכו ארצה ושנה לאחר מכן הגיע לירושלים כשהוא חסר כל. בארץ ישראל הוא חבר לקונסול הבריטי ג'יימס פין וזמן קצר לאחר מכן עבר לארטאס כדי לעבוד בחווה של היהודי המומר ג'ון משולם ותרם מניסיונו החקלאי שרכש בחוות הוריו. כל אותה עת ניסה מונק לפרש את חזון יוחנן בברית החדשה. הוא האמין כי משמעות הנבואות היא חזרתם של היהודים לארץ ישראל וייסוד משכן לפרלמנט עולמי בירושלים, בו ישבו נציגי אומות העולם וינהלו מנגנון מדיני ומשפטי לפתרון סכסוכים ולהשכנת שלום (ניתן לומר כי למעשה חזה את הציונות ואת הקמתו של האו"ם). לקראת סוף שנת 1854 הוא נפגש בארץ עם הצייר הולמן האנט ונפשותיהם נקשרו זו בזו. הם ניהלו בארטאס שיחות ארוכות, התלהבו לגלות פירושים לתנ"ך והתרגשו לגלות את המקומות המוזכרים בברית החדשה.

הולמן האנט והפרה־רפאליטים

בשונה מהנרי ונטוורת' מונק שנולד בחווה חקלאית, ויליאם הולמן האנט נולד בלונדון בשנת 1827. הוא היה בנו של מנהל מחסן וכבר בגיל צעיר בלט בכישרון הציור שלו. בגיל 17 התקבל ללימודים באקדמיה המלכותית באנגליה ושנה לאחר מכן כבר הציג את ציוריו במנצ'סטר. למרות הצלחתו הולמן לא התחבר לסגנון הלימודים באקדמיה ובגיל 21 ייסד עם ציירים אחרים את אחוות הפרה-רפאליטים. 'פרה-רפאליטים' משמעותו 'לפני רפאל'. תקופה זו קדמה להולמן ב-400 שנים. זוהי התקופה של רפאל והרנסנס בה הציירים ציירו עבור פטרונים שהשפיעו על הציור ושילמו עבורו. אבל בתקופה שלפני רפאל הציור היה טבעי ואמיתי ולשם שאף האנט לחזור. הציירים הפרה-רפאליטים ציירו ציורים הקשורים לאירועים היסטוריים וסצנות מתוך יצירות כדוגמת אלו של שייקספיר, כשהדגש היה על מסר חברתי. ציוריו של הולמן האנט זכו להצלחה עצומה והביאו לו רווחה כלכלית אך הוא חיפש עוד... עוד סיפורים עם עוצמה ועומק מוסרי. במסגרת חיפושים אלו הגיע בשנת 1854 לארץ ישראל. האנט הבין שכדי לצייר את הסיפורים הגדולים של הברית החדשה ושל התנ"ך עליו להגיע למקומות בהם התרחשו אירועים אלו ולכן נסע לירושלים. הוא האמין כי המקום והקהילה היהודית בה גדל ישו יצליחו להשתקף בציורים שלו והם יהיו כמעין הטפה לחיים צנועים ואמונה עמוקה. החיים בארץ וחברותו עם הנרי וונטוורת' מונק האירו את הארץ באור אחר לגמרי והפכו את הולמן האנט לציוני נלהב. כמו מונק, גם הוא תמך בשיבת היהודים לארץ ישראל והקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

וכך תיאר הולמן האנט את ידידו מונק: "בין התושבים היה אדם אחד בשם הנרי וונטוורת' מונק, שאנשי הכנסייה בירושלים ראו בו פטפטן חסר יראה דתית. מטרותיו היו לא פחות ולא יותר מאשר הגשמתן של נבואות הנביאים העבריים בשאיפתם לכינונה של מלכות השלום עלי אדמות. הוא הגיע מקנדה כדי להכיר מקרוב את אופייה של הארץ המובטחת. בקיאותו ולהיטותו אחר ההיסטוריה וים המחשבה המתקדמת האצורים בתנ"ך הפכוהו בעיניי למרתק ביותר. על סמך לימוד העבר בנה תכניתו לימים יבואו להפסקת המלחמה בין עמי העולם אלה הסוגדים לאלוהי אברהם […] מונק נקט בכל האמצעים כדי לפרסם את רעיונותיו ולהפיצם בין אפיפיורים, צארים, קיסרים, מלכים, נשיאי רפובליקות, שרים, ראשי כנסייה, סופרים – מקומיים וזרים, ועורכי עיתונים. טבעי הדבר שנחשב למשוגע, אך דבר זה היה לשביעות רצונו המלאה, משום שכך זכתה הבעיה עליה התריע לפרסום רב."

את השאיפה לציור אותנטי שמעביר את רוח הדברים ניתן לראות במספר ציורים של האנט: הציור הראשון שאותו תכנן לצייר היה 'ישו מתווכח עם החכמים בבית המקדש' ולצורך זה איתר האנט נערים יהודים; לציור 'מציאת ישוע בבית המקדש' השתמש בדיוקנאות יהודים בירושלים. הציור המפורסם ביותר שלו, זה שהביא לו את התהילה הגדולה ביותר ומזוהה איתו כפי שהמונה ליזה מזוהה עם לאונרדו דה וינצ'י, הוא ציור 'השעיר לעזאזל'.

לצורך הציור האנט לקח איתו למדבר יהודה תיש וכדי להעניק לו מראה נטול חיים. כמתבקש מן האירוע 'ייבש' אותו בשמש ורק אז החל לציירו. התיש לא עמד במשימה ומת. כך ניסה עם שני תיישים נוספים שגם הם נפחו את נשמתם מפאת החום הכבד, ורק התיש הרביעי הצליח לשרוד את השמש ולחזור לירושלים בחיים. הציור היה מאוד מטריד ומעיק - דיוקן של תיש השרוי במצוקה נואשת, חסר סיכוי למרפא, טלפיו נעוצות באדמת עולם הדיראון. את הציור המפורסם התחיל לצייר לאחר מחקר מעמיק של מצוות 'שילוח שעיר לעזאזל' ביום כיפור בתקופת בית המקדש. האנט, בהשפעת חברו הטוב הנרי ונטוורת' מונק, תפס את מסורת השעיר לעזאזל כאות נבואי לבואו של המשיח הנוצרי שהעמיד עצמו לקרבן ובכך כיפר בגופו על חטאי האנושות כולה. השעיר שבציור נמצא בעזאזל, מקום שאמור להיות סדום שלחוף ים המלח (ים המוות), אל מול הרי מואב. האנט תיאר את המקום כ"נוף שממה איום ומלא יופי". בים המלח מצא "סמל נורא של חטא", בהאמינו, כרבים מבני זמנו, כי בדיוק שם שכנה סדום המקראית. האנט ירד לשם ביום כיפור כדי לתפוס את האור ב'עזאזל' בדיוק בהתאם לזמן שבו נשלח לשם השעיר.

המשך דרכם של מונק והאנט

בשנת 1857 יצא הנרי וונטוורת' מונק ללונדון לטפל בהפקת ספרו 'פירוש לחזון יוחנן'. האנט ידידו, שהיה כבר צייר מפורסם, עזר לו בהפצת הספר וצייר את דיוקנו של מונק כנביא - בידו האחת ספר הברית החדשה פתוח ב'חזון יוחנן' וידו השנייה אוחזת בגיליון ה'טיימס' של אותו יום - סמל לכך שהמאורעות שנרמזו בכתבי הקודש מתחוללים במציאות ימיו. פרסום הדיוקן גייס דעת קהל לטובת הפצת ספרו של מונק.

מונק ניסה להפיץ את רעיונותיו גם בארה"ב ואף נפגש עם הנשיא לינקולן. בשנת 1863 ביקר בירושלים פעם נוספת אך לא מצא מנוח וחזר באוניה לבוסטון. האוניה התרסקה על חופי אמריקה ומונק היה הניצול היחיד. הוא שחה לכיוון החוף אבל כשהתקרב אליו נחבט ראשו בסלע. בשארית כוחותיו גרר עצמו אל החוף המסולע והמיוער, אז תקפה אותו להקת כלבי בר. הוא הצליח לברוח מהם, טיפס על עץ, אך נורה בידי חוואי מקומי שסבר שמדובר בדוב. כשנוכח לדעת כי טעה, טיפל החוואי במונק במסירות עד להחלמתו.

כשהחלים הנרי ונטוורת' מונק מהירי התחנן בפני היהודים שיקימו נציגות נבחרת שתבחר בעצמה מנהיג שינהיג אותם, שכן ברור לו שהם זקוקים למישהו שיוציאם מהגלות ויביא אותם לציון. מונק קרא להם לבחור במי שראוי לכך מבין הנוצרים, ש"מזה ארבעים שנה" קורא לעם היהודי "להתעורר ולקום" ומן הסתם התכוון לעצמו. הנרי וונטוורת' מונק נפטר באוגוסט 1896 ובאוגוסט 1897, בדיוק שנה לאחר מותו, התכנס הקונגרס הציוני הראשון.

עם שובו לאנגליה בשנת 1856 הציג הולמן האנט עבודות שביססו סגנון חדש של ציור דתי, ריאליסטי וסימבולי. הוא חזר לארץ מספר פעמים וב-1876 בנה את ביתו ברחוב הנביאים 64 בירושלים, שקומתו הראשונה שימשה למגורי משפחתו וקומתו השנייה כסטודיו. בסוף ימיו תמך ברעיון הציוני ובבנימין זאב הרצל כחלק מאמונתו הדתית. האנט נפטר בלונדון בשנת 1910 ונקבר בקתדרלת סנט פול. ויליאם הולמן האנט נהג לשבת ולצייר על גבעה סמוכה למנזר מר אליאס. לאחר מותו הקימה אשתו אדית ספסל אבן הקיים עד היום שהוצב מול המנזר, וממנו ניתן להשקיף על העיר.