חוסה פפה מוחיקה

מבצע הבריחה מפוּנְטֶה קָרֶטָה

כלא פּוּנְטֶה קָרֶטָה (Punta Carretas) במונטווידאו, בירת אורוגוואי, היה ידוע כשמור ביותר במדינה. הכלא היה בניין מסיבי ומבוצר שנחשב כמעט לבלתי חדיר. בכלא זה נכלא חוסה פפה מוחיקה יחד עם עשרות חברי תנועת הטופאמארוס. הייתה זו הפעם השנייה שמוחיקה נכלא. הוא כבר נודע כבורח מקצועי ולכן השמירה עליו הייתה קפדנית ביותר. מוחיקה לא התייאש והחל לארגן תכנית בריחה מתוחכמת, לא רק את חברי הטופאמארוס, אלא גם אסירים פלילים.

מוחיקה דאג לחלק את האסירים למשימות שונות בקפדנות: החופרים חולקו בין המשמרות השונות, התצפיתנים עקבו אחרי תנועות השומרים וצוות אחד דאג ליצור רעש שהסתיר את קולות החפירה. בעזרת כפות, מזלגות וכלים מאולתרים שהשיגו או ייצרו בסתר, הצליחו האסירים לחפור מנהרה באורך 100 מטרים. את העפר הסתירו בקירות חלולים, וחלקו הופץ בחצר הכלא כדי להימנע מלעורר חשד.

לוסיה טופולנסקי הייתה אחת הדמויות החשובות במבצע. היא איתרה את המיקום המדויק שאליו תגיע המנהרה מחוץ לחומות הכלא. היא פעלה מבחוץ ותיאמה הודעות והוראות לאסירים בתוך הכלא, תוך שימוש בהודעות מוסתרות, קודים וביקורים מתוכננים של עורכי דין וקרובי משפחה שנשאו מסרים. היא איתרה את המיקום המדויק שאליו תגיע המנהרה מחוץ לחומות הכלא והייתה אחראית על ארגון רכבים ומסמכים מזויפים שיאפשרו לבורחים להיעלם ברגע שיצאו מהמנהרה.

6 בספטמבר 1971 היה הלילה הגדול. חגיגות יום עצמאות של אורוגוואי ויום הזיכרון של טופאק אמארו, דמות ההשראה של התנועה. באותו לילה הסתיימה החפירה ו-106 אסירים החלו לזחול במנהרה החמה והמחניקה. ההתרגשות הייתה עצומה. בחוץ חיכו להם לוסיה וחברים ברכבי המילוט. הזחילה לקחה מספר שעות בדממה מוחלטת. מיד כשיצאו, פוזרו האסירים בין הרכבים. אף לא אחד נהרג או נפצע. תוך כדי נסיעה החליפו בגדים, קיבלו מסמכים מזויפים והגיעו לדירות מסתור שהוכנו מראש. רק למחרת בבוקר התגלתה הבריחה. הבריחה גרמה למבוכה לאומית לממשלה האורוגוואית, אך מנגד עוררה הערצה והשראה רבה בקרב תומכי התנועה.

הבריחה מפּוּנְטֶה קָרֶטָה נחשבת לאחת הבריחות ההמוניות המוצלחות והמרשימות ביותר בהיסטוריה, ואף נכנסה לשיא גינס כבריחה ההמונית הגדולה ביותר (כיום הכלא הזה הפך למרכז קניות יוקרתי).

חוסה פפה מוחיקה נהנה מהחופש רק לזמן קצר. כעבור חודש בלבד הוא נתפס וחזר לפונטה קרטה. מיד עם כניסתו לכלא כבר החל לתכנן את בריחתו הבאה. הפעם תהיה בריחה פחות הרואית, שכללה כעשרה נמלטים בלבד. לאור ניסיון הבריחה הראשון שנכשל, הפעם המנהרה נחפרה מבחוץ פנימה. את הדרך החוצה הם עשו על קרשים עם גלגלים כדי להאיץ את התנועה במנהרות. וכך, באפריל 1972, ברחו חוסה וחבריו מהכלא ושוב גרם למבוכה קשה לשלטונות.

הטופאמארוס והמשבר באורוגוואי

חוסה פפה מוחיקה היה ממנהיגי תנועת הטופאמארוס(MLN-Tupamaros), תנועת גרילה סוציאליסטית שהושפעה עמוקות מהמהפכה הקובנית שהוביל צ'ה גווארה. התנועה קיבלה את שמה מחוסה גבריאל טופאק אמארו, אינדיאני שהנהיג מרד גדול נגד האימפריה הספרדית ונחשב לפרו גיבור לאומי (על שמו, אגב, נקרא גם הראפר טופאק שאקור).

'שווייץ של דרום אמריקה' - כך כונתה אורוגוואי במהלך מלחמות העולם הראשונה והשנייה. היא מכרה מוצרים חקלאיים לצבא האמריקאי, והמדינה הקטנה, התקועה בין הענקיות ברזיל וארגנטינה, עשתה הון. אולם עם תום המלחמה, הביקוש ירד ואתו ירדה גם רמת החיים. משכורות הופחתו, האבטלה גאתה והחלה תסיסה חברתית.

ארגון הטופאמארוס הוקם על ידי ראול סנדיק, וחבריו הראשונים היו אותם חקלאים שנפגעו באזורים כפריים מוכי עוני, לצד תאי שמאל רדיקלי של המפלגה הסוציאליסטית האורוגוואית. הארגון משך אל שורותיו חברי ארגוני עובדים, עניים כפריים, כמו גם סטודנטים צעירים אידיאליסטים. כבר בפעולות הראשונות שלהם, הם הוצגו כמהפכנים רומנטיים, מעין רובין הוד מודרני. בקיץ 1969, לאחר איסוף מודיעין שעשו לוסיה טופולנסקי ומוחיקה, שכרו הטופאמארוס בית סמוך למוסד הפיננסי Financiera Monty במונטווידאו הבירה. משם החלו לחפור מנהרה מתחת לרחובות העיר, לכיוון אולם הכספות של הבנק. לאחר מספר חודשים הגיעו לאולם שבו הוחזקו ניירות ערך, מזומנים ומסמכים סודיים של לקוחות עשירים ומשפיעים שהלבינו והסתירו כספים והעלימו מס. הסכום שנשדד היה אגדי במונחי התקופה, אך למרבה הפלא אף אחד לא התלונן. אף אחד לא רצה לחשוף את גודל ההון הלא חוקי שהחזיק. הטופאמארוס פנו ישירות לציבור ופרסמו תמציות מהמסמכים כדי לחשוף את הונם הנסתר של המעמד השליט, וזה זיכה אותם באהדה ציבורית רבה ואף הביא להרשעתם של מספר עשירים במדינה.

הם הבהירו בצורה חד-משמעית כי הם לא עבריינים שלהוטים לכסף, אלא אידיאולוגים שלוקחים את הכסף למטרות המהפכה. בכסף השתמשו לבניית רשת של בתי מסתור, הקמת בית דפוס מחתרתי, ומימון 'בתי כלא עממיים' ששימשו להחזקת אישים בכירים שנחטפו לצורכי משא ומתן.

במהלך פעולותיהם הקפידו מאוד לא לפגוע באזרחים אולם בהמשך כלל זה נסדק, בין היתר בשל הלחץ האגרסיבי עליהם. בפשיטה על פאנדו, עיירה קטנה השוכנת כ-32 קילומטר ממערב למונטווידאו, באוקטובר 1969, נהרגו במהלך חילופי האש שוטר אחד ושלושה מחברי הגרילה. כך גם ב-18 באפריל 1972, אז נורו למוות ארבעה חיילים ששמרו על ביתו של הרמטכ"ל פלורנסיו גרבינא. הארגון עסק גם בשוד בנקים באופן שוטף. שנים אחר-כך, בסרט תיעודי שנעשה עליו 'El Pepe, a Supreme Life'(זמין בנטפליקס) סיפר מוחיקה כי נהנה מאוד להיכנס לבנקים עם אקדח קליבר 45. מבחינתו, היתה זו הפעם היחידה שכיבדו אותו.

המבצעים שנועדו לשנות את השלטון הביאו בסופו של דבר לפעולה הפוכה. ב-1972 הועבר הטיפול בטופאמארוס לידי הצבא שהצליח לעצור את פעילות הארגון. שנה לאחר מכן כוננה דיקטטורה צבאית.

מאסר, בידוד וזיכרונות

עם חיסול המחתרת, באוגוסט 1972, נתפס מוחיקה כשהוא ישן בחוץ, חמוש בתת מקלע עוזי וברימון יד. לכידתו סימנה את סופה של תקופת הגרילה האפקטיבית. הוא הועבר לכלא צבאי, שם הוכרזו המנהיגים כבני ערובה, והממשלה איימה כי אם הטופאמארוס ינסו לחדש את הפעילות, המנהיגים, ומוחיקה בתוכם, יוצאו להורג. השלטון הצבאי שם לעצמו מטרה לא רק לכלוא אותו, אלא גם לשבור אותו פסיכולוגית ופיזית. הוא נזרק לתחתית שוקת סוסים בה שהה שנתיים ובמהלך 13 השנים הבאות הועבר בין מתקנים שונים כדי למנוע ניסיונות בריחה. כל התקופה שהה בבידוד מוחלט. במהלך אותן שנים עבר עינויים קשים. הוא סבל מרעב, לכלוך, מכות והשפלה. את הכול ניתן לראות בסרט 'הלילה בן 12 השנים' (זמין בנטפליקס), שבו מתוארים, בין היתר, התנאים הבלתי נסבלים: שימוש בשירותים שהותר רק פעם ביום ומוחיקה ואסירים אחרים אולצו לשתות את השתן של עצמם. עם הזמן הוא לקה בדלקת דרכי השתן ובסופו של דבר איבד כליה אחת. לימים הודה חוסה פפה מוחיקה כי הבידוד הקיצוני דחף אותו לסף השפיות ופרנויה. מול הניסיון של המשטר לשבור את רוחו מוחיקה פיתח אסטרטגיית הישרדות פנימית ייחודית. כדי לשמור על שפיותו, נאלץ לשחזר בזיכרונו דברים שקרא בצעירותו ("אני מתחיל לזכור ולזכור ולזכור") ולקיים שיח פנימי עם ה'אדם שהוא נושא בתוכו'. הוא לא ראה בעצמו קורבן וסירב להתמקד בסבלו: "ניצחנו: לא השתגענו". בכלא הגיע להבנה מהותית כי חירותו הפנימית של אדם נבנית מתוך ההבנה שמה שבאמת הכרחי הוא המשאבים הרוחניים והאינטלקטואליים הפנימיים, ולא רכוש חומרי. במהלך אותה תקופה הורשה לקרוא רק שני ספרים של אפלטון ורומן על מלחמת העולם השנייה. בתוך הכליאה האכזרית והבדידות המשתקת, מוחיקה המשיך במאבקו הקטן והגדול כאחד. אחד המקרים המפורסמים הוא המאבק שלו לקבל סיר לילה. לאחר מספר שנים זכה לקבל סיר לילה וזרע בו פרח.

בתעודת הלידה של מוחיקה נרשם שנולד בשנת 1935, לטענתו נפלה טעות ברישום ומדובר ב-1934. הוא נולד בשם חוסה אלברטו מוחיקה קורדנו (José Alberto Mujica Cordano ואת הכינוי 'פפה' קיבל כשהצטרף לטופאמארוס. הוא גדל במשפחה ממעמד הביניים. אביו, דמטריו מוחיקה, היה ממוצא באסקי ספרדי ועבד בתשתיות תעבורה. חוסה פפה היה רק בן שבע כשאביו מת מעישון יתר והמשפחה הידרדרה לעוני. את תפקיד המפרנס לקחה על עצמה אמו, לוסיה קורדנו, שניהלה עסק קטן של פרחים וחוסה עבד איתה. כבר אז הבין שאצל העניים ימכור יותר פרחים מאשר בשכונות העשירות, מאחר והתמותה אצל העניים גדולה יותר ועיקר קניות הפרחים הן ללוויות הרבות. הם גרו במשק קטן ועלוב בו גדלו פרחים, כמה תרנגולות ופרות. הוא עצמו תיאר את ילדותו "עוני בכבוד". חוסה לא השלים את לימודיו התיכוניים ועבד כחקלאי. החיבור שלו לאדמה ליווה אותו לאורך כל חייו. כנער גילה עניין עמוק בפוליטיקה והושפע ממחשבה שמאלנית ומהמהפכה הקובנית. הוא היה חבר בתנועת הנוער של המפלגה הסוציאליסטית האורוגוואית.

השיבה לחיים הפוליטיים

בתחילת שנות השמונים החלה רוח הדמוקרטיה לנשוב שוב באורוגוואי ובאמריקה הלטינית בכלל, והנוכחות האזרחית הפוליטית נעשתה דומיננטית יותר. ב-1984 החלו שביתות גדולות ברחבי המדינה, שהופנו נגד המשטר הצבאי ודרשו שחרור אסירים פוליטיים, וביניהם את מוחיקה. בינואר אותה שנה אורגנה השביתה הכללית הראשונה (בת 24 שעות) מאז ההפיכה הצבאית ב-1973. חולשתו של המנגנון הצבאי נחשפה ובין ההנהגה הצבאית לבין הפוליטיקאים האזרחיים החלו שיחות בניסיון להגיע להסכמה על תהליך המעבר לשלטון אזרחי. לאחר שהגיעו להסכמה נערכו בחירות כלליות. בנובמבר 1984 נערכו בחירות דמוקרטיות שסימנו את סוף המשטר הצבאי. בבחירות אלו נבחר חוליו מריה סנגינטי כנשיא אזרחי. במרץ 1985 נכנס לתפקידו ובכך הושלם המעבר הרשמי של אורוגוואי לחיים דמוקרטיים לאחר 12 שנות דיקטטורה. סנגינטי החליט לשחרר את כל העצירים הפוליטיים אך גם לא להעמיד את אנשי הצבא שהיו מעורבים בהפרות זכויות אדם במהלך תקופת הדיקטטורה לדין. חוסה פפה מוחיקה שוחרר.

עם צאתו מהכלא לקח מוחיקה את הסיר וקבר אותו לצד אמו שנפטרה כשהיה כלוא. עבורו היה זה טקס אישי של שחרור, ניצחון על הדיכוי והכרה באמו שתמכה בו, חיכתה לו אך הוא לא זכה להיות בהלווייתה.

מספר שנים לאחר החזרת הדמוקרטיה, הצטרפו מוחיקה והטופאמארוס לארגוני שמאל אחרים כדי להקים את 'התנועה להשתתפות עממית' - מפלגה פוליטית שהתקבלה לקואליציית 'החזית הרחבה', קואליציה שאותה אירגן חוסה פפה עצמו. הוא התמודד בבחירות עם 'החזית הרחבה' וב-1994 נבחר חוסה פפה מוחיקה לחבר בית הנבחרים. זה היה יום מרגש עבורו ועבור חבריו החקלאים, הפועלים וגוש השמאל. בבחירות 1999 כבר נבחר לסנאטור. כוחה של 'התנועה להשתתפות עממית' גדל בהדרגה, בין היתר בזכות הכריזמה האישית של מוחיקה, וב-2004 היא הפכה לסיעה הגדולה ביותר ב'חזית הרחבה'. בבחירות באותה שנה נבחר מוחיקה מחדש לסנאט והתנועה בראשותו זכתה ב-300,000 קולות, בכך ביצרה את מעמדה ככוח הפוליטי העיקרי בקואליציה והיוותה גורם חשוב בניצחונו של טאבארה ואסקס בבחירות לנשיאות. ב-1 במאי 2005 מינה הנשיא טאבארה ואסקס את מוחיקה לשר החקלאות, משק החי והדיג. בעקבות המינוי החדש התפטר מוחיקה מתפקידו כסנאטור. למחרת המינוי לתפקיד השר, הגיע למשרד החקלאות רכוב על אופניו. השומר, שלא זיהה אותו, שאל אותו כמה זמן הוא מתכוון להשאיר את האופניים כאן מאחר שעוד מעט יגיע השר החדש. חוסה פפה מוחיקה ענה בחיוך: 'נדמה לי ששלוש – זה משך המינוי שלי..."

מוחיקה היה קרוב לחקלאים. הוא היה חלק מהם וידע מה כואב להם. הוא פעל במרץ לשיפור תנאי החקלאים, לקידום פיתוח חקלאי מודרני ולחיזוק תחום הייצוא של תוצרת חקלאית. מוחיקה נודע בגישתו הישירה והעממית, דחף לחקלאות בת קיימא ויישם רפורמות שתמכו בהתחדשות הכפר והנגשת משאבים לאוכלוסיות חלשות. בסיום כהונתו, אחרי חילופי קבינט, חזר לזירה הפוליטית כחבר סנאט.

ב-2008 הודיע חוסה פפה מוחיקה על מועמדותו לבחירות לנשיאות שעמדו להתקיים שנה לאחר מכן. הנשיא המכהן באותה עת, טאבארה ואסקס, העדיף את שר האוצר שלו, דנילו אסטורי, כמועמד לנשיאות. מועמדים שמרניים שהתחרו במוחיקה ניסו להציגו כמי שישליט במדינה שלטון טרור בסגנון של הוגו צ'אווס מוונצואלה ואוו מוראלס מבוליביה, דבר שיביא לניתוקה של אורוגוואי מן העולם המערבי. מוחיקה הכחיש בתוקף את ההאשמות נגדו וטען בעקשנות כי ממשלה בראשותו תוביל מדיניות של ממשלת מרכז.

הדרך לנשיאות

בנובמבר 2009, הילד היתום העני, הטרוריסט לשעבר, המהפכן, גבר על מתחרהו השמרני לואיס אלברטו לאקאז'ה וזכה בבחירות עם יותר מ-52% מקולות הבוחרים. במרץ 2010 הייתה זו לוסיה טופולנסקי שהעניקה לו את אבנט הנשיאות בטקס ההשבעה, כמקובל עבור הסנאטור שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר.

תקופת נשיאותו הפכה בתחילה לקוריוז מעניין ובהמשך להערצה עולמית. לארמון הנשיאות הגיע עם פולקסווגן חיפושית כחולה ישנה, מודל 87. הוא תרם לצדקה 90% ממשכורתו החודשית שעמדה על 12 אלף דולר וב-2010 הצהיר על הון אישי של 1,800 דולר השווה לערכה של מכונית החיפושית שלו. את ארמון הנשיאות תרם לחסרי בית והמשיך להתגורר בחווה העלובה שלו, בצריף עם גג פח, יחד עם לוסיה טופולנסקי, לה נישא ב-2005. סימן ההיכר שלו היה גישה ישירה ופשטות. הוא טייל ברחוב עם כלבתו מנואלה, בעלת שלוש הרגליים, אותה אהב ולקח אותה לכל מקום. גם לוסיה תרמה חלק ניכר ממשכורתה לעניים. אורח חיים זה הקנה לו את התואר 'הנשיא העני ביותר בעולם'. חוסה פפה מוחיקה שנא את התואר הזה. "אני לא עני, אני סגפן", הסביר בראיון עיתונאי והוסיף: "לחיות בצמצום זה מה שעושה אותי חופשי." לא מעט תהו האם היתה זו הצגה גדולה או באמת דרך חיים אמיתית. אחרי ארבעים שנה שחי כך, ניתן לומר בוודאות כי הוא היה אמיתי וכן.

במהלך כהונתו כנשיא העביר מוחיקה שורה של חוקי רווחה וחוקים ליברליים שהפכו את אורוגוואי לאחת המדינות המתקדמות בעולם מבחינה זו, דוגמת חוק שהתיר לאישה לעבור הפלה על חשבון המדינה ב-12 השבועות הראשונים להריונה והזכות לנישואין של זוגות חד-מיניים. אורוגוואי הייתה למדינה הראשונה בעולם בה מותר להחזיק, לגדל ולסחור במריחואנה באופן חוקי. הוא קידם אנרגיה ירוקה בצורה משמעותית. רוב החשמל במדינה מגיע כיום מאנרגיה ירוקה. הוא הגדיל את ההוצאות החברתיות מ-60.9% ל-75.5%. הוריד את שיעור האבטלה מ-13% ל-7%, שיעור העניים ירד מ-40% ל-11%, ושכר המינימום עלה ב-250%. כל פעולה שקידם הייתה מנקודת מבט אחת מה טוב לעניים. הוא ידע כי ההפלות הלא חוקיות אינן בעיה לגבירה העשירה המשלמת סכומי עתק לרופאים טובים שעוברים על החוק, אלא בעיה גדולה לעוזרת שלה שאינה יכולה לממן הפלה אצל רופא טוב ונאלצת ללכת לרופאים גרועים. אחוז התמותה אצלן כתוצאה מהפלה חובבנית היה גבוה מאוד. הוא ידע כי רוב העצורים על שימוש בקנאביס הם העניים. הסגנון הפשוט ותובנותיו ההומניסטיות העמוקות הם שזיכו אותו באהדתם של אזרחים רבים באורוגוואי. "הבעיה היא שהעולם מנוהל בידי זקנים ששכחו איך הם היו כשהיו צעירים", אמר פעם. מוחיקה היה צמחוני אדוק במדינה שבה אכילת בשר היא חלק מהותי וחשוב מהתרבות.

בספטמבר 2013 הוזמן מוחיקה לנאום בפני העצרת הכללית של האו"ם. נאום זה נכנס לפנתאון הנאומים בזכות ביקורתו הנוקבת על הקפיטליזם, צריכת היתר, וקריאתו לחזור לערכים אנושיים פשוטים יותר: "אנו המין היחיד המסוגל לפעול נגד המין שלו. חולשתה של הפוליטיקה המודרנית היא שהיא כבולה על ידי הכלכלה והשוק שאנחנו צריכים למשול בהם. לא למען חזרה לימי האדם הקדמון אלא למען הישרדותנו. נראה שהחיים המודרניים פועלים על פי מערך ערכים הפוך, המנוהל על ידי אלה שטוענים 'שאנו מאושרים יותר כשאנחנו עשירים יותר, לא משנה באילו אמצעים משתמשים'. אנו מפיצים את המותג העולמי הזה של צריכה, שבכמה מהחברות שלנו הוא הופך למטרה בפני עצמה."

על אושר אמר: "הקרבנו את האלים הבלתי חומריים הישנים, ואנו כעת יושבים בהיכל של "אלי השוק" הוא מארגן את הכלכלה שלנו, את הפוליטיקה, את ההרגלים... הרסנו את הג'ונגלים האמיתיים וזרענו ג'ונגלים אנונימיים של מלט. התמודדנו עם אורח חיים יושבני באמצעות הליכה על הליכונים, עם נדודי שינה באמצעות כדורים, ועם בדידות באמצעות אלקטרוניקה. האם ייתכן שנהיה מאושרים כשאנו רחוקים כל כך מהמהות האנושית? עלינו לשאול את עצמנו את השאלה הזו. פיתוח לא יכול לפעול נגד האושר. עליו לפעול לטובת האושר האנושי, לטובת אהבה על פני האדמה, מערכות יחסים אנושיות, דאגה לילדים, קיום חברים, סיפוק הצרכים הבסיסיים שלנו. דווקא בגלל שזהו האוצר היקר ביותר שיש לנו: האושר." הוא לא רק ביקר אלה הציע אלטרנטיבה אמיתית "העולם זועק לכללים גלובליים המכבדים את הישגי המדע... עלינו להגיע להסכמה פלנטרית רחבה כדי לשחרר סולידריות בקרב המדוכאים ביותר ולהעניש ולמסות בזבוז וספקולציות על ידי גיוס הכלכלות הגדולות, לא לייצר מוצרים חד פעמיים, אלא סחורות שימושיות, ללא התיישנות מתוכננת או עודפים, אשר יסייעו לעמים העניים ביותר בעולם."

סיום הכהונה והמורשת

לאחר סיום כהונתו כנשיא ב-2015, המשיך מוחיקה לשרת כסנאטור עבור קואליציית 'החזית הרחבה'. בעידן שבו הפוליטיקה נתפסת לעיתים ככלי לשירות אינטרסים פרטיים, מוחיקה הוכיח שאפשר להחזיק בכוח מבלי לאבד את הכבוד האנושי. הוא לא עשה לביתו, לא צבר הון אישי ולא חיפש השפעה גלובלית ונשאר נאמן לעקרונותיו הבסיסיים. הוא הוכיח שפוליטיקה יכולה להיות אנושית ושהשלטון יכול לשרת את האזרח מבלי לשעבד את האזרח לשלטון, ושמנהיגות ללא יושרה אמיתית היא חלולה וריקה.

באוקטובר 2020, בגיל 85, פרש מוחיקה רשמית מהסנאט. הוא חזר לעבוד בחווה שלו על הטרקטור הישן וקידם פרויקט של בית ספר חקלאי לנוער עני באסם ריק ליד ביתו, פרויקט שמימן מכיסו הפרטי. באפריל 2024 חשף כי הוא סובל מסרטן מתקדם והחליט להימנע מטיפולים נוספים. מוחיקה נפטר ב-13 במאי 2025, בגיל 89, ונקבר ליד אמו, ליד הסיר שבו גידל את הפרח בכלא וליד כלבתו מנואלה.

נכון לכתיבת פוסט זה, אורוגוואי, בניגוד לשכנותיה הגדולות, מצליחה להתנהל למופת. היא מצליחה להתחמק מהבעיות הכלכליות והפוליטיות שמאפיינות את האזור, ואפילו להתבסס לחלוטין על אנרגיה ירוקה. היא נחשבת לדמוקרטיה הליברלית היחידה באמריקה הלטינית וחלק ניכר מההצלחה הזו ניתן לשייך לאחד הנשיאים החכמים והמרשימים שידע האזור הזה, ואולי העולם כולו - חוסה פפה מוחיקה.