חיים ומרים יפה

אברהם יפה 'הגדול'

הפעם לא נספר על הד"ר הלל יפה שהיה מראשוני הרופאים שעל שמו בית החולים בחדרה. לא נספר על אברהם יפה 'הקטן' שהיה אלוף-משנה בצה"ל ומראשוני טייסי חיל האוויר, וגם לא נספר את סיפורה של בתו חנה יפה, הצנחנית היחידה בצה"ל עם רקע אדום. הפעם נספר על אברהם יפה 'הגדול'.

אברהם יפה היה מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני. באחד הימים התייצב בפניו שלישו ואמר לו: "אישה אחת לא צעירה רוצה לראות אותך". השיב הלה "עכשיו אין לי זמן". אז אמר השליש: "האישה אומרת שהיא אמא שלך". מרים, אז בת 60, נכנסה אל לשכת בנה והודיעה לו כי לא תעזוב את הגדוד. ואכן כך היה. היא נשארה בגדוד וליוותה אותו בכל דרכי המלחמה כטבחית.

בעיני דוד בן-גוריון היו מרים ואחותה שתיים מתוך שלוש הבחורות היפות בעיירה בה נולד וגדל. מאוחר יותר אמר כי הן היו שלוש הבחורות היפות ביותר בעליה השנייה (השלישית היתה רחל נלקין).

פלונסק ובן-גוריון

מרים יפה (לבית כבשנה) נולדה בשנת 1889 בפלונסק שבפולין שכונתה באותה עת 'ירושלים דפולין' ומשכילים יהודים רבים יצאו ממנה, כפי שכתב הסופר דוד פרישמן "ההשכלה מפלונסק יצאה למלוך". בפלונסק נוסדה האגודה הראשונה של 'חובבי-ציון' בפולין. אבל יותר מכל זכורה פלונסק כעיירה שבה נולד והתחנך דוד בן-גוריון. לדוד בן-גוריון ולמשפחתה של מרים היה קשר הדוק. כשהיה בן-גוריון (אז גרין) בן 14 הוא ייסד בעיירה אגודה ציונית בשם 'עזרה' - אגודה שמטרתה הייתה להנחיל את השימוש בשפה העברית בלבד. אחד מהחברי האגודה היה יצחק כבשני, אחיה של מרים, שהיה חבר ילדות של בן-גוריון עוד מימי לימודיהם ב'חדר'. "מחזיקים זה באצבעו של זה ומשננים" סיפר בן-גוריון. חברים אחרים בארגון היו שלמה לביא - ממייסדי עין חרוד, ושלמה צמח - מנהל ביה"ס כדורי. אותה יוזמה נשאה פרי וכל תושבי העיירה כולם דיברו עברית. "במשך הזמן אילצנו גם את הזקנים לדבר עברית, על-ידי כך שהיינו עונים להם בעברית ופונים אליהם בעברית. והרי לך דבר משונה מאוד: העיירה דיברה עברית!" סיפר בן-גוריון.

דוד בן-גוריון עלה ארצה בשנת 1906. על יום זה כתב: "יום עלייתי ארצה זכור לי יפה. הנוער של העיירה התאסף. הצטלמנו ליד הבית (אז כבר היה צלם בעיירה). כחמישה-עשר איש היינו בקבוצת העולים, ובינינו שלוש בחורות... שלוש אלה נודעו אחר-כך כיפות ביותר בקרב העלייה השנייה."

מיכאל בר-זוהר, הביוגרף של בן-גוריון כתב כי "דוד הבחין ביפיה של מלכה. גם נתרשם מיפיין של מרים ושרה כבשני, בנות פלונסק. לימים כשעלו השתיים להתיישב בגליל, פסק דוד, כי הנערות היפות ביותר בגליל כולו הן שתי האחיות כבשני."

חיים יפה נולד בשנת 1883 באונייצ'ה ברוסיה לא הרחק מהגבול עם בלארוס. ב-1905 עלה ארצה ובמשך חמש שנים הכשיר עצמו להיות חקלאי. בשנת 1910, בעודו עובד בסג'רה (כיום אילניה), נודע לו כי הבולגרים שהיו ראשוני המתיישבים ביבנאל עזבו ויש כמה 'איכרויות' (משקים חקלאיים) למכירה. חיים ארגן קבוצת חברים ובהם יחזקאל ברנדשטטר, חיים צימרמן, גרשון גרינפלד ושמואל דוכבני ויחד הגיעו ליבנאל. וכך סיפר אחד מהם: "הכרנו את תנאי הגליל והכרנו גם את יבנאל... המושבה קיבלה את בואנו ברצון ושניים מחברינו נכנסו לוועד המושבה. החברים האלה - חיים יפה וחיים צימרמן הכניסו סדר בחיים הציבוריים של המושבה והשפיעו לשינוי יחסה של יק"א לטובה". למשפחת יפה היו שני משקים: האחד של חיים ואת השני חלקו שני אחיו דב ואביגדור. את הנחלות רכש חיים עוד בטרם עלו אחיו שהגיעו ישירות ליבנאל רק בשנת 1912.

מרים ואחותה אסתר עלו ליבנאל ושם נישאו לאחים יפה. מרים נישאה לחיים ואסתר נישאה לדב. ביתם של מרים וחיים היה פתוח לחברי 'השומר'. חיים היה ממנהיגי המתיישבים והחובה להגן על המולדת ואחריות אישית היו למורשת אותה ירשו שלושת ילדיו אברהם, אורי ושאול אשר נולדו ביבנאל. שלושתם היו ממקימי צה"ל וייסדו ישובים בארץ, ואף אחותם חנה מילאה תפקידים בצבא ובהתיישבות. בעקבות החלטתו של דוד בן-גוריון לחייב את מפקדי הצבא שבדרך לעברת את שמם, שינו בני משפחת יופה את שם משפחתם ליפה.

משפחת יפה ביבנאל

אברהם יפה 'הגדול' הגיע לדרגת אלוף בצה"ל, היה ממייסדי ניר דוד ובעל אחד מאוספי ספרות הילדים העברית הגדולים בארץ. הוא ייסד את התנועה למען ארץ ישראל השלמה והיה מנכ"ל 'רשות שמורות הטבע'. מספרים כי בדיון עם משה קול, שר התיירות דאז, על הקמת שמורת טבע חדשה, יצא יפה לרגע קל ובזמן הקצר הזה נאנח השר ואמר: "תודה לאל שייסדנו את מדינת ישראל לפני שהיו שמורות טבע, כי הבוס שלכם לא היה נותן לנו מספיק שטח בשביל להקים מדינה."

אברהם יפה היה גם ח"כ בכנסת השמינית ובמותו כתב לו יצחק רבין, שהיה מהמחנה הפוליטי הנגדי, מכתב פרידה: "אברהם איננו. בני משפחתו וחבריו ידעו על מחלתו הקשה... אברהם החזק, בעל הגוף החסון והגבוה שאמר על עצמו פעם ברגע של בדיחות דעת שהוא נשאר בצה"ל משום שבלעדיו לא יהיה צה"ל, גנרל שנראה כמו גנרל של ממש... כמה מרגש היה לראות אברהם הגדול מטפל בעדינות כה מרובה בפרפר קטן או בפרח זעיר. כמה אהב את הילדים וכיצד אלה החזירו לו אהבה". בין אברהם יפה ויצחק רבין היו קשרי משפחה - אביבה, אשתו השנייה של אברהם, היא אחותה של לאה רבין.

אורי יפה היה ממפקדי הפלמ"ח וממייסדי קיבוץ מעוז חיים, ממקימי חטיבה 9 ומפקדה הראשון. עד היום נקראת החטיבה על שם כינויו המחתרתי של אורי 'חטיבת עודד'. אורי יפה נפטר ונקבר בקיבוץ מעוז חיים ב-2003. על קברו חקוקות המילים 'חקלאי לוחם ואוהב - בעל חלומות וחזון ההופכים למציאות'.

שאול יפה היה ממקימי הסיירות בפלמ"ח, מפקד השריון הראשון בצה"ל וממייסדי קיבוץ יקום. שאול יפה נפטר בקיבוץ יקום בשנת 1977 בגיל 56.

בשנת 1929, כשנה לאחר שהמשפחה עזבה את יבנאל, נולדה בתם חנה, האחות היחידה שנולדה בתל אביב. חנה התגייסה לגדוד הראשון של חטיבת יפתח בפלמ"ח ובהמשך הצטרפה לקיבוץ רביבים. היא נישאה ליואל חברה מהפלמ"ח ומאוחר יותר עברו השניים למושב חירות.

החבורה שחיים יפה אירגן ביבנאל כונתה 'הרדיקלים'. הם היו צעירים חילוניים בני העלייה השנייה שהגיעו למושבה של בני העלייה הראשונה שרובם היו דתיים. הרדיקלים העדיפו את חיי המושבה בה כל אחד עיבד חלקתו אבל יחד עם זאת התקיימה ערבות הדדית. הם דחפו להקמתה של מערכת חינוך משותפת לדתיים וחילונים ובראש המתנגדים לכך עמד השוחט ר' מאיר הרכבי, סבו של האלוף יהושפט הרכבי. עקרון נוסף שקבעו הרדיקלים היה עבודה עברית. על הימים הראשונים סיפר אביגדור יפה: "נקלעתי לחברה התוססת של האיכרים הצעירים שהתנחלו במושבה. קולט מהם שני עקרונות שעמדו בראש שאיפתם: עבודה עברית ושפה עברית."

בעקבות המצוקה הכלכלית הקשה הקימו הרדיקלים ובראשם חיים יפה את 'התאחדות המושבות בגליל התחתון'. בשנת 1914 הביאו אליהם את מגורשי תל אביב ומושבות יהודה והשרון ודאגו למחסורם. בניגוד לבני המושבה שכבר לאחר שש שנות לימודים נרתמו לעזור במשק, האמינו הרדיקלים כי החינוך הוא ההשקעה היסודית ביותר לאומה והוא המחצב החשוב ביותר שלה, ועל כן דאגו שבניהם ימשיכו ללמוד. עקרון זה נשא פירות ושלושת בני משפחת יפה הפכו לאנשי צבא, אנשי ספר ומקימי ישובים בארץ.

אחד המאבקים שניהלו הרדיקלים נגע בשיווין זכויות לנשים, מה שהביא לפילוג במושבה. בפעם הראשונה היו שני מחנות שהיו חלוקים בעניין זה. מצד אחד הרדיקלים לחמו על כך שנשות האיכרים יקבלו זכויות שוות לאלו של הגברים ומולם עמדה האיכרה שושנה יפה, אחותו של הרופא הלל יפה (מראשוני הרופאים בארץ שעל שמו בית החולים בחדרה) שהתנגדה לאפשרות הענקת זכות דעה לנשות האיכרים.

חיים יפה היה הראשון מבין האחים שהתחתן וכאמור נישא למרים (לבית כבשנה). אחותה אסתר נישאה מאוחר לדב יפה, ואביגדור צעיר האחים התחתן עם מרים לבית הורדינר. היו אלו השנים הראשונות של שנות העשרים התוססות. שלוש המשפחות היו מלוכדות ושררה ביניהן אחווה והבנה שעתיד ורוד משותף מצפה לכולם ביבנאל. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה הורע המצב הכלכלי בבת אחת. מזיק הקפנודיס חיסל את מטעי השקדים, מחירי החיטה קרסו וריב על רקע זכויות הנשים פילג את המושבה לשני מחנות. דב ואסתר יפה היו הראשונים לעזוב את המושבה - סדק ראשון באחדות משפחת יפה. חיים ואביגדור חלקו את הפרות, את המכונות ואת החובות של דב. רוח ריקה טיילה במחסנים. אין תבואה למכירה ואין מזומנים לכלכלת המשפחה. לאחר כחצי שנה חלה באישיאס (דלקת עצבית) ובמשך חודשיים היה מרותק למיטתו. ברור היה כי כשיחלים לא יוכל לחזור לעבודה פיזית. האח הצעיר אביגדור יפה סיפר על ימים אלו: "בשבילי היו אלה ימים של סיוט בלהות. ההרגשה שאשאר בודד כאן, אחרי שנים רבות של חיים בבית סואן וחיי חברה וילדים, שאהבתי מאד, דיכאה אותי. חיים, שראה את עקת נפשי מציע לי שגם אני אעזוב. הוא פורש לפני את יריעת השנים האחרונות והמאמצים לשפר לשווא את המצב... "איזה עתיד צפוי לך"? אמר. "רק הפלחה החרבה! תבקר באחד במושבים ותראה אולי זה יקסום לך". בבוקר השכם תעזוב משפחת חיים ומרים את המושבה. בחוץ יושבים ידידים ומנהלים שיחה, מתוך מאמץ להפיג את אווירת האבלות השרויה בחלל המושבה. שניהם התחבבו על אנשי המקום ואין איש שלא מצטער צער רב על עזיבתם. אני יושב על יד אורי, בנו של חיים, ואני יודע שהוא שותף להרגשתי. גם הוא קשור בכל נימי נפשו למקום, הילד מתייסר ייסורי פרידה. שנינו שותקים ולא משתתפים בשיחה."

בשנת 1928 עזבה המשפחה את יבנאל ועברה להרצליה, שם ניהל חיים את שטחי המתיישבים ועסק בנטיעת פרדסים.

גן מנשה בהרצליה

בשנת 1936 רכש הברון פליקס דה מנשה פרדס על שטח של 218 דונם מצפון מערב לכפר סבא, סמוך לפרדסי גן חיים. על אדמות אלה תכנן להקים את ביתו וסביבו גן. כיאה לעשיר מופלג הוא לקח את הטובים ביותר לתכנן את הבית והגן שבהמשך יזוהה כ'גן מנשה'. את הבית תכנן זאב רכטר שעד אז תכנן את מלון קליה בים המלח, בית סוסקין ובית אנגל. בהמשך גם תכנן את היכל התרבות ובניני האומה.

זה לא היה החלום היחיד של פליקס דה מנשה להקמת בית בישראל. כבר ב-1927 היו תכניות להקמת 'בית מנשה חיפה, הר הכרמל' ברח' יפה נוף 120 שתכנן האדריכל אלכסנדר ברוולד, וממנו נשקף הנוף היפה ביותר בחיפה והיה מיועד לשמש כבית קיץ למשפחה. על אותו מגרש נבנה מאוחר יותר מלון 'פנורמה'. במאורעות 1929 איימו הערבים על פליקס דה מנשה כי אם לא יעזוב את הנכסים שלו בפלסטינה הם יזיקו לרכוש שלו במצרים וירדן ורעיון הבית על הכרמל נזנח. לאחר המאורעות, בשנת 1933, נמכר הבית לד"ר דאונס. רעייתו, ליידי פלורנס דאונס (צ'פמן) הייתה אחותה של אשתו של הגנרל אלנבי, אשר שימש כמושל מצרים באותה עת, והוא שייעץ לגיסו לעבור לכרמל בחיפה.

תכנית הבנייה ב'גן מנשה' כללה את בית המשפחה ויחידת דיור לנהג המשפחה, אך בסופו של דבר, בשל הפרעות ופרוץ מלחמת העולם השנייה שהביאו להתפוררות הפעילות העסקית של משפחת הברון, נבנה רק ביתו של הנהג. בשנת 1939 קישר השופט צדקיהו הרכבי (אביו של האלוף יהושפט הרכבי) בין הברון פליקס דה מנשה לחיים ומרים יפה והם הוזמנו על ידו להתגורר ביחידת הדיור שכבר נבנתה ולטפל בגן.

על תכנון הגן הופקדו יצחק קוטנר וליפה יהלום שנחשבים למייסדי אדריכלות הנוף המודרנית בישראל. הגן הפך לאחד הגנים הפרטיים הגדולים והיפים ביותר בארץ ששדרת ברושים, שחלקה שרד עד היום, הובילה את הבית והגן. את יופיו של הגן ובריאות הצמחים ניתן לזקוף לזכותה של מרים יפה. סייעו לה בכך חברותה עם ליפה יהלום שראה בגן משימת חייו ועם חברה משכבר הימים נח נפתולסקי שהיה איש העלייה השנייה שהכירה עוד מימי כנרת והיה גם בעל משתלה בגבעתיים. הגן היה אוסף של צמחים ועצים נדירים מכל העולם ועטוף ריחות על פי עונות השנה. פריחת ההדרים, היסמין, המגנוליה ויערת הדבש. בגן היה ארז מלבנון ועצי פיטולקה מדרום אמריקה (שכונו בפי המשפחה 'עץ הברוגז', שכן בצלם ישבו הילדים בשעת כעס), אורנים מאיטליה, דקל מצרי, כליל החורש ובת עופרית. בגן גדלו גם 15 מיני קקטוסים שאת חלקם ניתן לראות עד היום.

הגן המוסתר בלב הפרדסים נוצל על ידי בני המשפחה יפה הלוחמת כמקום מפגש סודי של חברי ההגנה והפלמ"ח. בגג הבית הותקנו סליק ותחנת קשר שהוסוותה כשובך יונים. בגן היה גם קו טלפון, עניין די נדיר באותה תקופה, וגם טנדר. הכל התבסס על עבודה עברית על פי רוח הרדיקלים מיבנאל.

חיים ומרים בגן מנשה

חיים ומרים ערכו בביתם את כל חגיגות המשפחה ערכו כאן ואל הגן הגיעו מבקרים רבים, ביניהם דוד בן גוריון, ארתור רופין, חנה רובינא ואהרן מסקין.

בשנת 1961, בהזמנתו של המפיק היהודי קורט אונגר, ביקר בארץ הסופר הבריטי לורנס דארל, מי שכתב את 'רביעית אלכסנדריה' והיה נשוי לנכדתו של הברון פליקס דה מנשה. אונגר הגה את הרעיון לספר המתאר יהודייה אמיצה שסייעה בלידתה של מדינת ישראל. הספר אמנם פורסם אבל שימש כתסריט לסרט 'יהודית'. בשנת 1964 הגיעה ארצה לצילומי הסרט השחקנית האיטלקייה סופיה לורן, כוכבת הקולנוע של אותם הימים, שהייתה אחת הנשים היפות באותה התקופה. אונגר לימד את לורן מספר מילים בעברית ובמהלך סיור בנצרת שערך לה מפקד פיקוד צפון דאז אברהם יפה הפתיעה אותו כשהודתה לו כשעזר לה להתיישב על כסא ואמרה לו בעברית "בלי ידיים בבקשה!"

הקשר בין סופיה לורן לאברהם יפה נולד כשהוא נידב כמה חיילים מחטיבת הצנחנים, בהם יוני נתניהו, כניצבים לסרט. במהלך הצילומים הזמין אברהם את סופיה לבית הוריו ב'גן מנשה' ובהתלהבותה מהמקום נשארה בו כשבוע. מאוחר יותר צולם בגן גם הסרט 'הכלה וצייד הפרפרים' בהשתתפות גילה אלמגור, יוסי בנאי ויוסי פולק, שהוקרן בשנת 1974.

בשנת 1966 נפטר חיים יפה. בנו אברהם ניסה לרכוש את הגן והבית והיה במגעים עם ג'ורג' דה מנשה, בנו של פליקס דה מנשה. העסקה לא יצאה לפועל מאחר שחיים לא הצליח לגייס את הכסף הדרוש והגן נמכר למיליונר שאול אייזנברג. מרים יפה המשיכה להתגורר בגן עד 1968 ומשם עברה להתגורר עם בתה בקיבוץ רביבים ואחר כך אצל בנה בקיבוץ יקום. מרים נפטרה בשנת 1975.