יהושע חנקין

מאוקראינה אל היישוב

ברל כצנלסון כתב עליו כך: "'בּן יחיד' לעם, אחד המוּזרים והמוּפלאים שבּדוֹר, אשר אין אנוּ יכוֹלים לתאר לנוּ כּיוֹם את התהווּת מפעלנוּ מבּלעדיהם הנהוּ יהוֹשע חנקין. דמוּתוֹ הזקוּפה והבּהירה, החוֹלמת והמרוּכּזת, נחרתת בּלבבוֹת כּאחד המראוֹת המעוֹדדים והמַרנינים של הדוֹר... הוּא עשׂה את עצמוֹ ל'בעל מלאכה אחת', הִזיר את עצמוֹ מכּל ענין אחד בּחיים, אינוֹ יוֹדע לא בֹּטלה, ולא שעשוּעים, ולא מנוּחה. ימיו ולילוֹתיו, מעשׂיו וּמחשבוֹתיו קוֹדש הם ל'מלאכה' האחת."

יהושע חנקין נולד באוקראינה בשנת 1864. אביו, יהודה לייב, היה החקלאי היחיד בין יהודים סוחרים ובעלי מלאכה. יהודה לייב, שהיה איש משכיל, שלח את בנו יהושע ללמוד בגימנסיה בעיר הקרובה, שם נחשף יהושע לתרבות הרוסית, לספרות ולהיסטוריה, אך יותר מכל אהב את מתמטיקה. כשהיה חוזר לביתו, היה מניח את ספרי הלימוד, עולה על בגדי החקלאי ומצטרף לאביו החכם שבשדה, מחשל את גופו בעבודה קשה וחולק אתו את מחשבותיו.

באותם הימים, ימי שלטון הצאר, היו האיכרים צמיתים שהשתכרו פרוטות ונוצלו עד מוות. רעיונות המהפכה בדבר חלוקה צודקת וחברה חדשה החלו להתעורר, ויהושע, שרעיונות המהפכה נגעו בו, החל לתכנן עם חבריו את הדחת הצאר.

במרס 1881 נרצח הצאר אלכסנדר השני בידי תנועת 'נרודניה ווליה' (רצון העם). הרצח יוחס ליהודים ובאפריל החלו באוקראינה פרעות ביהודים, פרעות שכונו 'סופות בנגב'. משפחתו של יהושע, שהיה אז בן 16, החליטה לעלות לארץ ובשנת 1882 הגיעו בני המשפחה ליפו. יהודה לייב, אביו של יהושע, רצה להקים בארץ ישראל התיישבות יהודית שתתפרנס מחקלאות, מהלך חריג באותם הימים. הוא הקים את 'ועד חלוצי יסוד המעלה' וביקש לרכוש שטח למימוש חזונו. הוא היה מעורב ברכישת האדמות של ראשון לציון והיה אף זה שבנה את הבית הראשון במושבה. ליהודה לייב היה הידע והביטחון לעבד את אדמתו, והאדמה הגיבה לבעליה והניבה פירות לעמלו הרב. משפחת חנקין הייתה המשפחה היחידה בראשון לציון שלא נזקקה לעזרה ולא הייתה כפופה לחסדי הברון ולנציגיו הפקידים. עצמאות זו הייתה בגדר התרסה כנגד מרות הפקידים ולא חסרו הסיבות לעימותים. לבסוף, בלחץ כלל התושבים, עזבה המשפחה את המושבה.

מראשון לציון הם עברו לגדרה, שם התנהלה המושבה ללא פקיד של הברון, ושם יהושע נשא לאישה את ארוסתו אולגה שהייתה מבוגרת ממנו בשלוש-עשרה שנים. הפרש הגילאים ניכר בין השניים וכדי להמעיט את המבוכה שבעניין האריך יהושע את שערו וגידל זקן, דבר שהשווה לו מראה מבוגר. אולגה הייתה בתם הבכורה של מאיר ושפרה בלקינד. היא נולדה בשנת 1852 בבלארוס. נישואין אלו חיברו את יהושע למשפחות בלקינד ופיינברג (בין בני המשפחה היו מאיר בֶּלְקִינְד, חלוץ הוראת העברית; ישראל בלקינד, מייסד תנועת ביל"ו ומייסדה של גדרה; סוניה בלקינד(אחותה של אולגה), רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל; ישראל('לוליק')פיינברג, ממייסדי ראשון לציון, חדרה, ותל אביב; נחום וילבוש, ממייסדי בית החרושת 'שמן'(אח של מניה שוחט); אבשלום פיינברג, איתן בלקינד, ונעמן בלקינד - אנשי ניל"י). אולגה למדה ברוסיה את מקצוע המיילדות ושם התאהבה בקצין רוסי. אמה, שחשדה התעורר כשהבחינה שהלימודים נמשכים זמן רב, ביקשה מבתה להגיע ארצה וליילד את אחותה בתואנה כי אין בארץ מיילדות טובות. אולגה נעתרה לבקשת אמה אך בדרכה ארצה, בהיותה הרה, הפילה את עוברה וללא יכולת להרות שוב - המיילדת לא תוכל עוד ללדת.

בגדרה למד יהושע ערבית ויצר קשרים טובים עם ערביי הסביבה, חלקם בזכות אשתו אולגה שיילדה את נשותיהם. באותה עת הגיעה ארצה עלייה גדולה מרוסיה. מחירי הקרקעות עלו ויהושע ניצל את עליית המחירים, מכר את נחלתו בגדרה ועבר ליפו.

הייעוד לרכוש אדמות

כשהתגורר ביפו הבין יהושע את ייעודו והחליט לרכוש את אדמות הערבים לצורך התיישבות היהודים. כבן לחקלאי וחקלאי בעצמו ראה את מה שנעלם מעיני אחרים - הוא היה בקיא בחוקים, ידע לשאת ולתת, כיצד לרכוש ומתי.

מנחם אוסישקין, מראשי 'חובבי ציון', אמר ב-1904 כי "בלי זכות בעלים על האדמה מעולם לא תהיה ארץ ישראל יהודית". הוא הוסיף "כי ארץ נרכשת או בכסף או בכוח או בשלטון. הואיל ואין לנו היהודים כוח ושלטון לא נותר לנו אלא לרכוש קרקע בכסף", וזה מה שיהושע עשה.

שמה של אולגה יצא לפניה כמיילדת בנים. אחד מעשירי חיפה היה סלים ח'ורי. לסלים נולדו שבע בנות ברצף. כשהרתה אשתו בפעם השמינית הוא דרש שאולגה תהיה המיילדת, ולשמחתו הרבה נולד לו בן זכר. מיד לאחר הלידה נפגש ח'ורי עם יהושע חנקין ובשנת 1891 מכר לו 30,000 דונם של ביצות, שעליהן הוקמה חדרה, ושם בנו הזוג חנקין את ביתם. הייתה זו הרכישה השנייה של יהושע חנקין. שנה קודם לכן, כשהוא בן 26, קנה 10,000 דונם בח'ירבת דוראן, שעליהם הוקמה המושבה רחובות.

יהושע ניחן ביכולת לראות בעיני רוחו את העתיד. אחת מהרכישות הבאות שלו הייתה אדמות עמק חפר. הוא פנה לשמעון דומיניק שהיה יהודי רוסי עשיר, והציע לו להשקיע ברכישת האדמות. וכך הוא מתאר את אדמות עמק חפר: "מקום אשר בו יתאחדו כל המעלות אשר בהן משתבחת ארצנו הקדושה, מקום חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון. מקום נהר נחלי מים ועל חוף ימים ישכון" - מה שהיה באותם ימים רק חולות נודדים וביצות ממאירות שלא התאימו למגורי אדם. בעסקה זו הוכיח יהושע חנקין כי הוא איש עסקים מעולה והעמק נרכש בשנת 1929. שלושים שנים לאחר מכן עלה מחיר הקרקע פי עשרים ושלושה, והעמק, כפי שחזה יהושע, הפך לאחד האזורים הפורחים בארץ ישראל.

העסקאות הגדולות בעמק

יהושע חנקין ידע לרתום את משפחתו הענפה לטובת המיזמים שלו: כשמניה שוחט הגתה את רעיון 'הקולקטיב' (אגודה שיתופית של פועלים), היה זה יהושע חנקין שהציג אותה בפני אליהו קראוזה, מנהל החווה בסג'רה (אילניה) ודאג שייתן לה סיכוי להוכיח כי לחזון שלה יש עתיד. אליהו קראוזה היה נשוי לאחותו של יהושע חנקין. "תן לנו לעבוד כאריסים ורק אל תפריע. ניתן לך 20% מהרווחים" אמרה מניה בביטחון מעושה. ואכן 'הקולקטיב' הוכיח את עצמו. הייתה השנה הראשונה שהחווה הפיקה רווחים.

בהזדמנות אחרת רכש יהושע אדמות ליד כפר-סבא ממשפחת שאנטי המוסלמית מיפו, והקים חברה חדשה משלו - 'האוצר הארץ-ישראלי-עברי לחקלאות בע"מ'. השותפים בחברה היו שני אחיו, תנחום ומנדל חנקין; חברתו של מנדל, רופאת הנשים אלכסנדרה בלקינד (אחותה של אולגה); אליהו קראוזה, איש יק"א, מנהל בית הספר החקלאי 'מקווה ישראל' וגיסו של יהושע חנקין (נשוי לחיה חנקין, אחותו של יהושוע חנקין) וזלמן ליפשיץ (ליף), המהנדס ומודד הקרקעות של חברת 'הכשרת הישוב' (הסבא של מובילת המחאה החברתית דפני ליף).

חלק מהעסקאות שביצע יהושע חנקין מעוררות השתאות והערצה על העיקשות, הגמישות ואורך הרוח. עסקה כזו הייתה רכישת אדמות עמק יזרעאל: רכישת אדמות עמק יזרעאל הייתה מפעלו הגדול מכולם (השלישי). עסקה זו שנמשכה כ-30 שנים (1920-1890). רוב הקרקעות היו שייכות למשפחת סורסוק שמקורה בביירות ובמצרים. כבר בקיץ 1890 נפגש יהושע חנקין עם המשפחה בביירות ובתקיעת כף סיכם איתם על רכישה של 120 אלף דונם. יהושע גייס חלק מהכסף בעזרת חברים וחלק השקיע מכיסו, אבל לא הצליח להשלים את העסקה. הקרקע נותרה בידי משפחת סורסוק ונמכרה לסוחר מיפו. חלפו מספר שנים עד שבשנת 1909 הצליח יהושע לרכוש 10 אלפים דונם בלב העמק, שם הוקמה מרחביה (סמוך לעפולה). כשפרצה מלחמת העולם הראשונה גרשו השלטונות העות'מאניים את יהושע חנקין ואשתו, יחד עם כמה ממנהיגי היישוב לקושטא, לגלות שנמשכה עד שנת 1918.

כשחזרו הזוג חנקין ארצה היא הייתה כבר בשליטת הבריטים והוא הצטרף לשירות 'הכשרת היישוב', כשהוא מביא עמו ידע, ניסיון וקשרים ארוכי ימים. בשנת 1920 כשחידש יהושע חנקין את הקשר עם משפחת סורסוק, הפעם עם הפלג המצרי של המשפחה, נודע לו כי הם לקראת סגירת חוזה מכירה של הקרקע עם נסיף ביי, ערבי נוצרי מחיפה. יהושע נפגש בחיפה עם נסיף ביי והגיע אתו להסכם שיעביר לו את הזכויות בחוזה. ההסכם החדש כלל שני תנאים מרכזים: הראשון - יהושע התחייב לרכוש את הקרקע במחיר של 5 לירות ישראליות לדונם, והשני - במידה ולא יוכל להשלים את הרכישה בגלל מחסור כסף, תוחכר לו האדמה לעשר שנים שבהן לא יוכל נסיף למכור אותה. כך עבר החוזה של נסיף ליהושע חנקין והוא חזר לשאת ולתת מול הפלג המצרי של משפחת סורסוק. המו"מ התארך ורק בראשית 1921 הודיע יהושע חנקין לד"ר רופין כי רכש 60 אלף דונם ואף שילם מקדמה. אבל קופת 'הכשרת היישוב' וקק"ל היו ריקות. חנקין חזר למצרים ושינה את החוזה. ההסכם החדש קבע פירעון בתשלומים למשך שש שנים ואדמת העמק עברה לידיים יהודיות. על אדמות אלה הוקמו הישובים עין חרוד, תל יוסף, גבע, כפר יחזקאל, בית אלפא, וחפציבה. בהמשך רכש חנקין את גבעות שייח' אבריק, היא בית שערים. לקראת אמצע שנות ה-30 רכש את אדמות ביר עסלוג' שבנגב, עליהן הוקם קיבוץ רביבים.

הכרה במפעל חייו

לאחר חמישים שנים של פעילות, היה חנקין לרוכש הקרקעות הגדול ביותר בארץ-ישראל. יותר ממיליון דונם נרכשו בעזרתו, וכ-600 אלף מהם נרכשו ישירות על-ידו. הוא פעל בשליחותם של חברת הכשרת היישוב, המשרד הארצישראלי, יק"א, פיק"א וקק"ל, וגם ביצע רכישות של אדמות עירוניות עבור משקיעים פרטיים.

במשך חמישים שנה עסק יהושע חנקין ברכישת האדמות עד שזכה לכינוי 'גואל האדמות'. בהגיעו לגיל שישים כתב עליו ד"ר רופין שהכירו היטב ועבד אתו: "הרושם החיצוני הוא, כי יהושע חנקין איש שקט הוא, ומפני שדבריו מועטים הוא נראה כמוקף סודיות ומסתורין. נזיר הוא לא רק בשערו אשר מורה לא עלה עליו, כי גם בנטיותיו לפרישות ובהתרחקות מתענוגות העולם הזה. אבל מנוחה זו מדומה, ופרישותו מהעולם היא רק קליפה חיצונית, המסתירה בחובה אש תמיד, מרץ כביר ויתרון חכמה. בשל קמצנותו במילים ובשל הסתלקותו מכל מה שאינו נוגע לעצם מפעל חייו הגיע חנקין בעבודתו להתרכזות כזו, להקדשת כל כוחותיו וכישרונותיו למטרתו היחידה בחייו."

בני הזוג חנקין עברו בחייהם בתים רבים ואת בית חלומותיהם בנו בעמק יזרעאל ליד מעיין חרוד, אך לא זכו לגור בו. כשמלאו ליהושע חנקין 70, הסתיימה בניית הבית. באותו הזמן חלתה אשתו, ולמענה החלו לחצוב אחוזת קבר בהר הגלבוע. אולגה חנקין מתה בפברואר 1942, ובעלה החליט להפוך את הבית למוזיאון לתולדות הקרקע וההתיישבות בעמק יזרעאל. שלוש שנים אחריה, ב-1945, נפטר יהושע ונקבר לצד אשתו.