יחיאל מיכל שטיינברג

מוצא ובית החרושת לרעפים

הקרקע הראשונה שעליה קמה המושבה מוצא נרכשה בשנת 1860 על ידי דוד ילין, יליד פולין ורבי שלמה יחזקאל יהודה שהיה ממוצא עירקי. שתי המשפחות היו מבוססות מאד ויהושע, בנו של דוד ילין נישא לשרח (כן שרח ולא שרה) בתו של רבי שלמה יחזקאל. המושבה שהוקמה בשנת 1894 הייתה על הדרך לירושלים ורוב משפחות מתיישביה היו ידועות. על משפחת הכהן נכתב הספר 'המתנחלים בהר' (רבקה אלפר), בנה של משפחת מקלף, מרדכי, היה לימים הרמטכ"ל, ואצל משפחת ברוזה התארח הרצל ובנחלתה נטע את הארז המפורסם. בשנת 1905 רכש יחיאל מיכל שטיינברג חלקת קרקע במושבה. לאחר שבע שנים גילה כי בחלקתו יש אדמת חרסית הטובה לייצור רעפים ובתום מלחמת העולם הראשונה הקים במושבה את בית החרושת לרעפים (לימים נודע בשמו 'הבית האדום'). המפעל מומן באמצעות מניות שנמכרו בבורסה של לונדון תחת השם 'החברה הירושלמית ללבנים ורעפים בע"מ מוצא ליד ירושלים' (Brick &Tile Company Ltd. Motza, Near Jerusalem). הרעפים נשאו בגאווה את השם 'בית מ. שטיינברג – מוצא' (M. Steinberg, Motza).

במאורעות תרפ"ט (1929) פרעו ערביי קולוניה, שחלקם עבד במוצא וחלקם אף טופל על ידי האחות לבית מקלף, ביהודי מוצא, רצחו את משפחתו של מרדכי מקלף ושרפו את בית החרושת לרעפים. כשנרגעו הרוחות שיקם מיכל שטיינברג את בית החרושת, אך זה נשרף שוב בשנת 1938 בנסיבות לא ידועות. שטיינברג הצהיר כי מבית החרושת הוא יצא רק באלונקה ואכן הוא עבד עד יומו האחרון בשנת 1949. בית החרושת המשיך לפעול עד שנת 1959 ועל חורבותיו הקים לימים לוחם הסיירת המהולל אלי גיל את מסעדת 'הבית האדום'.

יחיאל מיכל שטיינברג ומשפחתו

יחיאל מיכל שטיינברג נולד ברוסיה בשנת 1864. בגיל צעיר נחשף לחברי ביל"ו והחליט כי גם הוא יעלה לארץ ישראל, יעסוק בעבודת אדמה ויהיה מבוני הארץ. לשם כך למד נגרות ובגיל 17 יצא לדרך. לאחר כשנה הגיע לארץ ומיד כתב לאביו שחלומו התגשם. האב הנרגש רץ בעיירה וסיפר לכולם שבנו זכה להגיע לארץ ישראל, אך למרבה הצער נפטר עוד באותו לילה. את גיטל רעייתו, בתו של הרב אליהו, הכיר יחיאל מיכל עוד בעיירת הולדתו. היא עמדה להפליג לאמריקה אך נסעה לפלשתינה בעקבות בחיר ליבה. בהגיעו לארץ פתח נגריה ברחוב יפו בירושלים. הוא היה הנגר הראשון בירושלים שבנה רהיטים בסגנון אירופאי עבור הקונסולים בעיר. הוא היה גם ממקימי חדרה וממקימי השכונות הראשונות מחוץ ליפו (נווה שלום ונווה צדק). בהמשך עברו הזוג למוצא והקימו את בית החרושת לרעפים.

ליחיאל וגיטה נולדו שלושה בנים ושלוש בנות. חלקם בחרו לעברת את שם משפחתם להראבן וחלקם לאנגלית (סטונהיל), בהתאם למקום מושבם. הבת האמצעית רבקה גלעד היא אמה של אלה יפת, רעייתו לשעבר של ארנסט יפת, מי שהיה המנכ"ל האגדי של בנק לאומי ובן למשפחת בנקאים ותיקה בארץ. הבת הצעירה היא ליידי רחל לאוטרפכט, רעייתו של סר הרש לאוטרפכט, מומחה למשפט בינלאומי, מרצה למשפטים בקיימברידג' וחבר בית הדין הבינלאומי בהאג שייצג את ממשלת אנגליה במשפטי נירנברג. דוד, בנם הבכור של יחיאל ומיכל, נישא לפסנתרנית תחייה לבית אפשטיין, ולהם נולדו שני בנים: ערן שהיה פסיכולוג "מכון שילוח' ואלוף הראבן שאת שמו המיוחד העניק לו סבו יצחק אפשטיין שהיה מורה וממחדשי השפה העברית. אלוף הראבן נישא לסופרת והעיתונאית שולמית הראבן. הוא הצטרף למוסד ואף היה זה שהציע לקלוד לנצמן את הרעיון לעשות את הסרט 'שואה'.

לאה, בתם הבכורה של יחיאל וגיטה נישאה למהנדס שמחה אמב"ש ('אני מאמין באמונה שלמה'). שמחה אמב"ש נולד בשנת 1892 בנווה צדק וכשבגר נשלח ללמוד הנדסה בצרפת. כשחזר מונה למנהל חברת החשמל והמים באיסמעיליה וב-1936 עבר הזוג להתגורר בקהיר. כשחזרו ארצה בנו את ביתם בתל אביב (ברחוב יוחנן הסנדלר 18) ושמחה עסק בפיתוח התעשייה והפרדסנות.

לזוג אמב"ש נולדו ארבעה ילדים: נחמן הבכור היה פיזיולוג וחוקר. הוא נישא לסטלה שהייתה גם היא רופאה והם קבעו את ביתם בלונדון. בנם הבכור נהרג בעלותו על מוקש בביאפרה, כאשר התנדב לסייעת למדינה זו במלחמתה. הבת השנייה לבית אמב"ש היא סוזי (שושנה) שלימים נישאה לאבא אבן (אוֹבְּרִי אִיבָּן) שהגיע לדרגת מייג'ור בצבא הבריטי. לאחר נישואיהם הגיעו ארצה ובנו את ביתם בירושלים. לאחר קום המדינה הצטרף לשירות החוץ הישראלי ושימש בתפקידים רבים, בין היתר היה שגריר באו"ם ושר החוץ. הבת השלישית צילה קטל, היתה פסיכולוגית שהתמחתה בתיקון ליקויי קריאה אצל ילדים. היא התגוררה בז'נבה עם בעלה, חוקר במדעי הפסיכולוגיה התעשייתית. בת הזקונים לבית אמב"ש היא אורה אשר נישאה לחיים הרצוג שהיה נשיא המדינה.

משפחת הרצוג והאמב"ש

חיים הרצוג נולד בבלפסט. אביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, היה רבה הראשי של יהודי אירלנד ומשנת 1936 היה הרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל, עד ליום מותו. הרב הרצוג היה אחד מהרבנים המשכילים ביותר. הוא למד מתמטיקה ושפות קלאסיות ושמיות באוניברסיטאות לידס וסורבון. הוא היה דוקטור לספרות וחקר את מקור צבע התכלת של הציצית ושלט בשפות רבות, כולל השפה ערבית. כשנטורי קרתא רצו להקניטו הם השמיטו את התואר רב וכינו אותו ד"ר הרצוג, אבל העם כולו היה גאה ברב הראשי שידע לשלב תורה ודעת. אשתו, הרבנית שרה הרצוג, נולדה ברוסיה ואביה הוא הרב שמואל יצחק הילמן אשר כיהן כרב הראשי של גלאזגו והיה ראש בית הדין בלונדון. בן דודה סידני הילמן היה אחד ממנהיגי הפועלים בארה"ב מקורב לנשיא רוזוולט. אחיה דוד הילמן, היה צייר ויטראז'ים וציוריו מקשטים בתי כנסת רבים, ביניהם בית הכנסת רננים בירושלים. דוד היה נשוי לד"ר אני הילמן, רופאה כללית בת למשפחת רבינוביץ'. אחותה הגדולה הייתה אשתו של הרב יהודה (יודל) ניומן, רבה של שכונת נוטינג היל בלונדון ונכדיהם של הזוג היו אליעזר שמחה ווייס (רבו של כפר הרוא"ה והמועצה האזורית עמק חפר) והפרופ' דוד ניומן, לשעבר דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. אחיה של שרה היה הרב לוי יצחק רבינוביץ' שהיה סגן ראש עיריית ירושלים. אחות נוספת היא חנה שנישאה לברוך בן טובים, מראשוני הבנקאים בישראל.

כשחיים הרצוג עלה לארץ בשנת 1935 הוא למד בישיבת הרב קוק ובישיבת חברון. כשסיים את לימודיו בישיבות פנה להשכלה כללית ושירת ב'הגנה'. הוא למד משפטים באנגליה, הצטרף לצבא הבריטי והיה ממקימי אגף המודיעין בצה"ל ואף הגיע לדרגת אלוף. כמו אבא אבן גם הוא היה שגריר ישראל באו"ם ובהמשך היה חבר כנסת ונשיאה השישי של מדינת ישראל.

משפחותיהם של אבא אבן וחיים הרצוג היו מיודדות כבר בלונדון אך השניים התיידדו בזמן לימודיהם באוניברסיטת קיימברידג', כאשר אבן סיים את תפקידו כיו"ר הסטודנטים היהודיים באוניברסיטה הכהונה עברה לחיים הרצוג. בארץ נזדמן חיים הרצוג לביתם של סוזי ואבא אבן שהתגוררו אז בירושלים. חיים סיפר שבדרכו חזרה ליחידתו הוא יעבור בקהיר והזכיר כי לאה אמב"ש הזמינה אותו לבקר בביתם שבמצרים, שם הכיר את אורה אחותה של סוזי ולימים אמר כי היתה זו אהבה ממבט ראשון. באוקטובר 1946, בתום לימודיה, עלתה אורה לארץ ישראל ובאותה שנה נבחרה להשתתף במחזור הראשון של בית הספר לדיפלומטים שהקימה הסוכנות היהודית.

יעקב הרצוג, אחיו הצעיר של חיים, כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה והיה יועץ פוליטי. רבים כינו אותו 'המוח שמאחורי הקלעים'. יעקב היה נשוי לפנינה בת למשפחת שחור. במקצועה היתה רוקחת ושימשה כנשיאה העולמית של תנועת 'אמונה', תנועת האישה הדתית לאומית, ואף כיהנה כסמנכ"ל בכיר במשרד הבריאות.

אורה וחיים הרצוג נישאו בגדרה בשנת 1947 בחתונה צנועה, קטנה ומשפחתית מאחר שעל פי דבריה "בכל מקום היה עוצר באותם הימים. חיפשנו מקום שקט".

לאורה וחיים הרצוג נולדו ארבעה ילדים: עו"ד יואל הרצוג שנשא לאישה את מרגרט, בתו של ניסים גאון, איש עסקים ונדבן יהודי שווייצרי יליד סודן ששימש כנשיא הפדרציה הספרדית וראש הקהילה בשווייץ. הוא התפרסם כידידו האישי של מנחם בגין שאף צרף אותו לפגישה עם סאדאת באיסמעיליה. בן נוסף הוא תא"ל (במיל') מיכאל (מייק) הרצוג לשעבר שגריר ישראל בארצות הברית. הבן השלישי הוא נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג, והבת רונית, פסיכולוגית קלינית.