יעל רום

הצניחה למתלה

המתח באוויר היה עצום. על המסלול היו מוכנים שישה-עשר מטוסי דקוטה. צוות האוויר עבר בין הלוחמים שעלו על המטוסים. בשעה 15:00 בדיוק המריאו המטוסים והסתדרו במבנה 4X4 וטסו מתל-נוף מזרחה לכיוון באר שבע וים המלח - בדממת אלחוט בגובה נמוך...

ערב קודם התכנס באולם השק"ם גדוד 890 לשיחה עם המג"ד רפאל איתן (רפול). גדוד שלם התיישב בדממה על הרצפה. רפול עמד מולם וכדרכו אמר מספר משפטים בודדים: "אנחנו עומדים לפני המבצע המוצנח הראשון של צבא יהודי מאז ומעולם... כל אחד שיוצא מהמטוס והמצנח שלו נפתח, יסתכל למטה, יראה צומת דרכים, לשם עליו להגיע... לקראת יום, עם בוקר, נתחיל לקבל צליפות והפצצות. מי שלא יתחפר זה הסוף שלו... מה שנמצא אתנו זה מה שיש לנו. כל לגימת מים שאתם שותים - זה יחסר לכם. אין שם בורות מים - יש שם מדבר... בפעם הראשונה שהיחידה צונחת למלחמה ולא לתרגילים על חולות...משמעת, כוח רצון וכוח סבל ואנחנו מבצעים את זה בלי בעיות. יש שאלות?"

המבנה המשיך בטיסה שלו לסדום וחצבה. משם המשיך לכיוון מכתש רמון ונחל פארן ובשעה 16:30 חצו המטוסים את הגבול מערבה למצריים, במקביל לדרך כונתילה – המתלה. כאשר התקרבו המטוסים אל היעד, עלתה כל רביעית מטוסים לגובה הצנחה. הנווט הראשי אייל אחיקר היה במטוס מס' 1, עם מפקד הטייסת יעקב אבישר וטייסת המשנה יעל רום (פינקלשטיין). מיד כאשר הדהדה קריאתה של יעל רום במכשיר הקשר, "ירוק, ירוק, ירוק", חופות המצנח הראשונות החלו להיפתח. זה היה תחילתו של קרב המתְלָה - הקרב שזיכה את המשתתפים בו בסיכת כנפי צניחה בעלת רקע אדום.

כן. הייתה זו יעל רום שבקריאתה "ירוק, ירוק, ירוק" נתנה, לכאורה, את האות לפתיחת הקרב.

הטייסת הראשונה בחיל האוויר

יעל רום הייתה הטייסת הראשונה שסיימה את קורס-הטיס בחיל-האוויר הישראלי. סיפורה של יעל היווה השראה לנשים רבות לנסות להגיש מועמדות לקורס טייס וחלקן אף סיים את הקורס. בתיה אורני, שבעצמה עשתה היסטוריה כשהפכה לנווטת הראשונה בחיל-האוויר אמרה "את יעל פגשתי בבסיס סירקין במהלך שלב מכין בקורס נווטים". אורני הייתה אף היא באותה טיסה שהטיסה את הצנחנים לקרב במתלה: "אני ויעל חיכינו לאישור מיוחד מהרמטכ"ל כדי להשתתף במבצע, כשהצנחנים יושבים בצדי המטוסים בשורות ואנחנו כבר עם הסרבלים וכל הציוד עלינו. ברגע האחרון הגיע האישור והמראנו מבנה של רביעייה. טסנו במשך ארבעה לילות במבצע ופינינו את הפצועים הרבים".

יעל רום הייתה בוגרת קורס-הטיס החמישי של חיל-האוויר הישראלי. היא סיימה את הקורס בשנת 1951. את הקורס התחילו כ-100 פרחי טייס אך רק 18 זכו לענוד את הכנפיים. על ימים אלו סיפרה יעל רום: "לא היה לנו מושג מי מאתנו הינו או יהיה טייס טוב מפני שרוב המדריכים חשבו שהם צריכים להיות קשוחים ו'להוציא לנו את המיץ'. לזכותם ייאמר כי הם הצליחו במשימה: בנחישות, בעקשנות ובקפדנות קיצונית בנושאים של משמעת לימודית וצבאית הם בנו את יסודות בתי-הספר לטיסה לדורותיהם". בביטאון חיל האוויר תארה יעל את הקורס: "לא היה לנו קל בקורס. במשך שנה שלמה עבדנו קשה וחיינו בפחד מתמיד מפני הדחה בגלל אי התאמה. כל זימון טיסה עם מפקד בית-הספר או אחד הבוחנים הכניס אותנו לחרדה ובכל יום ראינו כיצד מתמעטות השורות... אבל כולנו ידענו מי הכוכב של הקורס מפני שהמדריך שלו לא הפסיק לספר בשבחיו בכל הזדמנות. איך שרדנו וגם הצלחנו במערכת כל כך קשה? אני חושבת שאת הכוח שאבנו מן האהבה לטיסה שהלכה והתעצמה ככל שהתקדמנו בקורס. החברותא שלי, הייתה שלישיה: מורדי, לאסי ויענקל'ה אגסי שאימצה אותי בתחילת הקורס הראשוני שלי ועד שסיימו הם את הקורס, באוגוסט 1951 ועל כך יבואו על הברכה. בילינו יחד את כל שעות הפנאי עד כיבוי אורות, ישבנו יחד בחדר האוכל, מדי ערב קראנו יחד פרק בתנ"ך ולאחריו סיפור של דיימון ראניון ובכל הזדמנות יצאנו לטיולים בארץ. חברותא יקרה". יעל רום נולדה בתל אביב בשנת 1932. היא התגייסה לגדנ"ע ובזמן שהמתינה לשיבוצה בקורס מפקדי פלוגות בגדנ"ע, הציעו לה שני מדריכי טיס לגשת למבדקים. רום ניגשה ועברה אותם. היא המשיכה לקורס הראשוני, ובסיומו דורגה שנייה מבין המסיימים וצורפה לקורס הצבה למטוסים דו-מנועיים. לאחר מכן חזרה רום להדריך בגדנ"ע אוויר וב-1953 צלחו ניסיונותיה לחזור לחיל האוויר כטייסת תובלה. כך הייתה לטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי. יעל רום הייתה הטייסת הראשונה בעולם המערבי שעברה קורס טיס צבאי מלא והוסמכה לקברניטה במחצית הראשונה של המאה ה-20. היא הוסמכה לטוס על שבעה סוגי מטוסים והייתה הטייסת הראשונה שטסה בטיסה מבצעית מעבר לקווי האויב והראשונה שהטיסה גם מטוסים בחברת תעופה אזרחית ('ארקיע'). היא שירתה עשר שנים בחיל האוויר בשירות חובה ובהמשך בקבע ובמילואים, בתפקידי הובלה והצנחה. בהיותה בת 24 וסגן במילואים, הייתה רום אחת משני הטייסים במטוס ה'דקוטה' שהוביל את כוח הצנחנים בפיקודו של רפאל (רפול) איתן למתלה בסיני. באותו מבצע הטיסה רום גם את כוח הצנחנים בפיקודו של מוטה גור לפעולה בא-טור ושימשה כטייס משנה של המטוס הראשון שנחת בשארם א-שייח.

ב-1962 אולצה להשתחרר משירות מילואים לאחר שהפכה לאם. במהלך חייה ניסתה רום לקדם את מעמד האישה בישראל וכן את הספורט הנשי. היא הייתה יועצת ראש הממשלה לענייני נשים ובסוף שנות ה-80 התמודדה על ראשות עיריית חיפה מטעם הליכוד. את שנותיה המאוחרות הקדישה לקידום נשים ואף יזמה את פרויקט נעל"ה של נערות ללימודי הנדסה.

יעל רום הייתה נשואה ליוסף רום, פרופסור להנדסה אווירונאוטית שהיה חבר הכנסת מטעם הליכוד. לזוג שלושה ילדים: בתם, ורד רום-קידר, היא פרופסור למתמטיקה, שהייתה ראש המחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית במכון ויצמן למדע בין השנים 2014 ל-2016; בתם השנייה, דלית רום-שילוני, היא פרופסור לחקר המקרא באוניברסיטת תל אביב ובנם, רמי רום, הוא בעל תואר דוקטור לכימיה ועורך פטנטים.

ב-24 במאי 2006 נפטרה יעל רום מסרטן והיא בת 74.