ישראל בק

ראשית ההתיישבות בגליל

רגילים אנו לכנות את עליית היהודים לארץ ישראל בין השנים 1903-1882 'העלייה הראשונה' אך האם באמת הייתה זו העלייה הראשונה? לעלייה זו קדמה 'עליית הפרושים', אותם תלמידי הגר"א (הגאון מווילנה) שעלו במספר גלי עליה כשהראשון בהם היה כבר בשנת 1772 בהובלת הרב עזריאל משקלוב. אך גם הם לא היו הראשונים. קדמה להם 'עליית החסידים' או 'עליית תלמידי הבעש"ט' שהגיעו לארץ כבר בשנת 1747, אז אולי הם בעצם ראויים לשאת בתואר 'העלייה הראשונה'. כאן המקום להזכיר כי כבר 14 שנים קודם ניסה הבעש"ט עצמו לעלות לארץ ללא הצלחה.

בתוך הקהילה החסידית החדשה השתלבה משפחה של חסידי רוז'ין שהביאה עמה לארץ ישראל ערכים של פרנסה מיגיע כפיים, עבודת האדמה והרחבת היישוב בארץ. אבי המשפחה הוא הרב ישראל ב"ק, גיבור הסיפור שלנו, שמשפחתו העמידה שורה של חלוצים, שעל שם חלקם אף נקראו רחובות ברחבי הארץ.

כל אלה קדמו לאותה 'עלייה ראשונה'...

פתח תקווה הוקמה בשנת תרל"ח (כפי שכתוב בשיר...) היא שנת 1878, מספר שבועות לפני כן הוקמה המושבה 'גיא אוני' על אדמות ראש פינה (אדמות שנרכשו ב-1875 ע"י אליעזר רוקח, נכדו של ישראל ב"ק). קדמה לה 'מקווה ישראל', שהוקמה בשנת 1870 מדרום ליפו ע"י קרל נטר, ולה קדמה המושבה 'מוצא' בפאתי ירושלים שאדמותיה נרכשו עוד ב-1860. אך ללא ספק התואר 'ההתיישבות החקלאית הראשונה' מוענק להתיישבות בהר מירון על אדמות הכפר ג'רמאק שהוקמה על ידי רבי ישראל ב"ק כבר ב-1834 (כיום חורבת ב"ק), יובל שנים לפני הקמת פתח תקווה. כך זכה הרב ישראל ב"ק גם להשתייך לעלייה הראשונה באמת וגם להקים את ההתיישבות החקלאית הראשונה.

הייתה זו רק נקודת הזינוק לפעילותם של ישראל ב"ק ומשפחתו שקצרה היריעה כאן מלתאר את כל תרומתם ליישוב ארץ ישראל. אך קודם לכן עלינו להכיר את המושגים חסידים ופרושים

חסידים ופרושים

החסידות היא התנועה שייסד הבעש"ט (רבי ישראל הבעל שם טוב) במאה ה-18, באזור אוקראינה של ימינו. המאפיין הבולט של החסידות היא הקשר בין המאמינים לאדמו"ר שהוא ראש החצר החסידית. מאחר שרוב חברי הקהילה לא היו תלמידי חכמים אלא עובדים קשי יום, הם התייעצו עמו בכל דבר שהרי היה היחיד בקהילה ששלט ברזי ההלכות. כך נוצרו ברחבי אירופה מספר חצרות, כשלכל חצר אדמו"ר, חוקים ומנהגים משלהם. המאפיינים הבולטים ביותר הוא הלבוש והדגש על החוויה הרוחנית הנוצקת בדת ובתפילות שנעשות מתוך שימחה רבה מלווה בשירה וריקודים.

בצד השני של המתרס ישנם הפרושים (או 'המתנגדים') שבראשם עמד מנהיג הליטאים 'הגאון מווילנה'. הם ראו בחסידות סטייה מהדרך המסורתית של לימוד תורה והקפדה על כל ההלכות. הם התנגדו למיסטיקה החסידית, ללימוד הקבלה והאדרתו האדמו"ר. כיום, החסידים והפרושים (או הליטאים) חיים בעיקר בתוך העולם החרדי ולמרות שעדיין קיימים הבדלים מהותיים, הם משתפים פעולה בתחומים רבים.

ישראל ב״ק מברדיצ'ב לצפת

רב ישראל ב"ק נולד בשנת 1797 בברדיצ’ב שבאוקראינה (אז רוסיה), לאביו הרב אברהם ב”ק שהיה מוכר ספרים. יש הטוענים כי השם ב"ק (בני קדושים) ניתן לאחר שאחד מאבות המשפחה מת על קידוש השם. מסורת אחרת מספרת כי אביו אברהם היה 'בעל הקורא' בבית הכנסת של רבי לוי יצחק מברדיצ’ב ומכאן השם. ישראל היה עלם מוכשר במגוון תחומים. הוא הצטיין בציור, עיצוב, גילוף, שעונאות וכבר בגיל 19 הקים בית דפוס בברדיצ'ב. חלומו הגדול היה לעלות לארץ ישראל וכדי להשיג את המימון הדרוש לעליה זו יחד עם בנו ניסן וחמשת בנותיו עבד במשך שמונה חודשים על שעון שהוזמן אצלו על ידי עשיר פולני שנועד לעמוד בראש מגדל הכנסייה הקתולית בברדיצ’ב.

בשנת 1831 הצליח הרב ישראל ב"ק לממש את חלומו ועלה לארץ עם משפחתו, עם עוזרו לייבצי גיסר (יוצק-אותיות), וכמה מכונות דפוס והתיישב בצפת. באותה עת העולים לארץ ישראל באו כדי ללמוד תורה והפרנסה היתה מכספי צדקה, כך שהעובדה שהחסיד מברדיצ'ב רצה להתפרנס מעבודה היתה עניין חריג ביותר. גם הקמת בית הדפוס היה בו חידוש שכן הפעם האחרונה שהיה בית דפוס בצפת היה 245 שנה קודם לכן. בקרב הפרושים היו מעטים שהתפרנסו מעמל כפיהם וניתן להזכיר את ר' אברהם שלמה זלמן שעסק בצורפות ור' שלמה רוזנטל, ששינה את שמו לפ"ח, ראשי תיבות של פיתוחי־חותם, כלומר צורף.

בית הדפוס של ישראל ב"ק לא היה עסק זעיר. פעלו בו ארבע מכונות דפוס, הוא העסיק כשלושים פועלים יהודים שבחרו להתפרנס מיגיע כפיהם ולא מכספי החלוקה ובכך היה לא רק מחלוצי הדפוס העברי אלא גם מחלוצי העבודה העברית.

מספר שנים לאחר שהתיישב בצפת כבש מחמד עלי שליט מצרים את הארץ מידי האימפריה העות'מאנית והטיל חובת גיוס לצבאו, חובה שעוררה גל מרידות ששיאו היה בשנת 1834 וידוע בשם 'מרד הפלאחים' ובמהלכו פרעו המורדים באוכלוסייה היהודית בארץ, רצחו, שדדו ואנסו. רב ישראל ב"ק: "ועלה ההרה מעה"ק (מעיר הקודש) צפת תו' (תיבנה ותיכונן) ומהכפרי'(ם) ובבזה שלחו את ידם ושללו את כל היהודים ועשו בהם שפטים והחריבו בתיהם והכו את היהודים מכת הרג ואבדן, מהם נעשו עיוורים וחיגרים, ומהם כמה נפשות מתו ב"מ (בר-מינן). ואנחנו היינו מושלכים בחוצות... ולא נשאר לנו כי אם גווייתנו לבד. והחריבו את ביתי והדפוס ולא נשאר מאומה, כי גם את ספריו הוציאו לרחוב ושרפום, ומאותיות העופרת יצקו כדורים". בפרעות הוכה ישראל ב"ק ומום נותר בירכו השמאלית. באותה שנה נפטרה ביילה, רעייתו ואם ששת ילדיו. לאחר מותה נשא לאישה את רייזא וממנה נולדו לו עוד שתי בנות.

הרב ישראל שימש לעת מצוא גם כרופא. הוא היה מהבודדים בגליל שלקח על עצמו את האחריות לרפא חולים יהודים ושאינם יהודים. לאחר שאיברהים פחה השליט המצרי השקיט את המרד בצפת ובשאר המקומות, חלה מושל עכו בקדחת. לבקשת הפחה טיפל הרב ישראל במושל עכו. לאות תודה והוקרה קרא איברהים לרב ישראל בשם חכם־באשי (הרופא של הפחה), ופקודה מסר על ידו למושל צפת, כי עליו למלא את כל בקשותיו של הרופא. בנוסף ניתנו לו אדמות בהר מירון ועליהן בנה את המושבה החקלאית היהודית הראשונה בארץ ישראל.

מהחווה אל ירושלים

כך נבנתה על ידי הרב ישראל ב"ק החווה החקלאית הראשונה בארץ שנוסדה בשנת 1834 שאותה ניהל בנו ניסן. שנתיים לאחר יסוד החווה פקדה את האזור רעידת אדמה קשה שהחריבה את צפת וגרמה למותם מאות רבות מהקהילה היהודית בגליל. גם בית הדפוס נהרס ברעש. "עוד לא נרפאה העיר ממכה נוראה זו (מרד הפלאחים) ובא הרעש בשנת תקצ״ז שהפיל אלפי חללים יהודים בצפת," כתב רב ישראל ב"ק. אחרי רעש האדמה עבר רב ישראל והתיישב בחווה. ימים אלו זכורים לו כימים מבורכים של הגשמה: "בניתי בו בתים לשבת, עשיתי לי גינות וזרעתי שדות, ועוד בשנה ההיא אכלתי לשובע מזרע הארץ. בשנה השנייה היה לי בקר וצאן, ששה כבשים וששה עיזים, סוסים וחמורים, ובעזרת השם גם שמרתי את השבת בכל פרטיה ודקדוקיה, גם כל המצוות התלויות בארץ קיימתי באופן נעלה, גם ביתי היה פתוח לרווחה, וברכת ה' הייתה על כל פעולתי, בבית ובשדה". באותה עת חסיד שעסק בחקלאות היה עניין חריג ושמו נודע בעולם. אנשים ראו בו מבשר אמיתי שמוכיח את האפשרות לחיות בארץ ישראל ללא כספי התרומות.

מיזם זה הרשים את משה מונטפיורי שבאותה תקופה היה התומך הגדול של ההתיישבות בארץ ישראל. חמש שנים לאחר הקמת החווה הגיע מונטפיורי לביקור ואף זכה להיות הסנדק של שמואל בנו של ניסן ב"ק. יהודית, רעייתו של מונטפיורי תיארה ביקור זה ביומנה: "באנו אל בית הרב ר' ישראל, ובני ביתו, צאצאיו וצאצאי צאצאיו, שלושה דורות, יצאו לקראתנו לברכנו". יוזמה זו החזיקה שש שנים, כשנסוגו המצרים מהארץ והעות'מאנים שבו נותרה החווה ללא הגנה וישראל ומשפחתו המורחבת נאלצו לעזוב. כיום נקרא המקום 'חרבת ב"ק'.

לאחר נטישת החווה עברה משפחת ב"ק לירושלים. הרב ישראל כבר היה עייף ושבע כישלונות אך עדיין נותרה בו גחלת לוחשת. לאחר שמונטפיורי שלח לו מכונת דפוס מאנגליה (מכונה זו נמצאת כיום באוניברסיטת רייכמן), הקים ישראל ב"ק בשנת 1840 בית דפוס בירושלים. היה זה בית הדפוס העברי הראשון בירושלים וב"ק העניק לו את השם 'משאת משה ויהודית'. שנתיים לאחר הקמת בית הדפוס ביקר בו המומר הגרמני פרדיננד קריסטיאן איוולד, שהיה מיסיונר בצפון אפריקה וירושלים. וכך כתב: "סרתי לביקור קצר אצל רב ישראל, שביקרתיו כבר בעבר פעמים אחדות. הוא בן לעדת החסידים, ובביתו ישנו בית כנסת קטן, שם מתכנסים בני העדה לתפילה. אותו ר' ישראל הוא אדם לבבי מאין כמוהו. הוא ייסד לאחרונה בית דפוס, בו הוא מחזיק בשתי מכונות דפוס ומעסיק שמונה עשר עובדים. המופלא מכל הוא שכמעט כל מה ששייך למפעל נעשה כאן, בהדרכתו של ישראל ב"ק, אמהות הדפוס נוצקו על ידו, ואף על פי שמפעלו עושה עדיין את צעדיו הראשונים, הוא הדפיס כבר ספרים אחדים בעברית... עובדה מעניינת היא שבספר תפילה, שהודפס לאחרונה במפעלו של ר' ישראל ב"ק בירושלים, הוכנסה תפילה לכבוד מלכת אנגליה החסודה."

בשנת 1863 יצאו לאור שני עיתוני חדשות: 'הלבנון' של הפרושים ו'החבצלת' של החסידים שהודפס בדפוס של רב ישראל ב"ק ושהיה בן היוזמים והמייסדים שלו. 'החבצלת' היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל. הגיליון הראשון התפרסם בשנת 1863 ואחרי חמישה גיליונות הפסיק השלטון את הדפסתו. ההדפסה חודשה בשנת 1870 ונמשכה ברציפות עד 1911. עורך העיתון היה דב פרומקין, חתנו של ישראל ב"ק (ואביו של גד פרומקין, השופט העליון הראשון בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי). העיתון, שמטרתו הייתה לעודד עליה והתיישבות בארץ ישראל, עסק בעיקר בירושלים והישוב היהודי, כמו סיפורי המסע של יהושע ילין ומאמרים מאת הרב יהודה אלקלעי בזכות מצוות יישוב ארץ ישראל... בין הכותבים נמנו אברהם לונץ ושלמה בובר. בשנת 1882 הפך אליעזר בן-יהודה לעורך בפועל ובכך תרם העיתון להנחלת השפה העברית. תחת ניהולו של בן יהודה נלחם העיתון נגד חברת כי"ח ופקידי הברון רוטשילד, שלדעת בן יהודה עיכבו את פיתוח הארץ ולא עודדו עבודה עצמאית של יהודים. שנה לאחר מכן הצטרפו לצוות הכותבים גם אלעזר רוקח (נכדו של ישראל ב"ק, בנה של מרים), נפתלי הרץ אימבר (מחבר 'התקווה'), אברהם אורנשטיין, דוד ילין, ר' יחיאל מיכל פינס (ממייסדי מוצא) ויוסף ריבלין (משפחתו של הנשיא לשעבר ראובן ריבלין). בית הדפוס פעל ברחוב הדגל ברובע המוסלמי בירושלים, שנודע כ'חצר החבצלת', ובה התגורר תקופה מסוימת אליעזר בן-יהודה. החצר נשכרה מחאג' אמין אל חוסייני, צורר היהודים וראש הפורעים.

לרב ישראל ב"ק היו קשרים טובים לא רק בארץ אלא גם בתורכיה. בשנת 1854, ימי מלחמת קרים בין רוסיה לתורכיה, ביקר בירושלים הרב מרוז'ישצ'ה. בשובו לרוסיה פחד הרב מרוז'ישצ'ה לעבור בתורכיה עם דרכון רוסי ולכן הצטייד בירושלים בדרכון תורכי ובעוברו בקושטא נמצא עליו גם הדרכון הרוסי והוא נחשד כמרגל רוסי ונאסר. ישראל ב"ק פנה לידידו איברהים הפחה מירושלים שפעל לשחרורו של הרב הרוסי. באותה הזדמנות יצר ישראל ב"ק קשרים עם ראש הווזירים בטורקיה (ראש הממשלה) והתמנה ליועצו המדיני. הוא השפיע על מהלכים מדיניים כמו בחירתו של נסיך וולוכיה שהיתה נסיכות בשליטת הטורקים. בשובו לארץ, התמנה כקונסול וולוכיה בארץ ישראל.

רב ישראל ב"ק נפטר בערב ראש חודש כסלו שנת 1874 בירושלים, בהיותו בן 77 שנה. על מצבתו נכתב "פ"נ הרב הישיש חסיד ועניו מו"ה ישראל ב"ק מדפיס".

ניסן ב״ק וממשיכי הדרך

את שרביט החלוציות קיבל בנו ניסן. בשנת 1843 נודע לו כי הצאר הרוסי ניקולאי מנהל משא ומתן לרכישת מגרש ענק ממערב לכותל לשם הקמת מתחם נוצרי. מאחר שהיה חשש שהמתחם יחסום את המעבר מהרובע היהודי לכותל שלח ניסן מכתב בהול לרב ישראל פרידמן מרוז'ין. בתגובה שלח הרב לניסן הון עתק כדי שירכוש את המגרש. הצאר הרוסי רתח מזעם והכריז "פעם נוספת ניצח אותי היהודי ישראל פרידמן" (הפעם הראשונה הייתה כשהרב נמלט מרוסיה לפני שנעצר על ידי הצאר ניקולאי). במקום מגרש זה רכשו הרוסים שטח מחוץ לחומות העיר העתיקה וידוע בשמו 'מגרש הרוסים'. ניסן ב"ק תכנן לבנות על המגרש שרכש בית כנסת לקהילת החסידים והבנייה החלה בשנת 1857. בשנת 1869, שלוש שנים לפני שהסתיימה הבניה, ביקר בבית הכנסת הקיסר האוסטרו הונגרי, פרנץ יוזף, שהיה בביקור בירושלים בדרכו לטקס חנוכת תעלת סואץ. הוא שאל מדוע לבית הכנסת אין גג וניסן ענה לו "כי גם המבנה הסיר את הכובע בפני כבודו". הקיסר הבין את הרמז ותרם את הכסף להשלמת הגג. רק כעבור 15 שנים בהם עסק במאבק בירוקרטי לקבלת אישורי בניה וגיוס כספים הסתיימה הבניה. ניסן ב"ק היה האדריכל של בית הכנסת ולעזרתו גייס לא פחות מאשר את מרטין איוונוביץ' אפינגר שהיה האדריכל של מגרש הרוסים. בית הכנסת בלט ביופיו ועמד מול בית הכנסת הפרושי 'החורבה'. בית הכנסת נקרא 'תפארת ישראל' על שם ר' ישראל מרוז'ין שהלך בינתיים לעולמו אך כולם קראו לו 'בית כנסת ניסן ב"ק' שהיה הגבאי הראשי עד לפטירתו.

לניסן ב"ק היו יוזמות חלוציות נוספות, אחת מהן היא הקמת שכונה מחוץ לחומות. שתי השכונות הראשונות מחוץ לחומות (ויש מחלוקת מי הראשונה) היו 'משכנות שאננים' שהקים משה מונטפיורי, ושכונת 'מחנה ישראל' של המוגרבים. השכונה השלישית והחשובה שאותה הובילו הפרושים היא 'נחלת שבעה'. נישאים על גל ההצלחה הקימו אותם פרושים עוד רצף של שכונות: 'בית דוד', 'מאה שערים' ושכונת 'אבן ישראל', שלושתן לאורך רחוב יפו. בשנת 1875 שבר ניסן ב"ק רצף והקים לראשונה שכונה לחסידים מול שער שכם והעניק לה את השם 'בתי משה ויהודית', בתקווה שמונטפיורי ימהר לתרום כספים. כשהכסף לא הגיע שונה שם השכונה ל'קריה נאמנה'. שכונה זו הייתה אבן שואבת למספר שכונות חדשות שהקיפו אותה ושיכנו עולים מגיאורגיה, כורדיסטן, חאלב ועוד. אבל כל השכונות האלו נקראו בפי כולם 'בתי ניסן ב"ק', כי כולם זכרו לו חסד נעורים.

ניסן ב"ק היה שותף גם בייסוד אגודת 'עזרת נידחים', שהוקמה כדי לפתור את מצוקת עולי תימן שעלו במסגרת עליית 'אעלה בתמר'. את האגודה הקים גיסו של ניסן (וחתנו של ישראל), ישראל דב פרומקין. אגודה זו הקימה את כפר התימנים הידוע בשם כפר השילוח,

ניסן ב"ק נפטר בירושלים בשנת 1889 בגיל 74 ונקבר בהר הזיתים.

פלג אחר שירש מהרב ישראל ב"ק את להט החלוציות הגיע מבתו מרים שנישאה ליצחק רוקח ונולדו להם שלושה בנים שמעון, אליעזר ויעקב שלום. יצחק האב היה הזכיין של השלטון התורכי על מס הדרכים. הוא היה אמון על ניהול גביית המס בדל-אל-קרוסה (מס המרכבה), אשר נגבה מהנוסעים בעגלות בין ירושלים ליפו. המס נגבה בחאן שער הגיא.

הבן שמעון רוקח, או כפי שכונה הש"ר, המשיך את מסורת החלוציות המשפחתית והיה ממייסדי 'נווה צדק', השכונה היהודית הראשונה מחוץ ליפו. השכונה נוסדה בשנת 1887 ויש הרואים בה אמא של העיר העברית הראשונה תל אביב. שמעון רוקח עסק גם בגאולת קרקעות ובנטיעת עצי פרי הדר. ב-1905 היה שותף לרכישה ונטיעה של פרדס בחריה על גדות הירקון, שהיה הפרדס הגדול ביותר שניטע עד מלחמת העולם הראשונה על ידי יהודים.

לשמעון ורחל רעייתו נולדו חמישה ילדים: יוסף, חנה, יצחק, ישראל ומרים. לימים היה בנו, ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב (על שמו שד' רוקח בעיר). בנו יצחק היה לימים מנהל אגודת 'פרדס', מייסד 'הסינדיקט לתפוזי יפו' וחבר התאחדות האיכרים. הבת חנה נישאה לרופא לאון מג'רו. בתם לאה היא פסלת וציירת ודרכה נחשפתי לסיפור המשפחתי.

אחיו של שמעון, אליעזר רוקח, התנגד, כאביו, לכספי החלוקה שממנה התפרנסו בני היישוב הישן והטיף לחיי עבודה ובמיוחד עבודת האדמה. הוא רצה להמשיך את סבו ישראל ב"ק ויזם את רכישת האדמה בכפר ג'אעונה בשנת 1875. שלוש שנים לאחר מכן התיישבו במקום 17 משפחות וקראו ליישוב 'גיא אוני'. הישוב לא החזיק מעמד ורוב יושביו עזבו. אליעזר רוקח יצא לרומניה ורוסיה והצליח להביא לגיא אוני מתיישבים יהודים מרומניה שהקימו את היישוב מחדש וקראו לו ראש פינה. במהלך מסעותיו באירופה לטובת הישוב היהודי פגש בבוצ'אץ' שבאוקראינה את שמואל יוסף צ'צ'קס (הוא ש"י עגנון) ומינה אותו למזכירו.