אדוארד שולטה

המברק שהזהיר על ההשמדה

וכך נכתב במברק: "נתקבל דיווח מעורר חרדה שבמטה הפיהרר נדונה ונשקלת תוכנית לחסל את כל היהודים שבמדינות הכבושות בידי גרמניה או הנתונות לשליטתה, שלושה וחצי ארבעה מיליונים. הם יחוסלו במכה אחת, אחרי שיגורשו וירוכזו במזרח, וזאת כדי לפתור אחת ולתמיד את בעיית היהודים באירופה. התוכנית המדווחת מתוכננת לסתיו. נמסר ששיטות הפעולה המתוכננות כוללות שימוש בחומצה פרוסית. אנו מעבירים את המידע עם כל ההסתייגות הדרושה היות שאין אפשרות לאשר את מידת דיוקו. נטען שלמודיע יש קשרים הדוקים עם הרשויות הגרמניות הגבוהות ביותר, ובדרך כלל דיווחיו מהימנים". מברק זה נמסר על ידי ריגנר לידי סגן הקונסול האמריקאי בז'נבה וממנו אל משרדי החוץ בוושינגטון הבירה ובלונדון.

חלפו 38 שנים עד שנחשפה זהותו של המודיע. "למודיע יש קשרים הדוקים עם הרשויות הגרמניות הגבוהות ביותר". הפרטים התגלו בספר 'הסוד הנורא' שכתב ההיסטוריון היהודי אמריקאי זאב לקויר שמתאר כיצד נודע הפתרון הסופי לעולם. לקויר סיפר כי הראשון שקיבל את המידע מהמקור המהימן היה איש עסקים יהודי בשם איזידור קופלמן שעשה עסקים עם המקור. קופלמן העביר את המידע ליהודי אחר בשם בנימין סגלוביץ' שניהל את לשכת המידע של הקהילות היהודיות בשווייץ. סגלוביץ' העביר את המידע לגרהרט ריגנר, נציג הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ. ריגנר בן 31 היה ד"ר למשפטים פליט מברלין שהבין עד כמה נפיץ המידע שהגיע אליו. הוא עדכן את הווארד אלטינג, סגן הקונסול האמריקאי בז'נבה, וביקש ממנו להעביר את המידע למשרד החוץ האמריקאי ולרב סטיבן וייז שהיה מראשי יהדות ארצות הברית. אלטינג הבריק את המידע למשרד החוץ וציין כי ריגנר הדגיש כי מקור המידע מהימן. המקור למידע היה תעשיין גרמני בשם אדוארד שולטה.

התעשיין שהתנגד להיטלר

ב־20 בפברואר 1933 קיים אדולף היטלר פגישה סודית עם כ־20 מבכירי התעשיינים של גרמניה במעונו המפואר בברלין של הרמן גרינג, מראשי משטרו של היטלר ולימים מפקד הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני), במטרה לגייס כסף עבור המפלגה הנאצית. שלושה שבועות קודם לכן מונה היטלר כקאנצלר גרמניה על ידי הנשיא הישיש והחולה פאול פון הינדנבורג. היחיד שסרב לתרום אפילו מארק גרמני אחד היה אדוארד שולטה שבאותה עת אחד מהתעשיינים המובילים בגרמניה. הוא צפה באימה בעתידה של המדינה אותה אהב וחזה כי היטלר, חבורתו ויתר המשתתפים בפגישה יובילו את גרמניה לאסון.

אדוארד שולטה נולד בדיסלדורף למשפחה עשירה שניהלה גלריה לאומנות. בזמן הפגישה בביתו של הרמן גרינג הוא היה מנכ"ל חברת 'גִישֶׁה' (Giesche) יצרנית האבץ הגדולה ביותר באירופה. סגנו, אוטו פיצנר, היה בכיר במפלגה הנאצית, וחבר ההנהגה. מטה החברה היה בברסלאו (אז בגרמניה וכיום ורוצלב שבפולין) ומפעליה היו פזורים בפולין ובגרמניה. השלטון הנאצי ראה חשיבות רבה בייצור האבץ ששימש חלק חשוב בייצור הפלדה, דבר שסייע לחברה להתרחב.

עם עליית היטלר לשלטון קיבל שולטה החלטה פטריוטית לפעול נגד היטלר - החלטה שהעמידה את חייו בסכנה. הרעיון של שולטה היה להעביר מידע לאמריקאים כדי שהפלת היטלר תגיע מצדם. לצורך כך תווה קשרים בשוויץ עם שירות המודיעין האמריקאי ועם אלן דאלס, איש ה- OSS - המשרד לשירותים אסטרטגיים האמריקני (קודמו של ה-CIA). לאורך כל המלחמה העביר שולטה לאמריקאים ידיעות על תכניות המלחמה ועל תוכניות הטילים V-1 ו- V-2.

לקראת סוף ינואר 1942 התכנסה ועידה בהשתתפות נציגי כל משרדי הממשלה הנאצית. בישיבה זו הוצג 'הפתרון הסופי' שכלל שימוש ביהודים לעבודות פרך וטבח כל היהודים בכל אירופה. הוועידה הייתה סודית ביותר ונודעה בשם "ועידת ואנזה" על שם הווילה שבה נערכה השוכנת בפרבר ואנזה שבברלין.

הממונה על ביצוע 'הפתרון הסופי' היו האס. אס ובראשו היינריך הימלר. ביולי 1942 הגיע הימלר לאושוויץ כדי לבדוק כיצד מתקדמת התוכנית ולצפות בהוצאתם להורג של 449 יהודים שהגיעו מהולנד. מאושוויץ המשיך לסעודה בווילה בקטוביץ' (שהייתה שייכת לחברת 'גישה'), אליה הוזמן על ידי אוטו פיצנר, סגנו של אדוארד שולטה. למחרת התרברב אוטו פיצנר בפני אדוארד שולטה על סוד 'הפתרון הסופי' שסיפר לו פיצנר. שבועיים אחר כך כבר עלה שולטה על רכבת מברסלאו לשוויץ כדי למסור את המידע לארגונים היהודיים. כך לראשונה התוודעו אותם ארגונים לתוכנית 'הפתרון הסופי' להשמדת כל יהודי אירופה באמצעות גז ציקלון.

'מברק ריגנר' אמנם הובא לידיעת האמריקאים והבריטים אך הם לא עשו דבר ופעולות ההשמדה נמשכו בקצב מטורף. כשנתיים אחרי המברק, באפריל 1944, ברחו ממחנה בירקנאו שני אסירים שעבדו ששהו שם במשך שנתיים. הם הגיעו לסלובקיה וסיפרו על הנעשה במחנה ההשמדה. התיאור היה מזעזע ואישים יהודים פנו אל ממשלות ארה"ב ובריטניה וביקשו להפציץ את מחנות ההשמדה ומסילות הברזל המוליכות אליהם. האמריקאים סרבו ותירצו את התנגדותם לפיצוץ בטענה כי ההפצצה תביא למותם של אסירי המחנה וכי אזרחים תמימים המתגוררים בסביבה עלולים להיפגע, מה שלא הפריע להם זמן קצר אחר כך להטיל שתי פצצות אטום על הירושימה ונגסאקי.

בשנת 1941 החלו להגיע לארץ ישראל שברי ידיעות על רצח היהודים בשטחי ברית המועצות שנכבשו על ידי הנאצים. במהלך 1942 גדל זרם הידיעות. בתחילה הטילו ספק באמינות הידיעות שהגיעו ובעיתונות העברית סויגו הידיעות בהערות שאין להן אישור. "לא האמינו לי... שאלו שאלות וחקרו חקירות כאילו הייתי פושע... מהיכן אתה יודע, מה אירע בשאר מקומות, בזמן שהיית כלוא בתוך הגטו שלך? מנין אתה יודע. מה נעשה ליהודים שהועברו והרי לא היית שם?" כך סיפר יעקב קורץ בעדותו עוד במהלך השואה.

רק לקראת סוף שנת 1942 פרסמו ממשלות בעלות הברית הודעה משותפת שהתפרסמה באותו זמן במוסקבה, בלונדון ובוושינגטון על השמדת יהודי אירופה. בהודעה זו נמסר כי מאות אלפי יהודים נרצחו, בעוד שמספר הנרצחים כבר הגיע למיליונים. בהצהרה התחייבו ממשלות בעלות הברית להביא לעונש את האחראים לפשע זה.

הסוד שנחשף אחרי המלחמה

לקראת סוף שנת 1943 חש אדוארד שולטה שהגסטאפו עולה על עקבותיו וברגע האחרון נמלט לציריך בשווייץ עם אשתו אך הותיר מאחור את בנו ששירת בוורמאכט. בציריך עבד שולטה עם אלן דאלס ועם חבורה אנטי גרמנית כדי לאסוף ולנתח נתונים מודיעיניים. לאחר המלחמה חזר שולטה לברלין והחל לעבוד עבור רשויות הכיבוש הצבאיות של ארה"ב בברלין. הוא ציפה שיציעו לו תפקיד מרכזי בשיקום גרמניה, אך כאשר הבין כי הוא לא רצוי בגרמניה שראתה בו בוגד והמשרה אותה רצה לא הוצעה לו, חזר לשוויץ מבלי ששב יותר לגרמניה. לאחר המלחמה שמר שולטה על שתיקה וריגנר אף הוא סירב לגלות מי מסר לו את המידע.

אדוארד שולטה נפטר בציריך בשנת 1966 בגיל 75 כשהוא אנונימי. העובדה כי הוא האיש מאחורי 'מברק ריגנר' נחשפה רק 20 שנה לאחר מותו. בשנת 1986 פרסמו זאב לקויר וריצ'רד ברייטמן ספר ביוגרפי על שולטה 'הפרת השתיקה'. הספר הופיע בתרגום לעברית.

עוד באותה שנה עם היוודע המקור החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם של 'יד ושם' להעניק לאדוארד שולטה את התואר חסיד אומות העולם "על אשר בשנות השואה באירופה שם את נפשו בכפו להצלת יהודים נרדפים". האות ניתן בטקס מכובד לנכדתו פריסילה שולטה, פרופסור לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה.

בעדויותיהם הסתכנו קורט גרשטיין ואדוארד בגזר דין מוות ונדרשו לאומץ בלתי רגיל. נאמנותם לגרמניה הייתה חסרת ערך אל מול ערכי המוסר אותם קידשו.