הדרך אל אושוויץ

הלמוט קלייניקה נולד בגרמניה בשנת 1907 למשפחת יערנים אוהבת טבע וסביבה שעבדה קשה מאד למחייתה. המשפחה השקיעה בחינוכו והקפידה על עקרונות העבודה, היושרה וההגינות. לשמחת הוריו, אשר קיוו כי לא יעבוד קשה כמותם, בחר הלמוט בלימודי הנדסת בניין. בשנת 1933 הצטרף למפלגה הנאצית ובפרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לאס. אס. מאחר שהיה מהנדס קיבל מידית דרגת קצונה ועם הזמן טיפס לדרגת אוברסט-לויטננט (סגן אלוף). בשנת 1940, כשהחלו להקים את מחנה ההשמדה אושוויץ, היה קלייניקה חבר בצוות המהנדסים שעסקו בתכנון המבנים ובהקמתם, ובאותה עת התגורר בעיירה כשאנוב ששכנה כ-20 ק"מ ממחנה ההשמדה.

בשונה מחבריו הקצינים, להלמוט קלייניקה הייתה תכנית אחרת להשמדת היהודים. לצורך הקמת המבנים הוא גייס צעירים יהודים רבים מכשאנוב עירו, הרבה מעבר למה שהיה צריך. הם כונו "העובדים של הלמוט קלייניקה". הוא העניק להם יחס טוב ומגונן והם 'נהנו' מחסינות מלאה מהמוות. לא פעם הוריד את עובדיו מהטרנספורטים למחנות השמדה. מהר מאוד הבינו העובדים של הלמוט קלייניקה כי הוא בעצם מציל את חייהם. "כל אלה שעבדו אצל קלייניקה היו וי.אי.פי. הייתה לנו תעודה שאנו עובדים שם וזה היה הביטוח שלנו" סיפר יוסף ויסלר, ניצול שואה שעבד אצלו.

בחלק מהפעמים סיכן קלייניקה את חייו כשהסתיר חלק מעובדיו במרתף ביתו ולעיתים סייע לעובדי כפייה להימלט כשהסיע אותם ברכבו להרי טטרה המרוחקים כ-200 ק"מ.

הצלת יהודים מכשאנוב

הלמוט קלייניקה עסק בהצלת היהודים יותר מאשר בהעסקתם. בשנת 1943 הודח מתפקידו לאחר שהגסטאפו שם לב כי עובדיו החלו להיעלם. לאחר ההדחה הוכשר קלייניקה כתותחן ונשלח לחזית מתוך כוונה שלא 'ישוב' אך למעט פגיעה קלה בשמיעתו הוא שרד את המלחמה. בתום המלחמה נתפס על ידי הבריטים ובשנת 1945 שוחרר. הוא חזר לגרמניה לשגרת חייו לצד רעייתו וב-1949 טוהר שמו כפושע מלחמה.

חלק מניצולי כשאנוב עלו לארץ וניסו לשקם את עצמם ולבנות משפחה בתקווה לעתיד שפוי יותר. זמן קצר לאחר המלחמה נולדה לזוג קלייניקה בת בשם יוטה. המלחמה הותירה בהלמוט צלקות עמוקות וכפי שסיפרה בתו הוא לא חייך מעולם. הוא חי בתחושה כי יכול היה להציל יותר יהודים מאחר שהכיר את מכונת ההשמדה הגרמנית. הלמוט שתק ולא סיפר את סיפורו. הוא ידע כי אף אחד לא יאמין לו כי קצין אס. אס עזר והציל חיי יהודים.

היהודים ששרדו בזכותו שתקו גם הם אך לא שכחו את קצין האס.אס שהציל את חייהם וחלקם אף כתבו לו. "אדון קלייניקה הנכבד, עבדתי אצלך בבוברק בשנת 1942. בזכותך נחסך ממני סבל רב". כך פתח יוסף ויסלר את מכתבו. הלמוט קלייניקה קרא והניח את המכתב במגירה מבלי להשיב לויסלר.

בינואר 1979 צפה בסדרה 'שואה: סיפורה של משפחת וייס' שהחזירה את אותו לימים אותם לא שכח מעולם. שלושה ימים לאחר מכן לקה בשבץ מוחי וכעבור מספר חודשים מת והוא בן 72.

לאחר מותו סיפרה בתו יוטה שפצ'ק כי אביה ידע כי היהודים נשלחו למותם. "תחושת אשם זו הרגשתי גם אני" אמרה. אבל מלבד תחושת האשם הוריש לה אביה ערמת מכתבים, ביניהם מכתבו של יוסף ויסלר. היא יצרה עמו קשר והביעה את רצונה לפגוש אותו. "אני פשוט מרגישה שנולדתי כדי לסגור את המעגל הזה של אבא שלי כדי להגיד לא אשם", אמרה.

מהשתיקה להכרה מאוחרת

בשנת 2017 נפגשו עשרות ניצולי כשאנוב החיים בישראל, בני הדור הראשון והשני, בטקס האזכרה הכללי לנספי העיר שהתקיים בבית לוחמי הגטאות, שם הועלה גם זכרו של הלמוט קלייניקה.

יוטה הגיעה לארץ יחד עם בנה סבסטיאן ונפגשה בבית ציוני אמריקה עם חלק קטן מהשורדים שאביה הציל. כשראתה את יוסף ויסלר שאת מכתביו קראה, פרצו שניהם בבכי. באותה פגישה הודה שורד אחר בשם חיים כי הוא מודה לאל שהוא עדיין חי וזכה לפגוש את בתו של הלמוט ולספר לה עד כמה אביה היה גיבור ומלאך שומר. ניצול אחר סיפר לה כיצד הבריח אותו אביה ברכבו לתחנת הרכבת וככה הציל את חייו. "את צריכה להיות גאה. אביך היה בן אדם באפלה הגדולה שירדה על העולם אז" אמר לה אחד השורדים. הלמוט קלייניקה כונה 'השינדלר של כשאנוב'. בשנת 1948 העיד זיגמונד אנגלנדר כי בפברואר 1943 התחבא במשתלה המקומית יחד עם עוד 20 יהודים מפני גירוש שעמד להתרחש, וזאת בידיעתו של הלמוט קלייניקה. יוסף ויסלר, לולה ברמן, גרשון מלר ויוצאי כשאנוב נוספים העידו כי זכו בחיים בזכותו של קלייניקה.

זמן קצר לאחר המפגש קיבלה יוטה מכתב מ'יד ושם' שדברו: "אנו שמחים להודיע כי הוחלט להעניק להלמוט קלייניקה תואר 'חסיד אומות עולם' על העזרה שהעניק ליהודים בזמן השואה, תוך סיכון חייו. אות ותעודת כבוד יישלחו לשגרירות ישראל בברלין, ויימסרו למשפחתו בטקס מיוחד". בהמשך הוטבע שמו של קלייניקה על הקיר בגן חסידי אומות העולם במוזיאון יד ושם.

בתחילת 2020 ניתן להלמוט קלייניקה בשגרירות ישראל בברלין אות 'חסיד אומות עולם'. בטקס נכח יוסף קניגסברג, ניצול שואה בן 95, האדם האחרון בגרמניה שיכול לספר על גבורתו של הלמוט קלייניקה ששלף אותו מהטרנספורט לאושוויץ כשהיה בן 16. "זהו אחד הימים היפים ביותר בחיי... אני חב לו את חיי... אמי באה אליו והתחננה שיציל אותי. קלייניקה תפס אותי ואמר שאני העובד הכי טוב שלו", אמר קניגסברג כשהוא מישיר מבט אל יוטה שפצ'ק, שישבה לא רחוק ממנו. "תודה לכם, תודה לכם." אמו ואחותו של קניגסברג נשלחו לאושוויץ זמן קצר אחר כך. אף אחת מהן לא שרדה. בזמנו מסר יוסף קניגסברג לקלייניקה את אוסף הבולים שלו למשמורת וזה הבטיח שאם שניהם ישרדו את המלחמה הוא ישיב לו את הבולים. לפני שלוש שנים, קניגסברג קיבל את האוסף בחזרה מידי יוטה שפצ'ק.

הלמוט קלייניקה הוא הגרמני ה-628 ואחד משני חברי המפלגה הנאצית היחידים שזכה לאות הוקרה זה.

בטקס סיפרה יוטה שמהרגע בו נחשפה לסיפורו של אביה ואחרי ביקורה בישראל השתנו חייה באופן משמעותי: "זה אישש את מה שאבי סיפר לי בכמה מילים בודדות – ואף פעם לא ידעתי אם הוא אמר את האמת". קלייניקה לא הותיר תיעוד אודות מספר היהודים שהציל אבל השורדים מעריכים שמדובר בלא פחות ממאות יהודים.

"אני מרגישה שזוהי סגירת מעגל... זה היה חיפוש מאוד ארוך ואמוציונלי לגילוי האמת על אבי, ואני מקווה שאנשים באמריקה, בבריטניה ובישראל ישמעו על כך." אמרה יוטה לאחר הטקס.

תיקון קטן:

דרגת אוברסטלויטננט היא דרגת ורמאכט ולא של ה ס.ס. תיקון קטן:

הדרגה המקבילה לזה ב ס.ס היא אוברשטורמבאנפיהרר