המסע שהוביל לגוטקס

היא ידעה שאם תיתפס גורלה עשוי להיות כגורל היהודים האחרים שנתפסו - הם נורו בידי הנאצים ונזרקו לדנובה. היא ידעה שדי להעיף מבט קל בפניה ולדעת שהיא יהודייה - "הייתי שחרחורת" הסבירה. באותו יום היא עמדה ברציף תחנת הרכבת בדרכה לבודפשט הבירה. ביד אחת אחזה בבתה יהודית ובידה השנייה התינוקת מרים וזר ענק של חרציות שהסתיר את פניה. היא שרדה את הנסיעה לבדה. את ארמין בעלה הנאצים לקחו לעבודות כפיה. שבועיים קודם העבירה את בתה יהודית למשפחה נוצרית כדי להציל אותה אבל היא נשברה ולקחה אותה חזרה. עכשיו הן ברכבת...

מאותה נסיעה ברכבת נקשר ריח החרציות להצלה. שנים אחר-כך לבשה דוגמנית העל הגרמנייה קלאודיה שיפר בגד ים, בדוגמת חרציות. תוך ימים אזלו כל הדגמים ברשת החנויות האמריקאית 'בלומינגדיילס'. הפעם כולם הכירו את שמה ואת פניה וידעו שהיא יהודייה מישראל. יצירותיה הפכו למותג הבינלאומי 'גוטקס' המזוהה איתה, לאה גוטליב.

לאה גוטליב לא למדה עיצוב, טקסטיל או כל דבר הקשור לאופנה, אבל היו לה כישרון, יצירתיות וחוש אופנתי ואלגנטי. היא הקרינה סמכות וכריזמה אדירה וכולם פנו אליה בכינויים 'הגברת גוטליב' וכשרצו לקצר 'הגברת G'. מה שנראה לאחרים כבחירה חריגה באותם ימים התברר כהצלחה. לא רק בתחום בגדי הים היתה לאה פורצת דרך. גם הדוגמנית תמי בן עמי ז"ל, לא ייצגה את אידיאל היופי של אותה תקופה - דוגמנית כהת עור, גבוהה ובעלת כתפיים רחבות. לאה התלהבה מתמי והפכה אותה לפנים של 'גוטקס'.

ארמין בעלה ושתי בנותיה עבדו לצידה במפעל חייה. יהודית הייתה המעצבת , ארמין היה מנהל הכספים ומרים הבת הצעירה ניהלה את הסניף בניו-יורק. האמריקאים התאהבו בקולקציות הצבעוניות ולא היה בית אופנה בעולם שלא הכיר את המותג. כל רשת שכיבדה את עצמה מכרה גם דגמים של 'גוטקס'. היא הצליחה לשחק במגרש של הגדולים – צרפת ואיטליה. 'גוטקס' יצרה אופנה חדשה וסגנון חיים. לראשונה יכלו נשים לרכוש מערכת תואמת של בגד ים וכפתן ואפילו אקססוריז.

למבקריה, שטענו כי העיסוק בבגדי ים הוא ניגוד מוחלט לערכיה כאישה מסורתית, נהגה להגיב: "אינני אוהבת נשים חשופות מדי. לדעתי, בגדי הים שאני מעצבת אינם סקסיים מדי. אני אוהבת לעטוף אשה בשמלה עליונה, בכפתן או במקטורן."

לנכנס בשערי המפעל היה ברור על פי מי יישק דבר. לאה, אישה קטנת קומה, הייתה צועדת בביטחון שקט, מתיישבת על כורסא, אוכלת פירות אקזוטיים מלווים במיץ פפאיה, וסביבה, כמו כוורת רוחשת, דוגמניות עולות ויורדות, תופרות מתקנות, ועוזרת אישית שמעדכנת אותה בסדר יומה. מידי פעם פלטה הערה בהונגרית, השפה היחידה בה שלטה וההתקשרות איתה הייתה בשפה שהורכבה ממעט עברית עילגת, אנגלית, צרפתית, איטלקית והונגרית. בקומה הרביעית היה אולם תצוגה לקניינים הגדולים שהגיעו ורחשו כבוד לגברת גוטליב ומי שנכנס לקומת התצוגה הרגיש כי הוא בפריז או במילאנו, בירות האופנה של אז. בשנות ה-80 היה מחזור העסקים של החברה כ-40 מיליון דולר. הקולקציות נמכרו ב-63 מדינות, וקניינים של 'סאקס פיפט אווניו', 'בלומינגדיילס' ו'הרודס' נהגו לבקר בארץ בכל שנה כדי להזמין בגדי ים לעונה הבאה.

הקמת גוטקס והפריצה

לאה גוטליב נולדה בשיוסנטפטר שבהונגריה. בת יחידה למשפחה יהודית דתית. היא גדלה אצל סבתה ובהמשך עברה לבית דודתה. למרות התנאים הקשים היא הייתה תלמידה חרוצה ובעלת קליטה מהירה. כבר בגיל צעיר החלה לפרנס את עצמה במתן שיעורי עזר וכשבגרה עבדה כמנהלת חשבונות במפעל לייצור מעילי גשם, שם הכירה את ארמין, הבן של בעלי המפעל. הם נישאו ואהבתם נמשכה כל חייהם. "הוא החבר הטוב ביותר שלי. הודות לעידודו המתמיד ולהרמוניה בחיי הנישואין שלנו הגעתי לאן שהגעתי", סיפרה בשיא הצלחה שלה.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, נלקח ארמין לעבודות כפייה, ולאה, שנותרה עם בנותיהן, החלה לברוח ממקום למקום ומידי פעם ביקרה את ארמין במחנה העבודה. עם שחרורו של ארמין החל הזוג לנדוד בין מקומות מסתור ברחבי אירופה. בתום המלחמה התלבטו היכן לבסס את חייהם ובשנת 1949, כשבכיסם רק 8 דולרים, הגיעו לישראל ונקלטו במעברה בבאר יעקב. "הסתדרנו טוב והיינו מאושרים מאוד" סיפרה לאה. מבאר יעקב עברו לדירה נטושה ביפו שהתמלאה בניצולי שואה כמותם. ארמין, שהיה בעל חוש מסחרי חד, החל לעבור בין לקוחות ולקבל הזמנות למעילים. במקביל ריכז נשים תופרות שהביאו איתן מכונות תפירה. לאה עיצבה את המעילים והוא דאג לייצור. כך החל העסק להתקדם ולאחר שנה כבר עברה המשפחה לצפון תל אביב, שם נבנו שיכוני הפועלים. לאחר חמש שנים בהם חסכו כסף החליטו לאה וארמין לקחת סיכון ולעצב קולקציית בגדי ים. לימים סיפרה במבטא הונגרי כבד כי היא שמה לב שבישראל "בהורף יש רק ארבע הודשים וקיץ שמונה הודשים". ההצלחה הייתה מהירה. בגדי הים הססגוניים הלהיבו את הנשים והם נחטפו. העסק עבר מביתם הקטן בצפון תל אביב לרחוב הגדוד העברי. בשנת 1956 הם ייסדו מפעל בגדי ים מצליח. בתחילה נקרא המפעל על שם בעלה 'א. גוטליב' אך בהמשך מיתגו את עצמם מחדש עם השם 'גוטקס' שהוא חיבור בין גו (גוטליב) ו-טקס (טקסטיל).

מההתחלה כיוונה לאה גוטליב גבוה, בעיקר לשוק בחו"ל. כשסיימה לעצב את חמשת הדגמים הראשונים כבר השתתפה בתצוגות לצד בתי האופנה הגדולים. בחנות 'מטלון' ברח' הרצל בתל אביב השתרך תור ארוך של נשים והסחורה נמכרה תוך ימים בודדים. לאה היתה הראשונה שייצרה בגדי-ים מלייקרה בשלל צבעים זרחניים ומראה רטוב שמשך עיניים ואת זה בדיוק אהבו הלקוחות. הבדים נרכשו באיטליה באותם מקומות ששימשו גם את מעצבי העל כמו איב סאן לורן ודיור.

בכל קולקציה היו כ-500 פריטים וזמן ייצורה ארך כ-9 חודשים. הפקתם של הקטלוגים היוקרתיים של גוטקס עלתה הון. כשנשאלה לאה גוטליב האם טרנד ה'טופלס' (ללא החלק העליון של בגד הים) שהחל באותה תקופה, יפגע בעסקיה, השיבה: "זה לא הקונים שלנו. הקונים שלנו יותר אלגנטיים". היא תמיד השתמשה באלמנטים הטובים ביותר שבענף: הבדים הטובים ביותר, המעצבים הטובים ביותר והדוגמניות המובילות בעולם, ביניהן היו ברוקס שילדס, קלאודיה שיפר, טיירה בנקס, סטפני סימור, נעמי קמפבל, אל מקפירסון, תמי בן עמי (ז"ל), גלית גוטמן וספיר קאופמן (ז"ל).

'גוטקס' התהדרה בלקוחות מהאליטה המקומית והאליטה העולמית בהן: סופיה לורן, ברברה וולטרס, קים נובאק, הנסיכה נור, אליזבת טיילור, נדין דה רוטשילד, ג'יהאן סאדאת, מלכת אנגליה אליזבת השנייה, הילרי קלינטון וננסי קיסינג'ר. מספר שבועות לפני מותה נפגשה הנסיכה דיאנה עם לאה בבית הכל-בו היוקרתי 'הרודס' ורכשה עשרה פריטים מאחת הקולקציות. יש צילום מפורסם שלה בבגד הים המנומר של 'גוטקס'. לננסי קיסינג'ר ארגנה תצוגת אופנה אישית במלון קינג דייוויד בירושלים ואף התאימה לה בגד ים מיוחד. את הצ'ק ששילם לה הנרי קיסינג'ר סירבה להפקיד והעדיפה למסגר.

הקולקציות בדרך כלל עוצבו על פי נושאים (דוגמת קולקציה טרופית) וחלקן לרגל אירועים היסטוריים כמו הסכם השלום עם מצריים, אז עיצבה לאה בגדי ים בדוגמת ציורי הקיר במקדשי מצריים הקדומה, צבעי טורקיז ובהדפסים של שרשרות זהב שחיקו את השרשראות על צווארן של הנשים המצריות הקדומות שבציורי הקיר.

לאה גוטליב עיצבה גם את בגדי הים שהופיעו בסדרה האהובה 'ספינת האהבה'. בראיון שהעניקה למגזין 'פיפל' סיפרה כיצד במהלך צפייה מקרית בסדרה היא התוודעה למימדי הצלחתה: "אז הבנתי שכולם על הסיפון לובשים דגמים שאני עיצבתי."

יצירותיה זכו בפרסים רבים. בשנת 1972 זכתה בפרס ראשון ביריד הבינלאומי לבגדי ים וחוף בקאן, שם התמודדה מול 186 בתי אופנה מכל העולם. כשנשאלה מה היה שיא הקריירה שלה ענתה תשובה ברורה: "1992, זה היה ירושלים". בשנה זו יצאה הקולקציה הצבעונית ביותר שהייתה ל'גוטקס' אי פעם. היא הוצגה לראשונה בתצוגת אופנה בדיסלדורף בגרמניה ובסופה עלו עשרים דוגמניות עם בגדי ים לבנים בהדפסים של עיטורי זהב כשברקע התנגן השיר 'ירושלים של זהב'. הקהל קם על רגליו ומחא כפיים בהתלהבות. באותו רגע החלו עיניה של לאה לזלוג דמעות - ניצולת השואה הישראלית הציגה על אדמת גרמניה את יצירותיה במוטיבים יהודיים וקיבלה תשואות מהקהל הגרמני.

תור הזהב והנפילה

היה זה תור הזהב של 'גוטקס' אבל אז החלה האדמה לרעוד...

לאה גוטליב חיה חיי מותרות. היו לה שתי דירות גג שחוברו לדירה אחת גדולה ברחוב אורי לא הרחק מכיכר רבין (אז כיכר מלכי ישראל) ודירה במילאנו. היא טסה במטוסי קונקורד ולנה במלונות הטובים ביותר בעולם. היא תמיד התהלכה אלגנטית, עדויה שרשרת פנינים וז'קט של שאנל. שילוב של בזבוז ללא רסן, מלאים יקרים, הוצאות מנופחות, הפסקת הסובסידיות ובעיקר המעבר מבגדי ים יקרים לבגדי ים זולים שהשוק הסיני התחיל להציף, הביאו את 'גוטקס' לסף פשיטת רגל. מפעל חייה היה בסכנת כינוס נכסים ועם חובות לבנקים של קרוב לשלושים מיליון דולר. לאה החלה בהליך קיצוצים. המשרדים במילאנו נסגרו, הקולקציות הצטמצמו ועובדים פוטרו. הפיטורים היו הצעד הכואב ביותר שעשתה. היא נאלצה להיפרד מאלה שליוו אותה מתחילת הדרך. בשנת 1995 מת בעלה ארמין ובקיץ של אותה שנה נפטרה גם תמי בן עמי שהיתה 'הפנים' של 'גוטקס'. את מעט הנחת באותה תקופה קיבלה כשנבחרה להדליק משואה בטקס פתיחת חגיגות יום העצמאות בשנת 1996.

בשנת 1997 נמכרה 'גוטקס' לחברת 'אפריקה ישראל' של לב לבייב. "קשה לי להיפרד ממקום העבודה שאותו ייסדתי, לו נתתי את כישוריי ופרי עמלי במשך למעלה משנות דור", כתבה במכתב ההתפטרות שהגישה בשנת 2001 לחברת 'אפריקה ישראל'.

שנתיים לאחר מכן נפטרה בתה הבכורה יהודית גוטפריד שהיתה אז בת 59 ממחלת הסרטן. יהודית עבדה כמעצבת בגדי ים ועיצבה גם את ליין בגדי הים לצעירות 'Smash', שזכה להצלחה גדולה בארץ ובעולם והיה מותג עצמאי, למרות שהיו כאלה שראו בו מתחרה ל'גוטקס'.

החזרה לעיצוב

ארבע שנים לקח ללאה להתאושש מאובדן מפעל חייה, וכשכבר היה נדמה כי תיעלם בנבכי ההיסטוריה, היא חגגה 87 ושוב הפשילה שרוולים. בביתה היא החלה לעצב ולגזור מודלים מחדש, והפעם יצאה תחת המותג הנושא את שמה 'לאה'.

"יהודית אמרה לי, כמה ימים לפני שמתה, שאני חייבת לחזור לעבודה, וזה היה בשבילי כמו צוואה", הסבירה את חזרתה למגרש. היא התחרתה בחברה אותה הקימה והוכיחה שיש לה את הכישרון והכוח לעשות את זה שוב. גם הפעם הגיעה לתערוכות בינלאומיות ובתצוגות הראשונות בספרד כבר קיבלה הזמנות משמעותיות.

לאה גוטליב נפטרה בשנת 2012 בגיל 94. כשנה לאחר מותה הוצגה במוזיאון העיצוב בחולון תערוכה לזכרה תחת השם 'הגברת עם החרציות - מחווה ללאה גוטליב'. במרכז התערוכה עמדה פסגת יצירתה, הקולקציה שהיתה הקרובה ביותר ללבה ונשמרה בארונה הפרטי בחדר השינה 'ירושלים של זהב' (1992).