ניקולס וינטון

החשיפה המפתיעה באולפן BBC

זאת הייתה אמורה להיות עוד תכנית אירוח. בפברואר 1988 סיפרה אסתר רנטצן (Esther Rantzen) מנחת התכנית 'That's Life' של BBC הבריטית כי נמצא אלבום בעלית גג ובו שמות של ילדים שניצלו מהנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. בין השמות הופיע שמה של ורה דיאמנט. אסתר סיפרה לצופים כי הילדה ורה יושבת בקהל. ההתרגשות באולפן הייתה רבה. אסתר המשיכה לספר כי מי שעוד נמצא בין הקהל הוא המציל שלה, סר ניקולס ווינטון, והוא "יושב לצדך". המצלמה התמקדה בוורה שהתרגשה וחיבקה את המציל שלה שכבר היה בן 77.

כשנדמה היה שהאייטם הגיע לסיומו, שאלה אסתר "האם יש מישהו בקהל שלנו הערב שחייב את חייו לניקולס ווינטון? אם כן, תוכל לקום בבקשה?" המצלמה הסתובבה לקהל שנעמד כולו. הקהל היו אותם ילדים שניצלו בזכות ניקולס ווינטון, שעד לאותו רגע חשב שהוא זה שמפתיע את ורה. ווינטון הנרגש מחה את הדמעות כשהמנחה החלה לספר את סיפורו. הסרטון הפך לוויראלי אחרי שמיליונים בעולם ראו אותו והתרגשו.

מעשי ההצלה של ניקולס ווינטון לא התפרסמו ברבים. הוא לא ראה כל צורך לספר עליהם. הוא הניח כי לאחר המלחמה עזבו כל הילדים את אנגליה כפי שחייבו הוראות החוק.

בתחילת שנות השמונים התקבל ניקולס ווינטון כחבר במסדר האימפריה הבריטית, אך הכבוד לא ניתן לו על הצלת הילדים אלא על תרומתו להקמת דיור מוגן לקשישים נזקקים. רק בשנת 1988, חמישים שנים אחרי אותם אירועים, מצאה רעייתו בעליית גג ביתם אלבום ובו רשימות של הילדים, תצלומיהם ומכתבים שכתבו הוריהם. היא שכנעה אותו לפרסם את סיפורו. בשנת 2009 אמר בראיון לערוץ 2: "טוב לב פעיל זה כשאתה עושה משהו טוב. טוב לב סביל - זה כשאתה פשוט חי חיים טובים ולא מזיק לאף אחד. אין טעם לחשוב שהיו לך חיים טובים רק כי מעולם לא הזקת לאף אחד. היו לך חיים טובים, אם עשית טוב". המוטו שלו היה "אם משהו אינו בלתי אפשרי, אז חייבת להיות דרך לעשות את זה." ניקולס ווינטון דחה את המחמאות וסירב להגדיר עצמו כגיבור.

אירופה על סף המלחמה

שנת 1938 כונתה על ידי הגרמנים 'שנת ההכרעה'. באותה שנה החלה הקצנה במדיניות הנאצית כלפי היהודים והחלו ההכנות לפתיחת המלחמה. רכוש יהודי בהיקף של יותר משני מיליארד מארקים הוחרם. באוקטובר של אותה שנה בוטל תוקף הדרכונים של היהודים ומי שנזקק לו לצורך הגירה קיבל דרכון מסומן באות J (Jude – יהודי). חוק נוסף מאותה שנה חייב את היהודים ששמם לא היה יהודי טיפוסי להוסיף את השם 'ישראל' לגברים ולנשים הוסיפו את השם 'שרה', לצורך זיהויים על-פי שמם בלבד.

במרץ 1938 סיפחה גרמניה, את אוסטריה במהלך שנקרא 'אנשלוס' (סיפוח). בספטמבר החל היטלר לדרוש מצ'כוסלובקיה את חבל הסודטים, שרבים שם היו ממוצא אתני גרמני. בסוף אותו חודש התכנסה 'ועידת מינכן' שמשתתפיה היו אדולף היטלר, נוויל צ'מברלין (ראש ממשלת בריטניה), אדואר דאלאדיה (ראש ממשלת צרפת) ובניטו מוסוליני (ראש ממשלת איטליה). בסוף הוועידה נקבע סיפוחו של חבל הסודטים לגרמניה. צ'מברלין חזר ללונדון ונשא את הנאום המפורסם כי הובא לעולם 'שלום בזמננו'. עוד לפני הוועידה כתב וינסטון צ'רצ'יל: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה אך מן המלחמה-לא תימלט."

ב-1 באוקטובר 1938 צעדו כוחות נאצים לתוך חבל הסודטים, האזור דובר הגרמנית של צ'כוסלובקיה. פראג, בירת צ'כיה, הוצפה בפליטים נואשים שניסו להימלט ובעיקר למלט את ילדיהם.

הנשיא האמריקני פרנקלין רוזוולט כינס את 'ועידת אביאן' לדון בבעיית הפליטים מגרמניה ומאוסטריה. ביולי 1938 נפגשו נציגי 32 מדינות וכל המתכנסים הביעו השתתפות בצער הפליטים אך בזה אחר זה הודיעו שאין ארצותיהם יכולות לקלוט אותם. אוסטרליה אף טענה כי "במצב הקיים אוסטרליה אינה יכולה לעשות יותר... מאחר שבעיית גזע אמיתית אינה קיימת אצלנו, איננו משתוקקים לייבא בעיה כזאת". בעוד ממשלת בריטניה סגרה את שערי ארץ-ישראל בפני עלייה והתיישבות ניסו היהודים הנואשים לצאת לכל יעד אפשרי אחר.

המבצע להצלת ילדי פראג

ניקולס ווינטון נולד באנגליה בשנת 1909 בשם ניקולס ג'ורג' ורטהיים. הוריו היו יהודים גרמנים שהיגרו לאנגליה והתנצרו. שנתיים אחר כך ניקולס נולד והוטבל לנצרות. במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשבית המלוכה האנגלי הפך לבית וינדזור (בית סקסה-קובורג-גותה, שמו הקודם היה גרמני), שינו גם הוריו של ניקולס את שמם הגרמני לוורת'הם - שם בעל צליל אנגלי. עם סיום לימודיו החל ניקולס וורת'הם לעבוד בבנקים בגרמניה וצרפת ובהמשך שב לאנגליה והחל לעבוד כסוכן מניות בבורסה בלונדון. כשמת אביו בשנת 1937 שינה את שמו לשם יותר אנגלי - ווינטון.

ניקולס ווינטון היה סוכן מניות מצליח שחי את החיים הטובים בלונדון. באוקטובר 1938 כ-150 אלף פליטים מצ'כוסלובקיה רוכזו במחנות והיה חשש כבד לחייהם. כשהיה בן 29 הגיע לפראג בהזמנת חברו שעבד בשגרירות ושם נחשף לזרם הפליטים מהסודטים. ניקולס היה נחוש למצוא דרך למלט את הילדים מאחר שמדינות רבות סירבו לקלוט משפחות שלמות. הוא ייסד את 'אגודת הסיוע לילדים מצ'כוסלובקיה' ומינה את עצמו ליו"ר. מטרת הארגון היתה הברחת כמה שיותר ילדים והצלתם. הורים הגיעו אליו עם ילדיהם בבקשה אחת: "תציל את הילד שלי". ניקולס אירגן רשימות של הילדים וחזר ללונדון כדי לשכנע את הרשויות לאשר לו להביאם. הוא עבד לילות ארוכים ורצופים, רתם חברים ובני משפחה וגייס את אמו לעמוד בראש האופרציה בלונדון. השלטונות הבריטים הקשיבו לווינטון אך הציבו מספר תנאים שהעיקרי שבהם היה שלכל ילד שיגיע תהיי משפחה מאמצת. כך החלה תכנית קינדרטרנספורט (הובלת ילדים). במקביל כתב לנשיא רוזוולט וביקש שארה"ב תקלוט ילדים שסכנת חיים מרחפת מעל ראשם. הוא נתקל בסירוב...

ניקולס צילם את הילדים ופרסם את תמונותיהם בעיתונים במטרה לגייס משפחות שיאמצו אותם בתקופת המלחמה. הוא ידע כי כל יום שעובר בלא אימוץ מסכן את הילדים. גם כשמצא משפחות שהסכימו לאמץ ומצא מימון להסעתם (חלק מימן מכיסו), עדיין השלטונות עיכבו את מתן היתרי הגירה, וניקולס נאלץ לזייף מסמכים ולשחד פקידים רק כדי שהילדים יגיעו למקום מבטחים.

עשרים הילדים הראשונים עזבו את פראג ב-14 במרץ 1939. למחרת פלשו לעיר הכוחות הגרמנים. הוגו וייזל היה בן 10 כשראה במו עיניו את היטלר נוסע ברכב הפתוח לסיור ניצחון ברחובות פראג. מעט אחר-כך החלה גם שם אלימות נגד היהודים. תחילה החרמת הרכוש ומשם לעבודות כפייה. נוסקה ופבל וייזל, הוריו של הוגו, הבינו כי כדי להציל את הוגו ואחיו הם חייבים לשלוח אותם לאנגליה. במהלך האביב והקיץ של 1939, יצאו 669 ילדים בשבע רכבות למסע ארוך מלב גרמניה הנאצית ללונדון, שם פוזרו בין המשפחות המאמצות.

"הוא היה אדם צנוע מאוד ולא סיפר לאיש על חלקו במבצע ההצלה, שהוא יזם", סיפר הוגו מרום (לימים טייס ומפקד בכיר בחיל האוויר), שגם הוא היה אחד ממאות הילדים שווינטון הציל. "הוא לא ראה עצמו גיבור, כפי שראו בו כולם, והוא כל הזמן אמר שהגיבורים האמיתיים הם ההורים של אותם ילדים". לדבריו של מרום, אם רעייתו של ניקולס ווינטון לא הייתה מוצאת את המחברת שניהל בעלה ובה כל שמות הילדים שחילץ מאזור הכיבוש הנאצי והעביר למשפחות האומנות, "ייתכן שהסיפור לא היה מתגלה."

"כולם הבינו שחייבים למצוא דרך לצאת מהמדינה כי יהיה קשה מאוד לחיות תחת הכיבוש הנאצי", הסביר מרום. "הוריי ניסו לסדר לנו ויזה לארצות הברית, ופנו לפחות לשני גופים שיסייעו לי ולאחי לצאת מצ'כוסלובקיה - אך לא הצליחו, עד שיצרו קשר עם נציגו של ווינטון והסדירו את יציאתנו מהמדינה לבריטניה... ווינטון נתן להורים את ההרגשה שאפשר לסמוך עליו כשאמר שלכל ילד תחכה משפחה שתקבל אותו בבריטניה. כשגדלים מבינים עד כמה ההורים היו צריכים להיות גיבורים בשביל לסמוך על אדם שראו בתמונה או קראו מכתבים שלו", סיפר. "סגרו את הרכבת בפראג ובעצירה שעשינו בלייפציג חיכו לנו שולחנות עם קקאו. נתנו לנו אוכל ושתייה, וגלויה לשלוח להורים", נזכר הוגו מרום, "אז גם ראיתי בפעם הראשונה יהודים עם טלאי, מגן דוד צהוב."

ניקולס ווינטון אירגן את כל המבצע בסדר מופתי שנחרט בזיכרונו של הוגו הילד: "היציאה הייתה מאוד מאורגנת, בתיאום עם הגרמנים, כשכל ילד יצא עם כמות מוגדרת של בגדים וללא כסף... הגרמנים רק רצו להוציא יהודים, ובדרך הכי מסודרת שניתן. ואת זה ידע ניקולס ווינטון לעשות... הגענו לליברפול ומשם התפזרו הילדים למשפחות שחיכו להן."

הוגו מרום שמר על קשר עם ווינטון ואירגן את ביקורו בארץ: "דיברנו פעמים רבות על הקמת אנדרטה להורים (שחלקם לא שרדו את השואה), והוא אמר 'אני הראשון ששולח את הכסף'. הוא לא איפשר, ולו לרגע אחד, לטפוח לו על השכם, בעיניו זה הכל – ההורים."

רכבת שמינית עם 250 ילדים נוספים הייתה אמורה לצאת מפראג ב-1 בספטמבר 1939 אך באותו יום התחילה המלחמה והרכבת לא יצאה. סביר להניח כי אותם 250 ילדים לא שרדו את השואה. מספר שנים אחר כך החלו הנאצים ליישם את 'הפתרון הסופי' והקימו את הגטאות, את מחנות העבודה ואת מחנות ההשמדה. כל אותו זמן ניסה ניקולס ווינטון לברר מה עלה בגורל ההורים, ביניהם נוסקה ופבל, הוריו של הוגו, ובמשך שנים ביקש לדעת מה עלה בגורל אותם ילדים וניסה להתחקות אחריהם. הורי רוב הילדים נרצחו במחנות ההשמדה והם נותרו יתומים. היו שנשארו באנגליה, היו מי שעלו לארץ והיו שהתפזרו בין אוסטרליה וארה"ב. כיום הם מכנים את עצמן 'ילדי ווינטון'.

ההכרה המאוחרת במעשיו

במהלך המלחמה ווינטון התנדב כנהג אמבולנס של הצלב האדום ולאחר מכן אימן טייסים. בסוף המלחמה התחתן והקים משפחה ובמשך 50 שנים לא סיפר על מעשיו לפני המלחמה. כשהמנחה אסתר רנטצן שאלה אותו מדוע שמר את הדברים בסוד כל כך הרבה זמן, ענה בפשטות "לא ממש שמרתי את זה בסוד. פשוט לא דיברתי על זה... הייתי שם עשיתי את זה. העבודה שלי בוצעה... היו לי בחמישים שנים דברים אחרים לעשות". בין היתר עסק ניקולס בעזרה לאנשים עם מוגבלות שכלית ובבניית בתי אבות. "זה עתה פתחנו את בית האבות השני שלנו והוא מלא" סיפר בגאווה.

פעילותו ההרואית של ווינטון לא הסתכמה בשואה: "נסעתי לפיליפינים כדי לעזור לאנשים בג'ונגל. אימצנו שני ילדים. נתנו חסות לפליטים מרוסיה ואריתריאה. אתה עוזר לאנשים. אני חי היום במקום שבו יש לי הזדמנות לעזור לאנשים. עכשיו אני עובד יומיים בשבוע בבית החולים לילדים כמתנדב... אנחנו צריכים לחיות הכי טוב שאנחנו יכולים. אנחנו חייבים לתרום משהו לעולם ולחיות בצורה שההורים שלי יהיו גאים."

ניקולס ווינטון זכה לשלל פרסי הוקרה ביניהם: 'אות גיבור השואה הבריטי', 'הצלב הגדול של מסדר האריה הלבן' ו-'מסדר טומאש מסריק'. הוא קיבל אזרחות כבוד של פראג; המלכה אליזבת השנייה העניקה לו את תואר אבירות כהוקרה על עבודתו בהצלת הילדים; שני אסטרונומים צ'כים קראו לאסטרואיד שגילו על שם ווינטון; בשנת 2008 העלתה ממשלת צ'כיה את שמו כמועמד לפרס נובל לשלום.

ב-1999 יצא הסרט 'כל אהובינו' המתאר את מעשי ההצלה שלו. שלוש שנים אחר כך הופק הסרט התיעודי 'ניקולס ווינטון - כוחו של הטוב'. בשנת 2002 טוני בלייר, אז ראש ממשלת בריטניה, הילל אותו כשנתן לו את הכינוי 'שינדלר הבריטי'. ב-2005 ביקר ניקולס בישראל ובאירוע שאורגן ב'יד ושם' נפגש עם הילדים שהציל. בשנת 2009, במלאת 70 שנה למבצע ההצלה, שוחזר המסע מפראג ללונדון בהשתתפות אותם ילדים. ב-2023 יצא לאקרנים הסרט 'One Life' בכיכובו של אנתוני הופקינס שגילם את דמותו של ווינטון.

בשנת 2014, כשווינטון היה בן 105, פרסמה ברברה וולטרס את הספר שכתבה אודותיו ואמרה: "זה היה מסע גילוי גדול עבורי וזכיתי לקבל גישה לכל המסמכים והתצלומים של ניקי ששמר לאורך חייו, כמו גם לזיכרונותיו שלו ושל חבריו, משפחתו ועמיתיו. אני מקווה שמי שקורא אותו, ימצא את הסיפורים בו מרתקים כמוני."

בין הילדים שהציל היו גם, כאמור, הוגו מרום שהיה מראשוני טייסי חיל האוויר וג'ו אלון, טייס ומפקד בכיר שעל שמו מוזיאון לתרבות הבדואים ביתיר.

ניקולס ווינטון לא הוכר כחסיד אומות העולם מאחר שתואר זה ניתן רק לאנשים שאינם יהודים שמעשי ההצלה שלהם העמידו אותם בסכנה.

סר ניקולס ווינטון זכה לאריכות ימים ונפטר ביולי 2015 בגיל 106.