קרל פלגה

וילנה והמחנה של קרל פלגה

ב-27 במרץ 1944 נכנסו אנשי האס.אס הגרמנים למחנה HKP562 בווילנה וביצעו את מה שכינו 'קינדר אקציה' (מבצע ילדים). במבצע זה אספו הנאצים את הרוב המכריע של כ-250 ילדי המחנה והעבירו אותם לפונאר, שם נרצחו. מפקד המחנה היה קרל פלאגה, חבר המפלגה הנאצית. בשנת 2005 העניק לו 'יד ושם' את תואר 'חסיד אומות העולם'.

באמצע שנת 1940, סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה, ע"פ הסכם ריבנטרופ-מולוטוב נכבשה ליטא על ידי ברית המועצות. היה זה הסכם בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית שנחתם באוגוסט 1939. ההסכם כלל נספח סודי שחילק את אירופה בין הצדדים. החותמים על ההסכם היו שר החוץ הגרמני, יואכים פון ריבנטרופ, ושר החוץ הסובייטי, ויאצ'סלב מולוטוב (על שמו נקרא בקבוק התבערה הידוע). לאחר כיבוש וילנה מונה שלטון קומוניסטי בחסות ברית המועצות. אצולת המורים, המדענים והסופרים, שהיו יכולים לסכן את השלטון, נלקחה למחנות בברית המועצות, חלקם נרצחו וחלקם עברו 'חינוך מחדש'.

למרות שבהנהגה הקומוניסטית היו גם חברים יהודים, נאסר על היהודים ללמד עברית והם נאלצו לעבור ללימוד ביידיש. הקומוניסטים רדפו את הישיבות ורבים מתלמידי אותן ישיבות הוגלו לסיביר.

פחות משנתיים לאחר החתימה, ביוני 1941, הופר ההסכם על ידי הגרמנים והם תקפו את ברית המועצות במבצע ברברוסה. באותו מבצע כבשו הגרמנים את ליטא והתקבלו בהתלהבות על ידי הליטאים שראו בהם מושיעים מאימת הרוסים ואף שותפים לשנאת היהודים. עם כניסת הגרמנים החל גל של רציחות יהודים על ידי יחידת הרצח האיינזצקומנדו 3 של האיינזצגרופה A, בסיוע נרחב של ארגונים ליטאיים. חודש לאחר מכן, הוצבו קרל פלאגה ויחידתו בווילנה הבירה, שם היה עד לרצח ההמוני של היהודים.

פלאגה היה בדרגת מאיור (רב סרן) ביחידת HKP562. הייתה זו סדנה לתיקון כלי רכב של הצבא הגרמני, לא רחוק מהגטו בווילנה, ויהודים רבים הועסקו בה בכפייה. על פי הפקודות, היה פלאגה אמור לבחור אנשי מקצוע מוכשרים בתחום הרכב אך היה ברור לקרל כי מי שלא יגיע לסדנה שלו ישלח לתאי הגזים, כמו רוב יהודי וילנה בתחילת הכיבוש.

קרל פלאגה נולד ב-10 ביולי 1897 בדרמשטאדט. בשנת 1924 סיים את לימודיו באוניברסיטה הטכנית שבעיר 1924 וקיבל את התואר בהנדסה. פלאגה שירת כחייל במלחמת העולם הראשונה והיה עד לתבוסת גרמניה ולשפל הכלכלי אליו נקלעה בעקבות הסכמי הכניעה שלה. גם הוא, כרבים מחבריו, ראה באדולף היטלר את המנהיג שיוכל לחלץ את גרמניה ממצבה הקשה והיה מתומכיו הנלהבים עוד בטרם עלתה המפלגה לשלטון. עבור פלאגה נצחונו של היטלר היה התגשמות חלום. שנתיים לפני כן, ב-1931, הוא כבר הצטרף למפלגה ועזר להפיץ את מטרותיה, בעיקר אלו שנגעו לשיקום הכלכלה והגאווה הלאומית, יחד עם זאת סירב ללמד את תורת הגזע שכן לא מצא כל סימוכין לנכונותה.

הקונפליקט הפנימי של פלאגה

המראות שראה בווילנה זעזעו אותו עמוקות. לקראת סוף המלחמה, במחצית שנת 1944, כתב קרל לאשתו אנקה כך: "שוב ושוב פורצת אצלי אנושיות חזקה שעומדת כל כך באנטיתזה לחוסר האנושיות הרבות סביבי. כאן טמון הקונפליקט הגדול ביותר בי. בתור נציונל-סוציאליסט אני חייב לומר 'כן' לטבח ההמוני, שרואים באנשים האלה מעמד נחות של בני אדם, ורבים אחרים. כבן אדם אני תופס שזה טירוף ושהכל חייב להפוך לערמת חורבות, כי כל זה חייב להוביל שוב ושוב להתפרצויות האלימות ביותר."

בשנת 1947, קרל פלאגה, שהיה מפקד לשעבר של מחנה עבודה נאצי, עמד למשפט על חלקו בכיבוש הגרמני של וילנה, שבמהלכו נרצחו 100,000 יהודים. במשפט פלאגה בחר שלא להגן על עצמו, אך למרבה ההפתעה, כמה מניצולי המחנה העידו לטובתו ועדותם חשפה לראשונה פרטים מתכנית חשאית שמטרתה הייתה להציל את אחרוני היהודים של וילנה. עדויות אלו הביאו לזיכויו, אך בניגוד לאחרים, הוא מעולם לא הפסיק להרגיש אשם.

עם כניסת הגרמנים לווילנה בסוף יוני 1941, נכלאו יהודי העיר בגטו. במטרה לנצל את כוח העבודה היהודי עד תום, הועסקו היהודים ביחידת תיקוני הרכב של קרל פלאגה. הוא סיפק אישורי עבודה מזויפים כדי לחלץ יהודים מהכלא ולהעבירם לעבודה ביחידתו. העובדים היו יוצאים מהגטו כל יום, הולכים לסדנה הסמוכה ובערב חזרו לישון בגטו.

בתחילה עבד פלאגה במפעל הסה. הבעלים של המפעל היה נשוי לאישה יהודייה. הנאצים דרשו ממנו לגרש את אשתו אך הוא סירב. המפעל נלקח מבעליו ופלאגה התמנה למנהלו. בזמן המלחמה, קיבל פלאגה דרגת מאיור ונשלח לווילנה. כשהגיע, רצח היהודים היה בשיאו והמראות המזעזעים שינו את דעותיו. הוא התבייש במעשים של הצבא הגרמני ובעיקר במעשים של האס.אס. הוא הבין כי בית המלאכה שאותו קיבל לניהול הוא הכלי שבעזרתו יוכל להציל יהודים, בדיוק כפי שהבין גם אוסקר שינדלר.

בחודש אוגוסט 1943, החליטו הנאצים לחסל את הגטו בווילנה. 10,000 העובדים שנותרו בגטו מבין 57,000 היהודים שחיו שם רק שנתיים קודם, גורשו לאסטוניה. קרל דאג להוציא את עובדיו משטח הגטו ולהעביר אותם לשטח המפעל שבאותו זמן הפך לשטח סגור. מאוחר יותר הוציא מכתב למפקדיו שבו הסביר כי בנוסף לעבודת הגברים שהוא זקוק לה בסדנה, הוא נדרש לספח עוד 554 נשים וכ-190 ילדים.

וכך כתב: "לאחר פירוק הגטאות היהודיים בווילנה, הוחלט כי בערך 500 פועלים מומחים יהודים יישמרו למשימות תיקון רכב. נקבע התנאי המוקדם שאלו יועסקו במחנה ריכוז סגור. מכיוון שהמוטיבציה והיעילות של הפועלים היהודים תלויות בעיקר בכך שלא רק הגברים, אלא גם נשותיהם וילדיהם יכולים להישאר בווילנה, נעצרו גם הנשים והילדים הקשורים והועברו למחנה העבודה ברחוב סובוץ'. בשעה זו נמצאים 1,243 יהודים במחנה העבודה. מתוכם 499 גברים, 554 נשים ו-190 ילדים. כדי להביא את הנשים המובטלות לאחר החיפזון לעבודה יצרנית, הובאו גם הן לתעסוקה בהתייעצות עם המטה החיצוני של כלכלת המלחמה וילנה סרן קליפפל. לצורך כך צורפו 311 נשים לעבודות..." פעולות אלו אפשרו לו להכפיל את מספר היהודים שהציל.

עדויות הניצולים על ההצלה

עדותה של פרל גוד מטילה אור על נכונותו לעמוד כנגד קצינים בצבאו תוך סיכון חייו: "אבא שלי (ד"ר מקייל גוד) עבד בסדנה של ה-HKP עוד לפני שהכניסו אותנו לגטו, והאישור שלו הציל אותו מ'החוטפים'. לאחר שהכניסו אותנו לגטו ב-6 בספטמבר 1941, אפשרו לאבי לצאת מדי יום מהגטו וללכת לעבודה ב-HKP. האישור הצהוב שהגדיר אותו כעובד מיומן (למרות שהוא היה רחוק מלהיות עובד מיומן) הציל אותנו והחזיק אותנו בחיים עד ספטמבר 1943, כאשר האקציה של 'ארבעה ימים' והגירוש לאסטוניה התרחשו. מייג'ור פלאגה ניגש לתחנה והורה לעובדיו ולמשפחותיהם לרדת מהרכבת ולהיכנס למכרות הצפחה, אך הקצין הבכיר יותר במקום הורה להחזיר אותם לרכבת. פלאגה היה נחוש להגן על עובדיו היהודים שנותרו ועל משפחותיהם. לשם כך הוא היה צריך להקים מחנה עבודה, מפני שהגטו עומד להתחסל. נפוצו שמועות כי כדי להשיג את זה פלאגה נסע לברלין כדי לשכנע את הרשויות שהיהודים המיומנים שלו הם הכרחיים עבור תיקון רכב הצבא - שקר שיכול היה להסתיים בהוצאתו להורג".

על המתח ששרר בין קרל ליחידות האס.אס ניתן ללמוד מעדות הניצולים מארק ואנה באלבר: "בתקופת הכיבוש הנאצי של וילנה, אנחנו, יחד עם כ-1200 יהודים נוספים, היינו אסירים במחנה עבודה בכפייה המכונה הק.פ. היינו תחת שליטתם של הוורמאכט וגם האס-אס. מייג'ור פלאגה היה האחראי מטעם הוורמאכט. כולנו ידענו שמייג'ור פלאגה יעשה כל שביכולתו לעזור לנו ולהקל על סבלנו. מהמצבים הרבים שהתעוררו, כמה מתבלטים במוחנו. בוקר אחד, כשעמדנו לספירה היומית שלנו, העמיד מפקד האס.אס, קיטל, נערות צעירות ויפות ולקח אותן. אחד ממנהיגינו היהודים, קוליש, פנה למייג'ור פלאגה. הבנות שוחררו באותו היום. בהזדמנות אחרת, אחרי שהיינו במחנה כחצי שנה, לקח קצין אס.אס בשם וייס את כל הילדים הקטנים. הם נלקחו לפונאר שם הרגו אותם. מאוחר יותר נודע לנו שהדבר קרה רק משום שמייג'ור פלאגה היה בחופשה בגרמניה, ולא היה שם כדי להתנגד."

כשנודע כי הצבא האדום בדרכו לווילנה והסוף קרב, הכינו היהודים מקומות מסתור בתוך המחנה שכונו 'מאלינעס'. בתחילת יולי 1944, אסף קרל את עובדיו ונשא לפניהם נאום בו רמז מה צפוי להם. בנאום נכחו קציני אס.אס. הוא מסר להם כי הוא מוצב מחדש במערב והסביר כי למרות הפצרותיו לא אישרו לו לקחת את העובדים איתו. ובעוד יומיים גם הם יוסעו למערב: "אתם יודעים שללא ספק האס.אס הוא ארגון שמגן על פליטים". חלק הבינו את הרמז וירדו למאלינעס. רוב האסירים לא הסתתרו וב-3 ביולי 1944 נלקחו על ידי האס.אס לפונאר ושם נרצחו. כשהצבא האדום נכנס למחנה שרדו שם רק 250 יהודים מתוך 1250. חלק מהם עלה מאוחר יותר לארץ.

לאחר המלחמה, חזר פלאגה לביתו בדרמשטאדט ונפטר בשנת 1957. בשנת 2005 העניק לו 'יד ושם' את התואר חסיד אומות העולם. בשנת 2006 נקרא בסיס של הצבא הגרמני על שמו. פרס על שמו, בתמיכת משרד החינוך והמדע של ליטא, מחולק לתלמידי בתי ספר בליטא שחוקרים את ההיסטוריה של יהודי ליטא. בשנת 2018, כתב שמחה יעקובוביץ' סרט תיעודי על חייו של פלאגה בשם 'הנאצי הטוב'.