אדוארדו פוקריני

במלחמת העולם השנייה, כל אדם שסייע ליהודים היה בסכנת חיים, הוא ובני משפחתו. כך היה אדוארדו פוקריני ששילם בחייו על עזרתו ליהודים ולכן זכה לקבל את תואר חסיד אומות העולם ואף הוכר על ידי הכנסייה כקדוש מעונה (מרטיר).

משפחה, התנדבות ועיתונות

אדוארדו פוקריני נולד בשנת 1907 בעיירה קארפי בצפון איטליה למשפחה קתולית שהייתה מוכרת בקהילה כמשפחה טובה. כבר בגיל 17 החל לקחת חלק בפעולות התנדבותיות למען יתומים. באותה שנה היה מיוזמי וממקימי 'ל'אספיראנטה' עיתון הילדים הקתולי הראשון. את מריה הכיר כששהה בחופשה בטרנטו שבצפון איטליה. שניהם, נוצרים קתולים בעלי ערכים זהים, התאהבו ובשנת 1930 נישאו והביאו לעולם שבעה ילדים.

לפרנסתו עבד פוקריני כמפקח באגודת הביטוח הקתולית של ורונה ואת שעות הפנאי שלו הקדיש לפעילויות במסגרת הכנסייה. הוא הקים קבוצת רוכבי אופניים וקידם את תנועת הצופים בקארפי. היה נראה כי דווקא העבודה הייתה התחביב שלו ואילו פעילויות ההתנדבות בקהילה היו עבודתו הרשמית.

בשנת 1939 התמנה למנהל אדמיניסטרטיבי של עיתון 'העתיד של איטליה' (L'Avvenire d'Italia) שמשרדיו היו בבולוניה. שנה לפני כן החל להצטרף למערכת העיתון העיתונאי היהודי ג'יאקומו לאמפרונטי שפוטר ממקום עבודתו הקודם בשל היותו יהודי, והשניים הפכו לחברים טובים.

הצלת יהודים והברחות

פוקריני ידע על פעולותיה של גרמניה הנאצית באירופה ובפרט באיטליה שאימצה את חוקי הגזע עוד משנת 1938 והגבילה את זכויות היהודים. מאוחר יותר החל השלטון האיטלקי לרדוף את היהודים ולהסגיר אותם לידי הנאצים. הוא החליט לעזור ליהודים למרות שידע שהוא מסכן את חייו וחיי משפחתו. הקרדינל פייטרו בואטה ביקש מריימונדו מזיני, העורך הראשי של העיתון, לסייע ליהודים שברחו מפולניה, ומנזיני פנה לפוקריני שייקח על עצמו את המשימה. בשנת 1942 כשהגיעו פליטים יהודים מפולין לג'נובה פוקריני הזדעזע ממצבם ושיתף את אשתו בלבטים האם לקחת את הסיכון שבסיוע להם. היא תמכה בו והוא אירגן להם מסמכים מזויפים והבריח אותם לשוויץ. שנה לאחר מכן דאג למסמכים מזויפים למשפחתו של חברו ג'יאקומו לאמפרונטי והצליח להבריח אותו ואת משפחתו מאיטליה, משלטונו הפשיסטי הרודני של בניטו מוסוליני חברו הטוב של היטלר.

פוקריני וחברו הנאמן דון דנטה סאלה, כומר הקהילה של סן מרטינו, שלימים הוכר גם הוא כחסיד אומות העולם, הקימו רשת של זייפני מסמכים אשר נתנו לו כרטיסי זיהוי ריקים, עליהם זייף שמות אריים גרמנים עם התמונות של הפליטים. פוקריני וסאלה היו מסיעים את היהודים לגבול שוויץ ושם, באמצעות מבריחים הם הועברו למקום מבטחים. פוקריני דאג לפליטים עד שיחצו את גבולות איטליה ומצא להם מקלטים במוסדות קתוליים ובמנזרים. לצורך כך הוא נסע הלוך וחזור בין רוב ערי איטליה והצליח להציל 105 יהודים.

אחד מהעיתונים היומיים במודנה שיתף פעולה עם השלטונות והחל להלשין על היהודים, והאנשים ששמם הופיע בעיתון היו בסכנת חיים של ממש. פוקריני עזר לקהילה היהודית לשחד את עורך העיתון על מנת שלא יפרסם את שמותיהם ולא ילשין על אלה שמצאו מקום מסתור.

המאסר וההוקרה

במרץ 1944 הצליח פוקריני להציל את אחיו של חברו היהודי העיתונאי ג'יאקומו לאמפרונטי, ד"ר דונטי לאמפרונטי. ד"ר לאמפרונטי ביים מחלה המצריכה ניתוח בקאפרי ומשם הצליח לברוח למילאנו ולחצות את הגבול לשוויץ. לאחר מבצע זה נחשפה רשת ההברחות והנאצים עצרו את פוקריני וסאלה. הכומר שוחרר ואילו פוקריני נלקח לכלא מונטה בבולוניה, שם נכלא ללא משפט.

גיסו שביקר אותו בכלא אמר לו: "תיזהר, אולי אתה חושף את עצמך יותר מדי, אתה לא חושב על הילדים שלך?" ואדוארדו פוקריני ענה: "אם היית רואה את מה שראיתי בכלא הזה, כל מה שהם גורמים ליהודים לסבול, הדבר היחיד שהיית מתחרט עליו הוא שלא עשיתם מספיק בשבילם, ולא הצלת במספרים גדולים יותר" - משפט זה הונצח על קיר הזיכרון במוזיאון ההיסטורי בקארפי.

מכלא מונטה הועבר אדוארדו פוקריני למחנה הריכוז פוסולי. במהלך שהותו במחנה הצליח להבריח 166 מכתבים למשפחתו (המכתבים קובצו לספר שפורסם ב-1994). במכתבים אלו תיאר את הקשיים שלו, את הגעגועים העזים לאשתו ולילדים ועד כמה הוא מודאג שהותיר אותם לבד במצב קשה. בספטמבר 1944, לאחר שעבר מספר מחנות ריכוז, הגיע למחנה הרסברוק, צפונית להמבורג, שם נספה בגיל 37.

לפני מותו הצליח לכתוב שני מכתבים: "לשבעת ילדיי... הייתי רוצה לראות אותם לפני מותי... אולם, קבל אדוני, גם את הקורבן הזה והגן עליהם, יחד עם אשתי, הוריי וכל אהוביי."

בנוסף, הוא כתב: "אני מכריז כי אני מת באמונה הקתולית הטהורה ביותר ובשליחות מלאה של רצון אלוהים, ומציע את חיי כשה למען הדיוקסיה שלי, למען הפעולה הקתולית, למען האפיפיור ולמען שיבת השלום לעולם. אני מתחנן בפניכם שתגידו לאשתי שתמיד הייתי נאמן לה, תמיד חשבתי עליה, ותמיד אהבתי אותה מאוד."

רק בערב חג המולד, חצי שנה לאחר שנספה, קיבלה משפחתו את הבשורה הקשה. גופתו של אדוארדו לא נמצאה מעולם אך טבעת הנישואין שלו, שאותה הצליח להסתיר מהנאצים הוברחה מן הכלא ונמסרה לאשתו.

חברו, העיתונאי ג'יאקומו לאמפרונטי, שהמשיך להבריח יהודים גם לאחר שפוקריני נאסר, שרד את השואה וכתב ספר על פוקריני ומעשי ההצלה שלו – 'אחי אדוארדו' (Mio Fratello Odoardo). אחד מנכדיו של פוקריני סיפר: "אחד היהודים שהציל אמר ש'אנחנו הניסים של אדוארדו פוקריני' הם תמיד ראו בו המושיע והמלאך שלהם."

ב-1996 החלה הכנסייה הקתולית בתהליך להפוך אותו למרטיר (קדוש מעונה). התהליך הגיע לסיומו ביוני 2013 בפיאצה מרטירי בקארפי שם נערך טקס הקדושה הרשמי שבראשו עמד הקרדינל אנג'לו אמאטו, שאמר עליו: "דוגמה בלתי נשכחת של נוצרי טוב, שממשיכה להיות חשובה לכנסייה גם היום. עדות זו של אור ואומץ לב מזכיר לכולם אדם, אשר כמו ישו הקריב עצמו למען הצלת אחים."

בשנת 1968 הוכרו אדוארדו פוקריני והכומר דון דנטה סאלה כחסידי אומות העולם.

בשנת 1955 הוענקה לפוקריני 'מדלית הזהב' של איגוד הקהילות היהודיות של איטליה. המדליה ניתנה לאשתו ובטקס רב הכבוד נאמר: "פוקריני פעל ללא לאות, במשך תקופה ארוכה, לסייע ליהודים ובמיוחד להציל את אלה שנרדפו... זכרונו של פוקריני ואהבתו לחיים לא יישכחו וכי הזיכרון ימשיך להיות מקור להשראה עבור הדורות בעתיד. פוקריני היה אדם אמיץ בעל ערכים ועקרונות נעלים, אשר שילם בחייו על האידאלים שלו."

על שמו של אדוארדו פוקריני נקראו ארבעה רחובות בעיריות של מחוז מודנה, בית ספר תיכון של בית ספר יסודי.