פנג-שאן הו

"כשראיתי את הגורל הטראגי של היהודים חשבתי שזה אך טבעי להרגיש חמלה ולרצות לעזור. מנקודת המבט של אנושיות, זו הדרך שבה זה צריך להיות". כך אמר ד"ר פנג-שאן הו הידוע בכינויו 'שינדלר הסיני'. מי שהכיר את ד"ר הו תיאר אותו כאדם חם רגש, אינטלקטואל, בעל קסם רב, כריזמה וחמלה.

לאורך שנים רבות היה שטחה של גרמניה מורכב ממדינות קטנות ושבטים רבים ומדינות. בשנת 1871 איחד הקנצלר הפרוסי אוטו פון ביסמרק ('קנצלר הברזל'),את כל המדינות דוברות השפה הגרמנית למדינה אחת גדולה. שריד לאותה תקופה היא העובדה שעד היום לגרמניה יש יותר שמות בשפות שונות מכל מדינה אירופאית אחרת, הד לאותם ימים מרובי מדינות ושבטים שחיו בשטחה.

נעוריו ותחילת דרכו

פנג-שאן הו נולד בסין בשנת 1901 למשפחה ענייה שהתגוררה בעיר יי-יאנג שבמחוז הונאן. בגיל שבע התייתם מאביו ואמו, שנאלצה שעול פרנסת המשפחה נפל על כתפיה, עבדה בבתי עשירים. למרות תנאי הפתיחה הגרועים של חייו ניחן פנג-שאן הו בחכמה רבה וברצון עז להצליח. בגיל 20, בסיוע של אחד מחברי אביו, החל פנג-שאן הו ללמוד באוניברסיטה. הוא היה סטודנט מצטיין ופופולארי, עמד בראש אגודת הצעירים והיה קפטן קבוצת הכדורגל של האוניברסיטה.

האיחוד של אוטו ביסמרק בשנת 1871 לא כלל את אוסטריה והיא הייתה המדינה היחידה דוברת השפה הגרמנית שנותרה מחוץ לאיחוד של ביסמרק. מדינות אירופה שחששו שאיחוד בין אוסטריה לגרמניה יהפוך את גרמניה למדינה החזקה ביותר באירופה, בלמו את אפשרות האיחוד בחתימת הסכם ורסאי וחוזה סן ז'רמן (1919) שאסרו במפורש על הכללתה של אוסטריה במדינה הגרמנית.

בתום הלימודים החלה הצלחתו של פנג-שאן הו לנסוק וכבר בגיל 27 עבד במשרד החוץ של המחוז שלו. שנה לאחר מכן החל ללמוד באוניברסיטה במינכן, אז הייתה הפעם הראשונה בחייו שבה ראה יהודים. בגיל 30 כבר התהדר בתואר ד"ר, חזר לסין והחל ללמד באוניברסיטת הונאן. במקביל למד באוניברסיטה בשיקגו משפט בינלאומי וספרות אמריקאית.

וינה תחת הנאצים

באפריל של שנת 1889 נולד באוסטריה אדולף היטלר מי שלימים יהיה הקנצלר והפיהרר של גרמניה הנאצית. מיד עם עלייתו לשלטון (ינואר 1933) שאף היטלר למזג את ארץ מולדתו לגרמניה, תוך התעלמות מחוזה ורסאי. ב-1935 ביצע את ההפרה הראשונה של חוזה ורסאי והנהיג גיוס חובה של הצבא הגרמני וחימושו. הצעד הזה עבר ללא כל תגובה מצד צרפת ואנגליה והיטלר קיבל את האומץ להפרה הבאה. ב-1936, שוב בניגוד לחוזה ורסאי, הכניס היטלר כוחות גרמניים לחבל הריין, ושוב, ללא תגובה מצד המעצמות.

במרץ 1938 חלומו של היטלר התגשם. ה'אנשלוס' - איחודה של אוסטריה עם הרייך יצא לדרך, והעולם שתק. כשהצבא הגרמני פלש לאוסטריה היו בה כ-200 אלף יהודים. כבר ביום הפלישה סומנו חנויות של יהודים והחלו גילוי אלימות נגד יהודים. רכוש יהודי רב הוחרם ורבים מהם נושלו מתפקידם ומפרנסתם. זמן קצר לאחר מכן החלו להתפרסם חוקי הגזע והשלב הבא היה השפלה פומבית בוטה וסדיסטית. יהודי ווינה רוכזו באירועים המונים שכונו 'חגיגות קרצוף רחובות' בהם הוכרחו יהודי העיר לקרצף את רחובות העיר מול המון מריע. חודשיים לאחר הפלישה לאוסטריה החלו משלוחי היהודים למחנה הריכוז דכאו.

בנובמבר 1938 נערך פוגרום בכל רחבי הרייך שלישי שבאותה עת כבר כלל את אוסטריה - פוגרום זה ייזכר כ'ליל הבדולח' בשל רסיסי הזכוכית שנותרו על הארץ והעידו על ניפוץ זכוכיות בתי המגורים והעסקים היהודיים. בתום אותו לילה נרצחו 91 יהודים. לאחר 'ליל הבדולח' מרבית הנציגויות הדיפלומטיות ובראשן ארצות הברית, בריטניה וצרפת סגרו את שעריהן ולא אפשרו ליהודים לקבל אשרות כניסה, למעט בודדים שגורלם שפר עליהם.

כארבעים שנה שירת ד"ר פנג-שאן הו את הרפובליקה הסינית במשרד החוץ. תחילה כמזכיר שני בשגרירות בטורקיה ומתחילת שנת 1938 כמזכיר ראשון בשגרירות באוסטריה. עם הגיעו לווינה התברג בחברה הגבוהה ורכש ידידים, ביניהם יהודים רבים. בימים האפלים שלאחר סיפוח אוסטריה, כשכולם חששו לצאת להגנת יהודי אוסטריה, בלטה פעילותו מצילת החיים של ד"ר פנג-שאן הו. באומץ לב הוא החליט לאפשר ליהודים להגיע לשנגחאי על ידי הנפקת ויזות וככל שהנאצים רדפו אותו כך גברה נחישותו. השמועה כי קיים סדק צר לבריחה מאוסטריה התפשטה במהירות ברחבי וינה וכבר בסתיו 1938 השתרכו תורים ארוכים של יהודים בכניסה לקונסוליה הסינית. "תורים ארוכים מול הקונסוליה. ובעוד אנשים המתינו אנשי הגסטאפו הטרידו אותם והכו אותם", כך סיפרה גרדה קראוס שיחד עם בעלה זכתה בוויזה המיוחלת.

ד"ר פנג-שאן הו פעל בניגוד גמור להוראות שקיבל. צ'ן ג'י, השגריר הסיני בגרמניה, שהיה הממונה גם על הנציגות בווינה, דרש מד"ר פנג-שאן הו לעצור את מתן הוויזות כדי לא לקלקל את היחסים עם גרמניה אך ד"ר הו התעלם מהדרישה ופעל לפי מצפונו.

לאחר כשנתיים של פעילות החל ד"ר פנג-שאן לחוש כי הקרקע נשמטת מתחת לרגליו ושלח את אשתו ובתו לארה"ב. הנאצים, בניסיונם לעצור אותו, החרימו את בניין הקונסוליה בטענה שמדובר ברכוש יהודי. גם צעד זה לא עצר את ד"ר הו ובכספו האישי שכר דירה קטנה ומשם המשיך להנפיק את הוויזות. במאי 1940 עזב ד"ר פנג-שאן הו את וינה והגיע לארה"ב. שנה לאחר מכן חזר לסין לסייע במאבק נגד היפנים, הצטרף ללאומנים והיה חבר המשלחת הצבאית לארצות הברית וראש מחלקת המודיעין של משרד החוץ.

בכל אותו זמן בו ד"ר פנג-שאן הו היה עסוק במלחמת העולם השנייה שהתרחשה באירופה, הייתה מולדתו נתונה במלחמת אזרחים. העם הסיני נקרע בין המפלגה הלאומית הסינית (קוומינטנג) לבין המפלגה הקומוניסטית הסינית (CPC). המלחמה הסתיימה בניצחון הקומוניסטים שהקימו בסין את הרפובליקה העממית של סין בראשות מאו דזה-דונג, ואילו הלאומנים ברחו לטייוואן והקימו שם את הרפובליקה הסינית בראשות צ'יאנג קאי שק.

בשנת 1947, מונה ד"ר הו לשגריר סין במצרים אך עם ניצחון הקומוניסטים החליט להצטרף ללאומנים בהנהגת צ'יאנג קאי-שק שנמלטו לטייוואן. למרות זאת נשאר בשירות החוץ עד 1973 ובין השאר היה השגריר במקסיקו, בוליביה וקולומביה.

ההכרה בפועלו

כשפרש עבר לגור בסן פרנציסקו ובשנת 1990 פרסם את זיכרונותיו בספר 'ארבעים שנותיי בחיים הדיפלומטיים' בו סיפר גם על תפקידו בהצלת יהודי אוסטריה. בספטמבר 1997, בגיל 96, הלך ד"ר פנג-שאן הו לעולמו.

בחייו לא זכה סיפורו לפרסום. רק לאחר מותו החלה בתו מאנלי לחקור את פעילותו בימי מלחמת העולם השנייה ואיתרה מספר משפחות שניצלו הודות לוויזות שהנפיק. באפריל 2000, כאשר הוצגה במטה האו"ם תערוכה שעסקה בדיפלומטים שהצילו את חייהם של יהודים בתקופת השואה, קיבל ד"ר פנג-שאן הו מקום של כבוד.

גם מדינת ישראל העניקה לד"ר הו את הכבוד הראוי לו. בטקס שנערך ביד ושם בינואר 2001 הוענקה לילדיו של ד"ר פנג-שאן הו תעודת 'חסיד אומות העולם' על "אשר בשנות השואה באירופה, שם נפשו בכפו להצלת יהודים נרדפים מידי רודפיהם."

למרות היותו לאומני, ביום הולדתו המאה, בספטמבר 2001, הרשויות בסין הקומוניסטית העלו על נס את פועלו. לזכרו נפתחה תערוכה בבית הספר שבו למד ביי-יאנג ומאז אוגוסט 2005 מוצגת באופן קבוע תערוכה על פעילותו של הדיפלומט הסיני במוזיאון העירוני בעיר. כיום מתפרשת התערוכה על פני שטח של 600 מטר מרובע ומוצגים בה מאות פריטים מחייו של ד"ר הו.

בספטמבר 2007, עשר שנים לאחר מותו של ד"ר הו, הובא אפרו לעיר הולדתו מסן פרנציסקו וליד קברו הוצב קיר זיכרון שעליו יכולים המבקרים לרשום דברים לזכרו של 'שינדלר הסיני'. "באותם זמנים, אדם אחד טיפס לפסגת האנושיות בכך שפשוט נותר אנושי", כתב עליו אלי ויזל חתן פרס נובל לשלום וניצול מחנה ההשמדה אושוויץ. במלאות עשור למותו יצא לאור בסין הספר 'הצדיק הבינלאומי – ד"ר פנג-שאן הו'.

בשנת 2009 נכתבה בארץ היצירה 'שמיים שקטים - מחווה לפנג-שאן הו' אשר כתב המלחין מיכאל וולפה חבר קיבוץ שדה בוקר: "יצירה זו חוברה כמחווה לזכרו של פנג-שאן הו... לאחר שקראתי את סיפור חייו של פנג-שאן הו הלכתי לטייל טיול של ערב על שפת המדבר... הרהרתי בשמיים השקטים שמעלי, ובזכות הגדולה שיש לי לחיות בשלווה הזו. כל חיי אני מכיר תודה לאנשים טובים שהצילו את משפחתי ושבזכותם אני יכול לעמוד עכשיו כך שליו ומאושר."

על קיר הזיכרון ליד קברו של ד"ר הו נכתב ציטוט מתוך יומנה של הצנחנית הארץ-ישראלית חנה סנש אשר מבטא היטב את זכרו של הדיפלומט הסיני האמיץ: "יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם. יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אבדו ואינם. אורות אלה שמבהיקים בחשכת הלילה - הם אלה שמראים לאנושות את הדרך".