קונרד שיק

"אם היה עליי לבחור בית לגור בו, זה הבניין שהייתי בוחר" - כך אמר טדי קולק שהיה ראש עיריית ירושלים במשך 28 שנים על 'בית תבור' - מהיפים בבנייני ירושלים, אם לא היפה שבהם.

בעליו של 'בית תבור' היה לאגדה. הוא היה מאותם מעטים שהטביעו את חותמם על חקירת ירושלים וארץ ישראל. ארכיאולוג, קרטוגרף, בונה דגמים מחונן ואחד ממתכנני שכונת מאה שערים, בית היתומות 'טליתא קומי', בית החולים למצורעים ועוד. אוטודידקט שרק בערוב ימיו זכה לקבל תואר 'דוקטור לשם כבוד'. לביתו קרא 'בית תבור' ככתוב בספר תהילים: "צפון וימין אתם בראתם; תבור וחרמון בשמך ירננו" (תהילים פט יג).

ילדותו בגרמניה והנטייה לשרטט

קונרד שיק נולד בשנת 1822 בדרום מערב גרמניה, בכפר קטן בשם בּיץ, במחוז שבו נוסד הפלג הפרוטסטנטי של הנצרות. באותם ימים מי שגר בכפר התפרנס מעבודת האדמה הקשה ומשכילים לא הועילו בחיי כפר מבודד זה. כילד השישי במשפחה בת 11 ילדים, הבין שיק כי להבדיל מבני משפחתו החסונים נתוני הגוף העלובים שלו אינם בנויים לעבודת אדמה הדורשת שרירים וחוסן גופני אדיר, ובתסכולו הסתגר בחדרו והעביר את יומו בקריאת מעט הספרים שהיו בביתו, ספרים שרובם היו ספרי קודש.

יותר מכל אהב שיק את סיפורי המקרא. בדמיונו היה קורע את הים עם משה וצופה בדוד מכניע את גוליית, ואז היה יושב לשרטט את אותם מבנים מתוארי המידות כדוגמת המשכן, תיבת נוח, והמקדש. באחד הימים נתנה לו אמו מספר מטבעות ושלחה אותו לחנות הכפר כדי שיקנה לעצמו משהו. היא ציפתה שכמו כל הילדים יקנה לעצמו כדור או חבל קפיצה שיחזקו את גופו החלש, אך להפתעתה הוא קנה לעצמו מחברת, עפרונות, צבעים ומכחולים, סרגל ומחוגה, מיהר לחדרו והחל לשרטט בהנאה.

כילד חלש הוא היה לעול על המשפחה והם החליטו לשלוח אותו לעיירה קונטרל הסמוכה לשטוטגארט, שם ילמד ויעבוד במפעל הנגרות הגדול, יפרנס את עצמו ויצא לעצמאות. שיק נהנה מלימודי הנגרות שם בא לידי ביטוי כישרונו בתכנון אבל התנאים הקשים לא הטיבו עם ריאותיו החלשות והוא נשלח לבית החולים בשטוטגארט עד שיחלים.

בעודו מחלים נפגש עם מיסיונרים ומצא איתם שפה משותפת. גם הם לא חסונים, גם הם לא מסוגלים להרים בולי עץ או לעקוד פר וגם הם חולמים על סיפורי התנ"ך. משהחלים עזב את שטוטגארט, החל לנדוד והגיע לבאזל שבשווייץ שם הצטרף ל'מיסיון עולי הרגל של באזל'. מטרת המיסיון הייתה לפעול בארצות שונות באמצעות בעלי מלאכה מעולים. קונרד שיק מספר בזיכרונותיו כי בשיחה מקרית עם שפיטלר (ראש המיסיון) הפטיר הלה לתומו שהוא מחפש מועמד לצאת בשליחות לירושלים ושיק השיבו "אכן לשם הייתי הולך ברצון". לקראת מסעו למד תיקון שעוני קוקייה - מקצוע מועיל שהתאים למידות גופו החלש.

מורה, אדריכל וחוקר בירושלים

את העיר ירושלים ראה קונרד שיק לראשונה בשלהי 1846. מכירת שעוני קוקייה לעשירי העיר הייתה פרנסתו הראשונה בירושלים. מאוחר יותר, יחד עם חברו כריסטיאן פלמר, הקים וניהל מוסד חינוכי לתלמידים ערבים בני העדה היוונית-אורתודוקסית. משם הדרך להקמת בית ספר מקצועי שבו למדו נגרות, חרטות ודפוס הייתה קצרה ושיק ניהל את המוסד החינוכי.

קונרד שיק היה מאותם יחידים ברי המזל שהורשה לעלות למתחם הר הבית וזאת עשה לאחר שהשליט התורכי ביקש ממנו לשפץ את המבנים. הוא ניצל את שהותו שם וכתב ספר מפורט על המתחם. שיק ופלמר היו הגרמנים היחידים בעיר אך הם נותרו ללא כסף. הם ביקשו משפיטלר סיוע כלכלי אבל במקום כסף קיבלו חבילה של רכיבי שעוני קוקייה ומכתב: "תן לאדם דג והוא יאכל ליום אחד. למד אותו לדוג והוא יאכל לחייו."

קונרד שיק החל 'לדוג' עשירים ומכר להן את השעונים היקרים. הוא סיפר על העיר ירושלים בה גרו אך למעשה לא הכירו אותה. הוא היה אורח כבוד אצל היהודים, הקתולים והמוסלמים. הוא מכר שעונים לכולם עד שלכל מי שידו הייתה משגת היה שעון קוקייה. הקץ לעסק השעונים הגיע כאשר פנה אליו המופתי של העיר: "קונרד היקר", בני וחבריו הצעירים הם בהחלט אנשים טובים, אך הם חסרים את ההשכלה של איש העולם הגדול שכמוך. האם תהיה מוכן להיות להם למורה בתמורה לתשלום נאות כמובן..."

קונרד מצא את עצמו בקריירה חדשה כמורה פרטי לבני עשירי העיר. הוא הביא להם את אירופה, את לימודי ההיסטוריה והגיאוגרפיה ועל ברכיו גדל דור המנהיגים הבא.

בשנת 1851 עבר קונרד שיק לעבוד בשירות המיסיון האנגליקני תחת השגחתו של הבישוף גובט. היה זה צעד גורלי בקורותיו של שיק אשר השפיע על עתידו. בזמן שירותו במיסיון האנגליקני החלה תנופת הבנייה מחוץ לחומות העיר והוא גילה את כישרונו באדריכלות. הוא תכנן בתי ספר, בתי חולים, כנסיות ומנזרים. בין היתר קיבל על עצמו את תכנון שכונת מאה שערים, תכנון בתי כנסת, ישיבות ובתי עשירים כדוגמת בית ולירו הבנקאי. שיק התפרסם כאדריכל דגול שיישם טכניקות חדשניות בתכנון ובנייה. המבנים שתכנן בלטו ביופיים וייחודם וסגנון בנייניו התאפיין בשילוב מושכל ורב השראה של הדר אירופי עם אדריכלות מזרח תיכונית ועות'מאנית.

קונרד שיק בנה גם דגמים יפים ומדויקים של הר הבית ובית המקדש, עסק במיפוי ומפותיו משמשות עד היום מקור חשוב ללימוד מצבה והתפתחותה של ירושלים בסוף המאה ה-19.

בשנת 1878 פרסם שיק את המאמר המדעי הראשון שלו בכתב העת של 'האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל'. שנה לאחר מכן הוא כבר פרסם מאמר בפורום מכובד יותר בכתב העת של 'הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל', ובשנת 1880, תיאר שיק את התגלית הבאה: "...בשעה שאחד מתלמידיי ירד אל תוך החלק הדרומי של המנהרה שליד בריכת השילוח, מעד בירידתו על שברי סלע ונפל למים. מששב ועמד, גילה סימנים דמויי אותיות על דופן הסלע. יצאתי למקום עם הכלים הדרושים כדי לבדוק את התגלית... מצויה שם כתובת בתוך משטח, של 8 או 10 שורות... ועד כמה שיכולתי לשפוט, האותיות הן פיניקיות". קונרד שיק היה זה שגילה את כתובת השילוח, מן הכתובות ההיסטוריות החשובות ביותר מתקופת המקרא.

הביקור הקיסרי ובית תבור

באותם הימים היחסים בין שליטי הארץ התורכים לבין הגרמנים היו קרובים והקיסר הגרמני וילהלם השני עמד לבקר בארץ. קונרד שיק קיבל מידי המופתי את האחריות לארגון הביקור של בן ארצו. במסגרת ההכנות היה שיק אחראי לסלילת הרחוב הראשון מחוץ לחומות - הוא רחוב יפו - שעד אז היה רחוב שהסתיים בחומה ולא בשער. כך היה שיק האחראי לפריצת החומה ליד שער יפו שדרכו יוכל הקיסר להיכנס לעיר בכרכרה שלו. הביקור בשנת 1898 היה הצלחה ענקית... לקיסר נבנה מחנה עם אוהל ענק היכן שהיום רחוב הנביאים. 9 שנים קודם לכן בנה שיק באותו רחוב את ביתו - 'בית תבור' - הקיים עד היום.

בשנת 1901, לאחר חמישים שנה של עבודה בירושלים והוא כמעט בן שמונים, הלך קונרד שיק לעולמו. הוא נקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי שבהר ציון.