יוסף זלצמן

ב-24 בנובמבר 1913 יצא יוסף לעבוד ב'שדה הגדול' שליד ביתניה תחתית. בסוף היום שחרר יוסף את הפרדות מהמחרשה, רתם אותן לעגלה ונסע הביתה עם חברו יהושע אדלר. המרצחים ארבו לו תחת עץ השיזף. כך תיאר זאת אליהו גולומב שהיה עד לאירוע: "ערבים אחדים ניגשו אל העגלה. הוא אמר להם לפנות הצידה ואחד מהם ירה בו תיכף. הוא עוד לא הרגיש בפצע וירה בבראונינג. אחרי הירייה הראשונה נעצר האקדח ויוסף זלצמן נפל". יוסף היה ההרוג הראשון של קבוצת כנרת.

הרצח של יוסף היה פעולת נקם. יומיים קודם לכן, ב-22 בנובמבר, נרצח משה ברסקי מדגניה שתוך כדי מאבק בשודדים ירה באחד מהם והרג אותו. יוסף נרצח כנקמת דם...!

יוסף זלצמן נולד בוורשה בשנת 1890 למשפחה דתית ואוהבת ישראל. בבעלות המשפחה הייתה חנות בדים בעיר וכשבגר הצטרף לעבודה בחנות אך הוא שאף ליותר מכך. הייתה זו הפגישה עם יצחק טבנקין ב-1904 שהביאה אותו לחבור ל'פרחי ציון' - קבוצה שעסקה בארגון הגנה עצמית ליהודים כנגד הפורעים. שנה לאחר מכן הצטרף למפלגת 'פועלי ציון'. באותה שנה פרצו שביתות ברוסיה וברחבי פולין ויוסף התגייס לטובת השובתים והקים עבורם מטבחים זולים, תוך שהוא מחרים מזון מסוחרים לטובת השובתים. הוא נתפס ונאסר בגין פעילותו החתרנית.

לצורך מימון המפלגה שדד יוסף את קופת תחנת הרכבת ושוב נתפס. הוא נשלח לסיביר הקפואה אך הצליח לברוח. בשנת 1907 הגיע לווינה, ומשם עלה ארצה והוא בן 17.

כשהוא בשיא אונו, בחור צעיר וחסון הנפגש עם חלומו ומרגיש כי הוא בשליחות היסטורית עבור העם אליו הוא שייך, החלוץ שיכין את המדינה לבאים אחריו - פנה לחבריו שנותרו בפולין וביקש מהם להצטרף אליו.

בארץ ישראל ובקבוצת כנרת

עם עלייתו ארצה הצטרף יוסף לקבוצת העבודה שהוקמה על ידי ישראל שוחט מייסד 'השומר', ועסק בחטיבת עצים בחדרה. הוא התגלה כמנהיג והרוח החיה בקבוצה, וכוחו הפיסי הגבוה בא לידי ביטוי בהיקף העבודה וההספק שלו. בחדרה פגש את המשורר דוד שמעוני וזה הקדיש לו לאחר מותו את הפואמה 'ביער חדרה', ובפתח השיר כתב: "לנשמת יוסף זלצמן, ביער בחדרה הכרתיו". כך הוא מתאר אותו בשירו: "כלאחר היד ישמיטהו באלכסון על גופת האילן והותזו ענפיו… בלוריתו כמרקדת בלהט על מצחו הרטוב מזיעה, מבעד לכותנתו הקרועה הלבין עור חזהו העדין ועורקים נפוחים דהרו על אודם צווארו השזוף..."

בשנת 1910 עבר יוסף לעבוד בחוות כנרת שם פגש את ברל כצנלסון מושא הערצתו. בחווה פגש גם חנה מייזל, מייסדת החווה, ואת רחל המשוררת אחריה חיזר. רחל נעתרה לחיזוריו והשניים נהגו לשוט בכנרת בסירתם, סירת 'צי הים השחור' ולשיר. שנה לאחר מכן חזר לרוסיה והתגייס לצבא, אך השתחרר מהצבא בעקבות תאונת אימונים בה נקטעה אחת מאצבעותיו וחזר ארצה. מיד כשחזר התחיל לעבוד בסג'רה (אילניה) ובמגדל.

על התקופה בה עבד בחווה במגדל אנו למדים מעדותו של חברו יערי פולונסקי: "אני וזלצמן עבדנו עם חבורת פועלים לחוד, לא פועלים שכירי יום או חודש, פשוטים היינו, פועלים בקבלנות היינו... והנה קבלתי קדחת קשה, שהרעידה אותי ככברה. החום והקור תקפו חליפות בעוז את גופי המסכן. כאם טובה, כאחות יקרה היה לי יוסף זלצמן בימי הקדחת. בחווה לא היה חלב כלל, ובכל זאת המציא לי זלצמן בכל יום חלב. איני יודע מאין ואיך השיגו, ובראותו שהקדחת אינה מרפה ממני ולהפך, היא מתערה בגופי, לא נתן לי להוסיף לשכב בחווה בלי עין רופא צופיה. הוא השיג בשבילי כרטיס כניסה חופשית לבית החולים בטבריה, שכר במטבעותיו האחרונות חמור, הרכיבני עליו והובילני לטבריה."

"עם הירצחו של הפועל יוסף זלצמן אבד לניצני תנועת העבודה אחד מבכיריה מיוזמי לגיון העבודה", כתב מאוחר יותר גרשון גרא בספרו 'חצר כנרת ואנשיה'.

בסג'רה הצטרף יוסף לבן ציון ישראלי וחבורתו ואיתם יצא להקים את כפר אוריה. בקבוצה הייתה גם אווה טבנקין (אחותו של יצחק טבנקין), חברתו מאז ימי המחתרת בוורשה. בכפר אוריה עבד יוסף בחריש - המלאכה האהובה עליו מכל. לקראת סוף שנת 1913 חזר לחוות כנרת כדי למנוע את סגירתה והיה ממייסדי 'קבוצת כנרת'. הבחורות בקבוצה התלהבו ממנו: "עיניו גדולות, כחולות כצבע ים כנרת בימי קיץ רוגעים, וחיוך תמידי מרחף על פניו. תמיד שרוי במצב רוח טוב, אופטימי. קל שיחה ודיבורו שוטף על כל מה שקרוב ללבך וללבו", תיאר אותו אחד מחבריו.

ב-24 בנובמבר 1913, בעת שחזר מעבודתו, נרצח. יהושע אדלר אסף את יוסף והביאו לחצר כנרת, שם ניסה יעקב חפץ חובש המושבה להקל על ייסורי יוסף, אך ללא הועיל. בעודו גוסס פנה לחובש ואמר לו: "אם הטיפול שלך בי הוא בשביל ההצלה – טוב, ואם סתם ככה, עזוב". אחרי עינויים קשים שנמשכו 3 שעות נפטר יוסף והוא בן 23. לרופא הסקוטי שהגיע מטבריה לא נותר לו אלא לקבוע את מותו.

חברו הטוב בן ציון ישראלי קבר אותו בדיוק במקום בו נרצח, מקום שקיבל את הכינוי 'מדרון זלצמן'. הלווייתו הייתה רבת משתתפים. הפעיל הציוני יהושע ברזילי ספד לו וא.ד. גורדון הקריא קדיש ופרץ בבכי קורע לב שהרעיד את הנוכחים. יוסף ייזכר כהרוג הראשון של קבוצת כנרת.

מלבד הלם הרצח, ספג היישוב גם מכה כלכלית לאחר שהפרדות היקרות נגנבו. בן ציון ישראלי סיפר כי נערכו מאמצים רבים לאתר את הרוצחים והפרדות: "ערבי מביסן (בית שאן) בא ואמר שהוא יודע את מקום הפרדות הגזולות". החברים מדגניה ומנחמיה ארגנו משלחת לסאלט שבסוריה ובעזרת שוחד החזירו את הבהמות אך הרוצחים לא נתפסו מעולם.

הרצח של יוסף זלצמן ומשה ברסקי הביא את אליהו גולומב למסקנה כי יש לאחד ולחזק את ההתיישבות במקום ומאז החל להתמסר לנושא ההגנה. יוסף טבנקין, בנם של יצחק ואווה טבנקין, שנולד בשנת 1921 נקרא על שמו של יוסף זלצמן.