ג'ון הנרי פטרסון

"נולדתי ציוני" - כך הגדיר את עצמו לוטננט-קולונל ג'ון הנרי פטרסון (ג'ונתן). "גם הורי היו ציוניים. בן אני לכנסיה האנגליקנית. הוריי היו אנשים אדוקים. ביום א' בשבוע אסור היה לדבר 'דברי חול', לכן ישבתי וקראתי את התנ"ך. וחזון הנביאים על גאולת ישראל השפיע עלי מאד. נמלאתי רגשי אהבה לעם העברי ורגשי כבוד לאוצר הרוחני שנתן לעולם. אינני יהודי אבל איני יכול להבין איך אפשר הדבר שיהודי בזמן כזה יעמוד מנגד ולא יסייע לבניין ארץ ישראל."

קצין, מהנדס וצייד

הקולונל ג'ון הנרי פטרסון נולד בשנת 1867 בכפר קטן באירלנד והתגייס לצבא בגיל 18. הוא שירת בהודו ובמזרח אפריקה ולחם במלחמת הבורים בדרום אפריקה. ב-1906, באחד ממסעות הצייד שערך, צד אנטילופה מתת-מין שלא היה ידוע עד אותה עת ולכן הוא נקרא על שמו - אילנד פטרסון (Taurotragus oryx pattersonianius)

בהשכלתו היה פטרסון מהנדס מסילות ברזל והתפרסם כשהקים את הגשר של מסילת הברזל מנמל מומבסה אל ניירובי, אשר עבר מעל הנהר צאבו שבקניה. כשעבד כמהנדס המסילות באוגנדה צד אריות ואף כתב על כך בספרו 'אוכלי האדם של צאבו', בו תיאר להקת אריות שנהגה לטרוף בני אדם ולאכול את בשרם. פטרסון תיאר כיצד הצליח לגבור על האריות ולהרוג אותם. כשהצטלם עם אחד האריות המתים זכה הצילום לתפוצה נרחבת בעולם והספר שהפך לרב מכר הקנה לו את הכבוד להיות מוזמן לשיחה עם הנשיא תיאודור רוזוולט שהיה חובב ציד ידוע.

את הצילום ראו גם בני הזוג אודלי ואתל (אפי) בליית ובראשית שנת 1908 פנו אליו בבקשה שיארגן להם מסע ספארי - ספורט שהיה מקובל באותה עת בקרב בני המעמד העליון.

המסע בספארי יצא לדרך ב-21 בינואר 1908. במשך חודשיים התקדמה השיירה הגדולה לאיטה במסלול שנקבע מראש. הבעיה הייתה מצב בריאותו של אודלי. פצע בכף רגלו שלא נרפא אילץ אותו לשכב באלונקה שנשאו שמונה אפריקאים. מפעם לפעם הצליח אודלי להתגבר על הכאבים, השתתף בציד והרג פיל, אריות, נמרים וג'ירפה. באותו מסע היה ברור שאפי צלפת יותר טובה מבעלה אודלי, דבר שגרם למתיחות מסוימת בין בני הזוג.

פרשת בליית

שלושה חודשים לאחר מכן התרחש האירוע שזעזע את המעמד העליון. בבוקרו של יום 21 במארס 1908 נשמעה ירייה מן האוהל המרכזי במחנה הספארי ובאוהל התגלתה גופתו של אודלי ג'יימס בלַיית בן ה-34, בן אצולה בריטי שהתאבד בירייה לרקתו. באורח מוזר, רעייתו היפהפייה אתל (אפי) ג'יין בת ה-27 לא הייתה באותה שעה עם בעלה, אלא באוהלו של הקולונל ג'ון הנרי פטרסון שהיה אז נשוי ואב לילד.

מספר שעות לאחר מותו של אודלי הוביל פטרסון מסע הלוויה קצר אל מחוץ למחנה האוהלים, ואודלי נקבר בקבר שסומן בגל אבנים גדולות. פטרסון והאלמנה אפי המשיכו במסעם כאילו דבר לא קרה, והגיעו לניירובי רק לאחר שישה שבועות. וכך כתב פטרסון בספרו: "הרגשתי שאני אחראי לביטחונה (של גב' בליית) ועלי להיות תמיד קרוב אליה כדי להגן עליה. לכן החלטתי שהדבר הטוב ביותר יהיה שהאוהל שלי יחולק לשניים. הצבתי מחיצה במרכז האוהל. תמיד שכבתי לישון לבוש במדים שלי, עם רובה לצדי למקרה הצורך."

עם בואם לניירובי כתב פטרסון דו"ח בו ציין בין השאר כך: "מר בליית היה חולה מאוד... וגם סבל ממכת שמש... ישבתי באוהל שלו כל הלילה... בבוקר אמרתי לו שכדאי שיישאר לשכב עוד יום, אבל הוא אמר: "לא, לא, אני יכול להמשיך". יצאתי מהאוהל כדי לדבר עם אנשי הספארי. עמדתי כ-50 מטר מהאוהל ולפתע שמעתי קול ירייה. מיהרתי אל האוהל ומצאתי את מר בליית עם אקדח בידו וכדור שנורה תקוע ברקתו הימנית. המוות נקבע באופן מידי... חזרנו לניירובי במהירות ככל שמצב בריאותי איפשר זאת... לבה של גב' בליית נשבר... הם היו זוג מסור זה לזו והיא טיפלה בו היטב כשהיה חולה."

הלינה המשותפת של קולונל פטרסון והגב' בליית עוררה הדים באנגליה. השיא היה בהתבטאות של לא אחר מאשר וינסטון צ'רצ'יל, לימים ראש הממשלה המנצח במלחמת העולם השנייה, שהיה אז שר בממשלת אנגליה. צ'רצ'יל, בסעודת ערב חגיגית בלונדון, כטוב לבו ביין, לא שלט בלשונו וכינה את פטרסון "נואף ורוצח". הדברים הגיעו לידיעת פטרסון שמצדו איים על צ'רצ'יל במשפט דיבה ובתביעת פיצויים בסכומים גבוהים. צ'רצ'יל מיהר להתנצל.

פטרסון לא הועמד לדין ולמעשה יצא נקי מכל העניין, אבל במשך מספר שנים היה מחוסר עבודה ונאלץ לעזוב את הצבא.

הסופר ארנסט המינגווי שמע מאנשים שונים על פרשת הספארי של בני הזוג בליית ועל מותו של אודלי. על סמך אירוע זה כתב את סיפורו 'פרנסיס מקומבר' שעל פיו נכתב הסרט 'להקיף את השמש'.

הגדודים העבריים

ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הציע פטרסון את שירותיו לצבא הבריטי אך לא קיבל פיקוד משמעותי על יחידה כלשהי. הישועה הגיעה מ'הגדודים העבריים' שהחלו להתגבש במשרד המלחמה הבריטי. בשנת 1915 יצא פטרסון לסיור במצרים. באותה עת החלו ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור לפעול למען הקמת יחידה יהודית בצבא הבריטי. בסיועו של יוסף טרומפלדור, שמונה לסגנו, הקים פטרסון יחידה צבאית של 650 גברים, מהם 500 לוחמים, שנשלחו באותה שנה לחזית גליפולי בתורכיה, יחד עם 750 פרדות. את תג היחידה של הגדוד, שנקרא 'גדוד נהגי הפרדות', קבע פטרסון כמגן דוד.

במאי 1916, לאחר הכישלון בגליפולי, פורק הגדוד. שנה ושלושה חודשים לאחר מכן, באוגוסט 1917, נוסד גדוד עברי חדש - הגדוד ה-38 של הקלעים המלכותיים של לונדון, שגם עליו פיקד פטרסון, וז'בוטינסקי מונה לקצין בגדוד. גדוד זה הגיע לארץ באפריל 1918 והשתתף בקרבות שהביאו לכיבוש צפון הארץ ולסילוקם הסופי של הכוחות התורכיים.

ז'בוטינסקי קשר לפטרסון כתרים. בראש וראשונה התפעל מן העובדה שפטרסון הנוצרי היה ל'ציוני', וכתב שהוא 'אחד מנדיבי נצרת המעטים שבהם בירך הקב"ה את נתיבי גלותנו מימי קדם ועד עתה". ז'בוטינסקי הכיר גם את הצד האחר של פטרסון "גם ידידים גם שונאים הרבה... חייו הם רומן."

אתל (אפי) בליית נישאה כעבור כמה שנים לסוחר עשיר ושמו אנדרסון ועברה אתו לניו-זילנד. בשנת 1931 מתה אפי. סיבת המוות נקבעה כהתקף לב אבל בדיקה לאחר המוות גילתה חבלות שונות בגופה והתעורר חשד שאנדרסון דחף והפיל אותה במורד המדרגות בביתם.

ג'ון הנרי פטרסון היה נשוי לפרנסס הלנה גריי שהייתה אחת הנשים הראשונות בבריטניה שלמדו משפטים. הוא מת בבל אייר שבלוס אנג'לס ב-18 ביוני 1947. בשנת 2011 פנה אלן פטרסון, נכדו של הקולונל, ליוסי אחימאיר, מנהל מכון ז'בוטינסקי וביקש להעלות את אפרו של הקולונל לארץ לצד לוחמי הגדודים העבריים עליהם פיקד. "זה היה רצונו של סבי, לנוח את מנוחת העולמים שלו לצד פקודיו. אני מאוד רוצה להגשים את החלום הזה ולהביא את הכד עם אפרו לאדמת ישראל", כתב הנכד.

באוקטובר 2014 הובאו כדי האפר לישראל, וביום חמישי 4 בדצמבר 2014 נקברו פטרסון ורעייתו בחלקה מיוחדת המשקיפה על החלקה הצבאית וחלקת הגדודים העבריים, בבית העלמין של מושב אביחיל סמוך לנתניה. בהלוויה השתתף ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהעלה את זכרו של פטרסון במלים נרגשות, שכן היה קשר ארוך שנים בין משפחת נתניהו ופטרסון. האב בן ציון נתניהו, היה מיודד עם הקולונל, ובנו הבכור יונתן (יוני) נקרא על שמו של ג'ון פטרסון.

במעשה הבאת אפרו לארץ וקבורתו כאן לצד הלוחמים של הגדודים העבריים, נסגר מעגל היסטורי והוקרת תודה גדולה ניתנה לאחד מהגיבורים של עמנו, מהתומכים הגדולים ביותר שקמו לציונות, עם ישראל ומדינת ישראל.

"אנחנו מצדיעים לך, ג'ון הנרי פטרסון" סיכם נתניהו בטקס הקבורה באביחיל.