הרב יוסף חיים זוננפלד

רצח דה האן והרקע ההיסטורי

ב-30 ביוני 1924 הסתיימה תפילת המנחה בבית הכנסת שבמתחם בית החולים 'שערי צדק' בירושלים. בעוד המתפללים מתפזרים אט אט לבתיהם נשמעו שלוש יריות. ד"ר יעקב ישראל דה האן קרס ומת במקום. ההתנקשות בחייו לא הפתיעה אף אחד. רשימת החשודים ונותני ההוראה הייתה גדולה ובהם איש ההגנה והאצ"ל אברהם תהומי ורחל ינאית בן צבי (לימים רעייתו של נשיא המדינה יצחק בן צבי). הרוצח מעולם לא נתפס אך החשד העיקרי נפל על 'המפעל' - תא מחתרתי שבראשו עמד אליהו בן חורין אשר צירף אליו את אברהם תהומי. דה האן היה הזרוע הפוליטית של הרב יוסף זוננפלד.

היה זה נפוליאון שבשנת 1791 היה הראשון להשוות את זכויותיהם של היהודים (אמנציפציה) ליתר האזרחים במדינה. בין היתר השוואה זו באה לידי ביטוי באפשרות להתגורר בערים הגדולות שעד אז היו סגורות בפני יהודים; אימוץ הלשון המקומית (במקום היידיש והלדינו); פתיחת מקצועות יוקרתיים ליהודים כגון רופאים, עורכי דין ועיתונאים; ביטול האוטונומיה המשפטית של הקהילה היהודית, וכן הוספת חינוך כללי הכולל מתמטיקה, ספרות והיסטוריה, בנוסף לחינוך התורני.

היו מי שראו בזכויות החדשות סכנה ליהדות והמפורסם שבהם היה חתם סופר (חת"ם). שמו המלא היה הרב משה סופר שרייבר אשר את שמו קיבל ממשלח ידם של אבותיו שהיו סופרי סת"ם (כותבי ספרי תורה, תפילין ומזוזות). חת"ם הם ראשי התיבות של חידושי תורת משה - הספרים שנכתבו על בסיס פירושיו. חתם סופר נולד בפרנקפורט בשנת 1762 וכבר מגיל צעיר היה בקיא בתורה. הוא למד גם היסטוריה, מתמטיקה ואסטרונומיה וכשבגר הפך לרב ידוע ומקובל. הוא רכש לעצמו שם של ידען גדול וזכה להערצה רבה במרכז אירופה עד כי רבים פנו אליו בשאלות הלכתיות. הוא נחשב לאחרון הפוסקים שניתן לסמוך עליו ותלמידיו, שהלכו על פי דרכו, הקימו ישיבות ברחבי הונגריה.

לדבריו של חתם סופר "הצרה היא בהיפך, שהמלכות נותנת חירות לישראל ומגביהתם ומקרבתם והיא צרה גדולה מראשונה, שבעוונותינו הרבים כל מגמת ישראל אז להתקרב אל שרי מלוכה וללכת בחוקותיהם ולעזוב תורה ומצוות מרצונם. וזה נקרא שעבוד ולא עבדות". החתם סופר טבע את הסיסמה "חדש אסור מן התורה" ופעל למניעת פתיחת בתי ספר יהודים שבהם לימדו לימודי כלליים. כמה מתלמידיו הקימו את כולל בני הונגריה בירושלים, חלקם היו ממקימי פתח תקווה וכמה אף ממתנגדי הציונות שהידוע שבהם היה הרב אברהם שאג-צוובנר שעלה ארצה בשנת 1873 עם תלמידו הרב יוסף חיים זוננפלד.

הנהגת העדה החרדית בירושלים

הרב יוסף חיים זוננפלד נולד בהונגריה בשנת 1848 ובגיל 25 עלה יחד עם רבו לארץ ישראל והשתכן בעיר העתיקה. יחד עם הרב דיסקין, שהיה גם הוא קנאי קיצוני, ייסדו את שכונת 'בתי אונגרין' ואת 'בית הדין של החוגים היראים' ואיחדו את כוללי וורשה והונגריה. בשנת 1913 יצאו הרב חיים זוננפלד והרב קוק לסיור במושבות ובחוות שקמו בארץ כדי לשכנע את המתיישבים לשמור מצוות, סיור שלימים יתפרסם בשם 'מסע המושבות'. השניים ביקרו בחדרה, זיכרון יעקב, בת שלמה, שפייה, עתלית, חוות אהרנסון, חיפה, הקואופרציה במרחביה, המושבה מרחביה, כפר תבור וחוות סג'רה. באותה תקופה החלה מתיחות בין היישוב הישן לבין החדש ובהמשך בין החרדים לציונים. מובילי המאבק וההתנגדות לחידושים היו יוצאי כולל הונגריה. הם התנגדו לכל ניסיון להקמה של מוסדות חינוך שילמדו בהם לימודי חול ושמרו באדיקות על מנהגיהם, לשונם ולבושם.

עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים בשנת 1917 והצהרת בלפור כי "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו" היה ברור כי הבריטים צריכים להקים מוסדות חדשים בניהול יהודי שיהוו תשתית למוסדות המדינה בעתיד. בין יתר המוסדות הייתה היוזמה להקמת הרבנות הראשית (שעד כה הייתה תחת הבריטים). ועדה מיוחדת בחרה שני רבנים ראשיים: האחד אשכנזי - הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הרוא"ה), והשני ספרדי - הרב יעקב מאיר. יוסף חיים זוננפלד נאבק בסמכויותיה של הרבנות הראשית ואמר: "רואים אנו בזה סכנה עצומה והריסה לתורתנו הקדושה חס ושלום, וכל מי שישתתף בבחירה הזאת הרי הוא עובר בשאט נפש על חוקי ודיני תורתנו הקדושה". אמנם יוסף חיים זוננפלד לא הכיר בתפקידו של הרב קוק והמשיך לקרוא לו רבה של תל אביב-יפו, אך יחד עם זאת שררה הערכה הדדית ביניהם. לא פעם אמר הרב זוננפלד כי "הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכינו הן נפרדות" ואף כינה אותו 'צדיק יסוד עולם'. החרדים בהנהגתו הגישו עצומה לנציב העליון הרברט סמואל: "אנחנו האשכנזים הח"מ מתכבדים להודיע למעלת כבוד הממשלה ירום הודה, כי אין לנו שום שייכות לא לוועד העיר ליהודי ירושלים ולא לוועד הלאומי. אנחנו לא השתתפנו בבחירתם ומחינו נגדם בעת הבחירה ואין אנו מכירים בסמכותם עלינו, והננו מוחים בכל תוקף נגד זכותם להטיל מיסים עלינו ולהתערב בענייני קהילתנו…" אותם חרדים דרשו להיות קהילה עצמאית על כל המשתמע מכך.

יוסף חיים זוננפלד הפך למנהיג העדה החרדית ונשא בתואר 'רב ואב בית הדין' (אב"ד) לכל מקהלות האשכנזים כמשקל נגד לארגון הרבנות וקהילות כנסת ישראל. כנשיא חברה קדישא של האשכנזים תיקן תקנות בסדרי הקבורה והמנהגים, השתתף במצוות הלווית המת וקבורתו, נזהר שלא להישאר מחוץ לחומת העיר העתיקה יותר מ-30 יום, ולא ישב ישיבת קבע מחוץ לחדרו אשר בבתי מחסה שחלונותיו פונים אל הר הבית.

ד"ר יעקב ישראל דה האן ניהל את כל המהלכים הפוליטיים עבור הרב יוסף חיים זוננפלד. דה האן היה דמות מרתקת: משפטן, משורר, חכם שעבר מספר מהפכים והאחרון שבהם היה התחברות לקיצוני החרדים. הוא פעל לסכל את ההתפתחות הציונית ולצורך כך נפגש עם המלך עבדאללה בירדן ועם פקידים אנגלים בכירים. בישוב הציוני ראו בפעילותו סכנה אמיתית להקמת המדינה והוא נרצח על ידי נציגי התנועה הציונית, מה שהיה למעשה הרצח הפוליטי הראשון בארץ. דה האן הפך לקדוש מעונה של העדה החרדית.

אחרית ימיו ומורשתו

בתקופת השלטון הבריטי כיהן הרב יוסף חיים זוננפלד כרבה של העיר ירושלים. באחד הימים הגיע הנציב הבריטי לבקר אותו וכשהגיע מול ביתו יצא מהרכב וחיפש בית יפה, כראוי למנהיג מכובד של היהודים. אך מצא את הרב בדירה עלובה ששכנה בתחתית המדרגות.

לאחר לחיצת ידיים שאל הנציב את הרב זוננפלד: "האומנם זה ביתו של הרב?! מתחת לאדמה?! היתכן?! האם לא ניתן היה למצוא לרב בית ראוי יותר לגדלות?" הרב ביקש מהנציב לסור אל החלון היחיד בבית ולאחר שהסיט את הווילון נשקף מולו הכותל המערבי, אז אמר לו: "לאבא האהוב אין בכלל בית... אתה רואה את הקיר עם האבנים הגדולות? שם היה הבית של אבא שלי. והבית הגדול והקדוש, בו שכנה שכינתו של בורא העולם, הפך למאכולת אש ונחרב עד היסוד"... וכשדמעות בעיניו המשיך הרב ואמר: "כשלאבא שלי יש בקושי חורבה, האם ראוי אני לדירה יפה ונאה?..."

באחרית ימיו של הרב יוסף חיים זוננפלד הודה זה באוזני בן שיחו הרב משה בלוי כי ההנהגה החרדית נכשלה בפענוח המערכה המתנהלת בין המחדשים למשמרים. לתפיסתו ההנהגה החרדית לא העריכה את כוחה ואת עוצמתה של השפה העברית ככלי נשק במאבק זה ולפיכך לא פעלה לטיפוחה כאמצעי תקשורת ומכשיר שממלא תפקיד מרכזי בעיצוב מערכות החיים ובשיקופן. "אתה יודע?" הוא אמר למנהיגה של אגודת ישראל הירושלמית, "אולי שגינו שלא החלטנו אנחנו בבואנו לארץ ישראל להנהיג את הדיבור בלשון הקודש, כי אז היינו מקדימים את החופשיים והיינו מוציאים על ידי כך מידיהם את הנשק הכי חזק."

הרב יוסף חיים זוננפלד נפטר בשנת 1932 ואלפי יהודים ליווהו בדרכו האחרונה למקום קבורתו בהר הזיתים. בצוואתו ביקש הרב שלא להכביר במילות תואר וכבוד על מצבתו, כי אם רק להספידו ולומר "חבל על יהודי זקן מארץ ישראל."

'ממשיכו של הרב יוסף חיים זוננפלד' היו שני אחים, מנהיגים חרדים ידועים בעדה החרדית: האחד הוא הרב משה בלוי ממנהיגי אגודת ישראל והשני הוא רבי עמרם בלוי ממנהיגי נטורי קרתא. לאחר פטירתו של הרב התפרסמו תולדותיו בספר 'עמודא דנהורא' שחיבר הרב משה בלוי ובספר 'האיש על החומה' שכתב נכדו, הרב שלמה זלמן זוננפלד.