שורשים חסידיים ודרך ציונית

בגיל 18 הגיע ישראל פרידמן לצומת הראשון בחייו. שנה לאחר שהוסמך לרבנות הצטרף לתנועת הנוער הציונית-סוציאליסטית הידועה בחילוניותה 'השומר הצעיר'. במהלך חברותו בתנועה התרחק מהדת, הפך לציוני נלהב והאמין כי 'השומר הצעיר' יוכל למזג יהדות, הומניות וציונות. באותה עת סחפה הסופה הקומוניסטית את בני הנוער היהודי ברומניה והדבר לא היה נסתר מעיניו. את השלטון תפס יון אנטונסקו לאחר שהמלך קרול השני התפטר ועזב לפורטוגל. חוכמתו וטוב ליבו של ישראל וההערצה שרחשו לו החניכים הפכו אותו לראש הקן. בראשית מלחמת העולם השנייה הייתה רומניה בת בריתו של היטלר והיהודים נדונו לסבל ומחסור והרכוש החקלאי שהיה בבעלותם הולאם. ישראל גויס לצבא הפשיסטי הרומני הפרו-נאצי כרב צבאי בדרגת קצין ובימים הנוראים של שנת 1942 שימש כחזן בפני החיילים היהודים של צבא רומניה. הוא עבר עם סבו לבוקרשט, שם השתתף בפעילות ציונית מחתרתית בהנהגתו של ישראל לבנון אשר היה בעלה של בת דודתו ושם גם פגש פרידמן לראשונה את רעייתו לעתיד ציפורה.

ישראל פרידמן נולד בשנת 1923 בעיירה הרומנית בוהוש וכבר מגיל צעיר הוצמד לו מלמד פרטי בשם רבי יעקב מרדכי ואצל מורים פרטיים אחרים למד שפות ומדעים. כצאצא לשושלות האדמו"רים המגיד הגדול ממזריץ' ורבי ישראל מרוז'ין, עתידו כאדמו"ר העיירה היה ידוע מראש. סבו מצד אמו, האדמו"ר מנחם מנדל מבוהוש, שהיה ידוע בכל רחבי רומניה כעושה פלאות, היה מושא הערצתו של ישראל. למרות שהתייתם מאמו בגיל 9 חווה ילדות יפה ומאושרת: "אני זוכר את ילדותי כקסם גדול של גן וציפורים". כמי שאמור בעתיד להנהיג את הקהילה הורגל מגיל קטן לטפל ולהנהיג, כפי שלימים סיפר: "היו מביאים לי מידי יום הולדת טלה בן יומו, כסגולה לשמירה את הטלה הייתי מגדל עד ליום הולדתי הבא, ביום ההולדת נטלו ממני את הטלה, שכבר הפך לכבש בן שנתו, שחטוהו, ואת בשרו חילקו לעניים, והייתי מצטער מאוד, כיוון שנקשרתי אל הטלה. אבל אז היו מביאים לי טלה חדש."

שלוש שנים לאחר לידתו של ישראל נולדה ציפורה רעייתו לעתיד, בעיר גרוסוורדיין (כיום אוראדיה) שבגבול הונגריה. ציפורה הייתה בתו של האדמו"ר הרביעי בשושלת חסידות ויז'ניץ רבי חיים מאיר הגר ('האמרי חיים'). בגיל 17 הוברחה ציפורה מהגטו: "הגוי שהבריח אותנו לקח אותנו לבית מרזח, זרק אותנו וברח. הלכנו יחפות כמו איכרות גויות. אבל האנשים ראו רגליים לבנות והחלו לצחוק, עלו על התחפושת. היה חשש שיסגירו אותנו אבל בסופו של דבר בחסדי השם הצלחנו להגיע. החסידים של אבא בעיירה אראד קיבלו שדר שהגעתי לגבול הרומני, לקחו אותי לאראד, ואחר כך לבורקשט". את משפחתה פגשה ציפורה שוב רק בתום המלחמה.

בשנת 1946 עלו ישראל וציפורה ארצה, כל אחד בדרכו. ישראל עלה באופן בלתי חוקי באונית מעפילים שנתפסה ונוסעיה נלקחו למחנה המעצר בעתלית. עלייתה של ציפורה הייתה חוקית מאחר שאחותה הייתה בעלת אזרחות מנדטורית. לציפורה נודע כי ישראל שוהה במחנה המעצר בעתלית וכשביקרה אותו שם ניצתה האהבה בשנית. מספר חודשים לאחר אותה פגישה נישאו השניים בנהלל ואת הטקס ניהל הרב התימני של המושב.

לקראת סוף אותה שנה הגיע אביה של ציפורה לארץ וייסד בתל אביב ישיבה שבראשה עמד אחיה של ציפורה. כשפגש את הזוג הטרי ביקש מהם לעבור לבני ברק ולעזור לו להקים את קהילת ויז'ניץ בארץ אך לזוג היו רעיונות אחרים ואורח חייהם לא עלה בקנה אחד עם רצונותיו של האב, על כן נוצר נתק בין ציפורה לאביה. רבי חיים מאיר הגר חזר לאירופה ואסף אליו את הילדים שנמסרו למנזרים ולאיכרים במלחמת העולם השנייה. הוא חזר ארצה עם שלוש מאות ילדים והקים בבני ברק את קהילת ויז'ניץ.

מהקיבוץ לשליחות ולדוקטורט

לצומת השני הגיע ישראל פרידמן כגבר נשוי. ישראל וציפורה הצטרפו למייסדי קיבוץ רשפים בעמק בית שאן שהיה קיבוץ של 'השומר הצעיר'. בשמש הלוהטת של העמק הם נאבקו לקיים ישוב בארץ ישראל. במלחמת השחרור נלחם ישראל על הגנת היישוב הצעיר מול הכוחות העיראקיים שבאו מירדן. הוא עבד ברפת וכרועה צאן בעין חרוד ונרתם להדריך קבוצות של עליית הנוער. הזוג כיהן כמזכירי הקיבוץ ושם גם נולדו שניים מילדיהם. אורח חייהם בקיבוץ לא איפשר להם לחגוג את בר המצווה של בנם מנחם בקיבוץ (שמו המלא מנחם מנדל משה לייב, על שם שני סביו של ישראל) לכן התקיימה החגיגה בישיבה בתל אביב. ישראל וציפורה התגוררו בקיבוץ רשפים 18 שנים.

בשנת 1961 נודע לציפורה כי אביה הרב חיים מאיר הגר סובל משטף דם במוח ומאושפז בבית חולים. כשהגיעה לבקרו לאחר תקופה ארוכה של נתק ואכזבתו של האב מהדרך שבחרה, החליטה ציפורה לשקם את יחסיהם ויחד עם שניים מילדיה עברה להתגורר בבני ברק בשיכון ויז'ניץ וסעדה את אביה. המעבר מקיבוץ חילוני לעיר חרדית היה קשה לה אך לאחר כחצי שנה מצאה את האיזון הנכון והחליטה להצטרף לקיבוץ הדתי סעד. כל אותה עת נשאר ישראל בתפקידו החינוכי ברשפים והמשפחה התאחדה בסופי שבוע בקיבוץ סעד.

הצומת השלישי בחייו של ישראל פרידמן הופיע בשנת 1964 כשהמשפחה יצאה לשליחות במרסיי מטעם הסוכנות היהודית. בצרפת שינה ישראל את שם משפחתו ל'בן שלום' כייחוס לאביו. במשך שנים לימד ישראל במרסיי יהדות ולפני מלחמת ששת הימים אירגן הפגנות תמיכה בישראל.

לאחר המלחמה חזרה המשפחה לקיבוץ סעד. ישראל, כעת בן שלום, שהיה כבר בן 41 החל ללמוד היסטוריה ובגיל 57 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו שעסקה בבית שמאי. העבודה ראתה אור כספר 'בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי'. "החידוש בעבודת זו הוא בגילוי כי תנועת ההתנגדות לשלטון רומי, שסופה במרד החורבן, צמחה מאסכולת בית שמאי", כתב פרופ' אהרן אופנהיימר. כך נוסף לישראל התואר ד"ר. בהמשך לימד באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן לימד באוניברסיטת בן גוריון ובמכללת ספיר בשדרות.

ירושלים, הנהגה ומורשת

כשהופרט קיבוץ סעד הבין ישראל כי הגיע הזמן לשינוי הבא. אמנם הוא כבר היה בן 81 אך עדיין היה מלא מרץ ונתינה. כך הגיע לצומת הרביעי בחייו. הזוג בן שלום עבר לירושלים, ולראשונה מאז ילדותם התגוררו בְּעיר. בעיר עצמה הצטרפו לקיבוץ העירוני 'בית ישראל' - קיבוץ מעורב של חילונים ודתיים. את שתי הקהילות הכיר ישראל היטב וידע לדבר בשפתם. בקיבוץ העירוני הפך לאדמו"ר (האדמו"ר מפאשאקן על שם העיר הרומנית בה ייסד סבו חסידות). הוא לימד חסידות וגמרא במכינה הקדם צבאית בגילה ובבית המדרש שהקימו בשכונה בנו הושע ובתו שרה'לה. בהמשך לימד גם בישיבת ההסדר החברתית בנתיבות שהקים בנו שמוליק ועמד בראשה יחד עם הרב דוד אסולין. ישראל בן שלום נחשב לאדמו"ר חריג מאחר שבחצרו הייתה תערובת של חילונים, דתיים ציוניים וחרדים. "יש דבר אחד המשותף לכל מה שעשיתי בחיי" אמר פעם, "הכול עשיתי מתוך מסירות נפש".

הרב ישראל פרידמן בן שלום, ציוני סוציאליסט והיסטוריון, מת בגיל 93 ב-1 במאי 2017, תאריך סמלי לכל הדעות: חג הפועלים ויום העצמאות הציוני. לבקשתו לא נישאו הספדים.

כל ילדיהם של ישראל וציפורה, ארבעה בנים ובת, הלכו בדרכם והיו לציונים ופעילים חברתיים: ד"ר מנחם בן שלום, מחבר הספר 'חסידים וחסידות בתקופת בית שני ובתקופת המשנה', משמש כמרצה במכללת ספיר ובקמפוס האקדמי אחווה. תא"ל הושע פרידמן בן שלום, שלאחר מות אביו נשא בתואר האדמו"ר מפאשקאן, היה קצין המילואים הראשי (קמל"ר), מפקד חטיבת כרמלי וראש המכינה הקדם צבאית בקיבוץ העירוני 'בית ישראל'. בשנת 2011, במלאת 63 שנים למדינה הדליק הושע משואה כלוחם, מח"ט ואיש חינוך. ירמיהו פרידמן בן שלום הוא ממקימי הקיבוץ העירוני 'ראשית'. שמואל בן שלום הוא פעיל חברתי בעיירות הפיתוח בנגב, ייסד את ישיבת ההסדר ירוחם בנתיבות ומדרשות לבנות. בשנת 2006, במלאת 58 למדינה הדליק משואה על פועלו. הבת היחידה שרה אפלבוים עוסקת אף היא בפעילות ציבורית והיתה שותפה להקמת בית המדרש בגילה.