אליזבת איידנבנץ

מלחמת האזרחים בספרד (1936־1939) הייתה המלחמה האחרונה באירופה לפני מלחמת העולם השנייה. בשנת 1931 הודח אלפונסו ה-13, מלכה האחרון של ספרד. 439 שנות שלטון של משפחת המלוכה הספרדית הגיעו לקיצן והרפובליקה הדמוקרטית של ספרד נולדה. מאחר שדמוקרטיה זו הלאימה אדמות וביטלה את המעמד המיוחד של אצילי ספרד החלו עימותים ברחבי ספרד. בפברואר 1936 עלה השמאל לשלטון ברוב דחוק וביולי אותה שנה, בתמיכת הכנסייה וחלקים גדולים של הצבא הספרדי התקומם הימין הספרדי בראשות הרמטכ"ל שהודח פרנסיסקו פרנקו, והיטלר ומוסוליני הצטרפו למתקוממים. הייתה זו תחילתה של מלחמת אזרחים האכזרית ביותר באירופה. צעירים אידאליסטים התגייסו ובאו מרחבי העולם. קומוניסטים מגרמניה, אנטי־פאשיסטים מאיטליה, סוציאליסטים מאנגליה, אינטלקטואלים מצרפת, מהפכנים דרום־אמריקאים ואף חלוצים ישראלים.

פרנקו ביקש מהיטלר סיוע וב־27 ביולי החלה הרכבת האווירית הראשונה בהיסטוריה - מגרמניה לספרד. חיל האוויר הגרמני ראה זאת כהזדמנות להתאמן והפציץ את מדריד. גם סטאלין הצטרף למערכה והחל להזרים אספקה לכוחות הקומוניסטיים. באביב 1937 הפציצו הנאצים את העיר גרניקה והרסו אותה עד היסוד (פבלו פיקאסו הנציח מאורע זה בציורו המונומנטלי 'גרניקה'). הצרפתים, בהנהגת ליאון בלום, פתחו את גבולם הדרומי לאספקת ציוד לעמיתיהם הספרדים וזרם הפליטים והעריקים מספרד לצרפת גבר והגיע לכחצי מיליון. במרץ 1939 הסתיימה המלחמה בניצחונו של הגנרל פרנקו וספרד הפכה למדינה פשיסטית. חצי שנה לאחר מכן, בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה.

אליזבת איידנבנץ מגיעה לספרד

אליזבת איידנבנץ נולדה בשנת 1913 בשוויץ. היא למדה הוראה ועבדה כמורה בשוויץ ובדנמרק. לנוכח המצב היא נשבתה ברוח המהפכה ובאפריל 1937 הגיעה למדריד כמתנדבת בעמותה לעזרת ילדים במלחמה (Asociación de Ayuda a los Niños en Guerra). 68 שנים אחר כך, עם צאת ספרו של אסומפטה מונטלה המספר את סיפור חייה, נכתב: "השאלות הראשונות שהוא (המחבר) שאל אותי הפתיעו אותי כי אף אחד מעולם לא שאל אותי לפני כן, אפילו לא חשבתי על זה בעצמי. הוא שאל אותי אם הייתי מאושרת בילדותי, איך הייתה משפחתי. בוודאי חיפשתי סיבה או מניע כלשהו בין שורשיי להצדיק את שנות המסירות שלי לאגודה למען עזרה לילדים במלחמה. השאלה השנייה הייתה מה אמרתי להוריי כדי שהם יבינו שאני, רק בת עשרים וחמש, יכולה ללכת לבד למדינה במלחמה כמו ספרד בשנת 1937. חשבתי שהזמן עבר מהר מאוד וששנות הנעורים שלי רחוקות מכדי שאסומפטה יבין שהיו לי גם אשליות, וגם אידיאלים... בתחילת ספטמבר 1936 הייתי חלק מהתנועות החברתיות השוויצריות שצפו בהרס האוכלוסייה האזרחית הספרדית, קורבן להפצצות פרנקו. הם היו הברקים הראשונים שבישרו את הסערה הפשיסטית שתתפשט ברחבי אירופה כעבור שלוש שנים.

... המצב של הנשים והילדים במדריד המופצצת היה נורא. היה חסר להם אוכל, סיוע רפואי, הובלת חולים... מה אפשר לעשות? כיצד יש לנהוג מבלי להתערב באינטרסים מפלגתיים בסכסוך? רודולפו אולגיאטי, אז מזכיר שירות המדינה הבינלאומי של המשלחת השוויצרית ומאוחר יותר המזכיר הכללי של הצלב האדום השוויצרי, נסע בינואר 1937 לספרד הרפובליקנית ונפגש עם נציגי הממשלה הרפובליקנים, קווייקרים אנגלים וארגוני סיוע בינלאומיים שונים. נציגי פרנקו דחו את כל הסיוע הזר לאזור הכבוש. לכן העניק רודולפו אולגיאטי עדיפות לסייע בפינוי האוכלוסייה האזרחית מאזור מדריד, ולנסיה וקטלוניה. בינתיים, בשוויץ, עמותות רבות התכנסו להכין פעולה משותפת לסיוע לספרד: עבודת הסיוע לעובדים השוויצרים, מרכז הבריאות השוויצרי, קבוצת הרופאים והאחיות, קבוצת הפרופסורים ועמותות אחרות עם מטרות חברתיות שיצרו בהמשך את הסיוע השוויצרי לילדי ספרד. ארגנו אוסף עצום של אוכל, בגדים, נעליים וכסף כדי לקנות פריטים יומיומיים כמו סבון, ספרים וחומרי כתיבה. עם כל החומר מילאנו ארבע משאיות שיחד עם מתנדבים כמוני הגיעו לספרד ב-24 באפריל 1937. אבל נותרו לנו עוד שנתיים של מלחמה והרס."

עם תבוסת הרפובליקנים רבים מהם זרמו לדרום צרפת, במיוחד לרוסיון אשר קיבל את הכינוי 'קטלוניה הצפונית'. אליזבת עברה לדרום צרפת ופגשה חלק מהפליטים שרבים מהם מתו מתת תזונה או ממחלות.

בית היולדות באלנה

במאי 1940, במלחמת בזק שנמשכה שישה שבועות, כבשו הגרמנים חלקים גדולים של צרפת, ב-10 ביולי הוקמה ממשלת וישי (הבירה של החלק הצרפתי הכבוש) שבראשה עמד המרשל אנרי פיליפ פטן. 500 ק"מ דרומית לוישי, בעיר אלנה, עמדה אחוזה נטושה והרוסה שאליזבת איידנבנץ, בעזרת מתנדבים, הפכה אותה לבית היולדות ואף ניהלה אותו.

בית היולדות פעל בין השנים 1944-1939 בעזרת תרומות מאירופה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פסקו התרומות וזרם הפליטים גבר. רוב הפליטים היו נשים יהודיות שברחו מאימת הצורר הנאצי. מאחר שבית היולדות היה בשטח ממשלת וישי הכריחה הממשלה את הקבוצה בראשותה של אליזבת איידנבנץ להצטרף אל הצלב האדום ולשמור על ניטרליות. משמעות הדרישה הייתה הסרת ההגנה על פליטים מדיניים שרובם היו יהודים. אליזבת איידנבנץ לא שעתה לדרישה ועל כן הסתירה את זהותם.

למרות מאמציה הצליחו הנאצים בשנת 1944 לסגור את המקום. על אותם ימים סיפרה אליזבת בגאווה עצומה: "המקום ההוא היה אי של שלום באמצע הגיהינום. זה היה כמו בועת חמצן הדרושה כדי להתאושש ולהמשיך לחיות, במדינה אחרת אולי, או בסדר אחר, אם יחזור הביתה, אבל להמשיך הלאה בכל המקרים... עשינו את העבודה שלנו, יום אחר יום, מבלי לחשוב מעבר לצרכים החומריים וההומניטריים המידיים ביותר. אבל עם הפרספקטיבה שחלף הזמן נותן לי, אני חושבת על 597 הילדים שנולדו, ששרדו, שגדלו לאנשים ויצרו משפחות משלהם. ועכשיו, אחרי שישים וחמש שנים, אני רואה את החשיבות של אותה עבודה."

בחמש שנות פעילותה הצילה אליזבת יותר מאלף בני אדם ויותר מכך, החזיר את התקווה לאלה שראו עתיד אפל וחסר סיכוי באופק. בין הניצולים היו כ-600 ילדים ספרדים וכ-200 ילדים יהודים מרחבי אירופה. רבים מהילדים שנולדו במקום קיבלו שמות בהשראת האנשים שהגנו עליהם.

גיא אקשטיין היה אחד הילדים שנולדו באלנה באוקטובר 1941 ותעודת הלידה שלו עוטרה במגן דוד. הוריו היו יהודים פולנים שברחו בשנת 1940 בכוונה להגיע לספרד אך נעצרו בפרפיניאן הסמוכה לאלנה. אמו ילדה בבית היולדות של אליזבת ושהתה שם מספר חודשים עם תינוקה. כשהתקרבו כוחות הגסטאפו נמלטה משפחת אקשטיין לת'ור, שם זוג איכרים פתח בפניהם את ביתם והסתיר את אביו של גיא ברפת עד לשחרור. גיא ואמו חיו בשטח הפתוח עד היום בו נודע להם כי הם שוב בסכנת גירוש. אמו יצרה קשר עם אליזבת וזו החביאה אותם: "זה היה נורמלי, זה היה צורך לעזור למדוכאים ולאלה הנרדפים אחריהם" אמרה.

בדצמבר 2001 הוכרזה אליזבת איידנבנץ כחסידת אומות העולם ובשנת 2002 החלו מדינות העולם להכיר בפועלה. על בית היולדות בניהולה פורסמו כמה ספרים. בחג הפסחא של שנת 2002 נערך מפגש של כשישים ניצולים על מנת לכבד את 'La Senyoreta' (הגברת) - כינוי שקיבלה אליזבת מהניצולים. באותה שנה זכתה גם בתואר אזרחית כבוד מהעיר אלנה. ב-2006 העניקה לה ממשלת קטלוניה את צלב ג'ורג' הקדוש וב-2007 קיבלה את כוכב לגיון הכבוד מממשלת צרפת.

במאי 2011 מתה אליזבת איידנבנץ בשיבה טובה בגיל 97.